הציירת סוניה גורפיין , בת ה- 80, אשר זכתה בכינויה "הציירת הקטנה" על ידי קציני הנאצים שעבורם הייתה מציירת בגטו כרטיסי ברכה וכך ניצלה, מציגה החל מאמש, ערב יום השואה (למשך חודש ימים) תערוכת רישומי פורטרטים בהשראת תמונות של משפחות יהודיות פולניות שנספו בשואה והשאירו מאחוריהן חפצים ותמונות.
גורפיין עצמה היא ילידת וילנה , אביה נרצח, אמה הופרדה ממנה מגיל צעיר ובכל זאת שרדה סוניה את גטו ליטא, ברחה מצעדת המוות בפולין בעזרת קבקבי עץ שהצליחה להשיג, והצליחה בסופו של דבר להגיע לארץ באונית מעפילים כדי לגלות שממשפחה לא נותרה עדות אחת מצולמת. כשנחשפה גורפיין לפרויקט איסוף התמונות של אלו שלא שרדו, מטעם עמותת "שלום", היוצאת בימים אלו באלבום מיוחד, "האלבום הפולני" החליטה לתת במה לאותם פנים אנונימיות שהינן העדות האחרונה לקהילת פולין הענפה- שנרצחה באכזריות.
התערוכה מתקיימת ב"גלריה משרד", רח' שלמה המלך 3 (בחצר), תל אביב, ובה מציגה גורפיין רישומי דיוקנאות בטכניקות ברפידוגרף ואקריליק על בד. אוצרת: רחל סוקמן.
בציורי הדיוקן בולט הקו הפונקציונאלי, המובל כהלכה ומעצב את הצורה. היא מתחקה אחר הרגעים האחרונים בהם שלוות הנפש היתה חלק מהיומיום, ומעלה על הבד את היופי, הסגנון והצבעוניות שבחיים - רגע לפני התנפצותם לרסיסים.
בנוסף, מצרפת גרופיין לתערוכה, בראשונה, שירים מן המגרה שעדיין לא נחשפו, בם היא כותבת בחרוזים תמימים וילדותיים לכאורה, המגלים את נימי אישיותה החשופה והכואבת (בעקבות החוויה שעברה בעצמה) . למרות הכאב שמצוי כמעט בכל השירים ניתן למצוא גם זיק של אופטימיות בין השורות - אותן שניות שבין ייאוש לתקווה, בין כאב לשמחת חיים, המאפשרים לגורפיין לנהל חיים נורמאליים למראה בחיק משפחתה, עם שלושת ילדיה וחמשת נכדיה.