הפצוע גסס בצד, צבעו היה לבן כסיד והוא נשם נשימות סופיות. כוחות החיים אזלו מגופו. נחתנו בתוך המטע, קולות התותחים הדהדו סביב. הוא בורח לי מהידיים, חשבתי, צריך לפנות מהר אך קודם להנשים...לא היה לי אכפת באותו רגע אם הוא היה בעצמונה שבוע לפני כן או אם היה אתיופי או מחבר העמים או דרוזי. זה היה אח שלי ובשר מבשרי.
ד"ר עדי נמרוד, הרופא המוטס שהתפרסם במלחמת לבנון כשטיפל במ"פ סרן תומר בוהדנה שסימן באצבעותיו וי לניצחון על חיזבאללה, נאם הערב בטקס הזכרון שנערך בבנייני האומה בירושלים. לנוכחים סיפר על חוויותיו המצמררות מן המשימות שמילא במהלך מלחמת לבנון, על אחוות רעים בין כל חיילי צה"ל ללא כל קשר מה הרקע ממנו הם מגיעים ועל הצורך של כל חלקי הציבור הישראלי והיהודי להתאחד.
"יושב איתי כאן טייס המסוק עופר אסקין, שחווינו יחד לא מעט גיחות ושנינו יחד לא ישנים טוב בלילה כי היו פצועים שלא הגענו אליהם או שהגענו מאוחר יותר. ואני רוצה לבקש את סליחת המשפחות", פתח את דבריו.
"באחת הגיחות, אני חושב שזה היה בבינת ג'בל, בשעות הדמדומים אחר הצהרים נחתנו עם המסוק ואספנו כוח מילואים, שמונה פצועים. שמו של מפקד הכוח היה כשם בני, איתי. מילואימניקים. הם הספיקו להגיד לי שהם חטפו טיל כנראה מפגז טנק שלנו בבניין בו הם היו.
שנים היו פצועים בינוני, שישה פצועים קל. קל, קרי ריטוש גפיים, אבל עדיין נושמים ולחץ הדם נשמר. המסוק מאוד דחוס ואנחנו מתחילים לטוס, עוברים על הפצועים הקשים ומטפלים בהם. פתאום אחד הפצועים מסמן לי להסתכל למטה. אני מסתכל ובין הרגלים של החבר'ה אני רואה פצוע שוכב מצונף בתוך הרגלים. אני שם לו יד ורואה שיש דופק. שם לו יד על הפה ואני רואה שנשימה יש. אני מנסה לגלגל אותו לכיוון שלי והוא ממאן. הוא בוכה בדמם ללא קול אל תוכו. זה היה פצוע הלם קרב שתוך כדי הקרב אני כבר פחות או יותר יודע מה יהיה ואני מאוד מקווה שהוא יצליח לצאת ולחזור אל החיים....
....הפצוע גסס בצד, צבעו היה לבן כסיד והוא נשם נשימות סופיות. כוחות החיים אזלו מגופו. נחתנו בתוך המטע, קולות התותחים הדהדו סביב. הוא בורח לי מהידיים, חשבתי, צריך לפנות מהר אך קודם להנשים, אחר כך להחדיר נקז לבית החזה. אינני ממשש דופק. צריך להחדיר נוזלים בלחץ, צעקתי אל הרופא ואל חובש הכוח שהיו לידי. 'למה אתה זקוק דוקטור?', שאל אותי רופא הכוח. דרוזי הבחור, חלפה מחשבה במוחי. צינור ניקוז מספר שמונה, הוא נושם אח שלי, צעקתי לעברו. בבקשה אח שלי, אומר הרופא ומגיש את הציוד. בינינו שכב אחינו השלישי ולא היה לי אכפת באותו רגע אם הוא היה בעצמונה שבוע לפני כן או אם היה אתיופי או מחבר העמים או דרוזי. זה היה אח שלי ובשר מבשרי. חיבקתי את הרופא, עליתי עם הפצוע למסוק והגענו בחיים לרמב"ם..."
