"אחי מת במלחמה למען הלא כלום, כדי להיות "מנוף להתכנסות". הוא מת כחייל במבצע ראוה, כפי שנחשף במעריב, אודות מבצעים רבים ממלחמת שלום ההתכנסות האחרונה", אומרת הערב, ליל יום הזכרון, שושי גרינפלד. אחיה של שושי, יהודה, נהרג בקיץ האחרון סמוך לבית העלמין של כפר גלעדי במתקפת קטיושות של חיזבאללה.



"פסטיבל שירי ההלל לנופלים, לא נועד אלא לשכנע עוד צעירים תמימים ואידיאליסטים למות במבצעי ראוה, שבמקום להגן על עצמיאותינו, מכרסמים אותה מבפנים, תוך הבטחה שגם אותם יזכרו, ישירו לכבודם שירי הלל, ילחינו לזכרם את שירים שכתבו, ועל קברם יכתבו "נפל בקרב", למרות שלקרב היתה בעצם מטרה סמויה, שאין לה ולא כלום עם בטחון המדינה", אומרת גרינפלד שזכורה בשל העובדה שגירשה מן הלוויה של אחיה את הרב הצבאי הראשי דאז, הרב ישראל וייס.



"השנה זהו לא יום הזכרון בשבילי, אלא יום הבדידות. בדידות מול פסטיבל ההלל לנופלים ממלחמת הלא כלום והראווה. בדידות מול ההבנה שהגיבורים הם לא פעם אלה שמצייתים ציות עיוור לפקודות נפשעות. בדידות מול ההבנה שהדברים שלי יעוררו זעם ולא חמלה, כמו שבדברי ימי ההיסטוריה עמדו לא פעם אלה שראו את המציאות נכוחה, מעטים מול חומות של הכחשה או השתקה", הוסיפה, "במותו ציווה לי אחי את הסירוב לעוול, את הדבקות במוסר. עיניי התכלת שלו, והשקט שלו ציוו לי את היושר הפנימי, את הפתיחות, את המחשבה החופשית, והחרות. אני מבטיחה לו לזכור כל זאת. ביום הזכרון הזה, ובימי הזיכרון שעוד יבואו".