ביקורת חריפה מטיחה חני לוז, רכזת 'תדמי"ת' – תגבור הדמוקרטיה במדיה הישראלית, מיסודו של הפורום המשפטי, על ההחלטה להעניק את פרס ישראל לעיתונאי נחום ברנע. זאת בשל עמדותיו הקיצוניות שהובעו רבות מעל דפי העיתונות. בדבריה היא מציינת במיוחד מתקפה חריפה של ברנע על כלת פרס ישראל נעמי שמר ז"ל בהם השווה את דעותיה לדעותיו של תומך נאצים.
לדבריה "חתני וכלות פרס ישראל חייבים להיות כאלה המעניקים לרוב אזרחי המדינה הרגשה נוחה בקבלתם את הפרס. על מקבלי הפרס להיות מעל למחלוקת ציבורית כדי להיות זכאים להכרה הציבורית הגבוהה ביותר בתרומתם לחברה, אם בתרומה חברתית של עזרה לזולת, אם במחקרים מדעיים או פיתוחים טכנולוגים חשובים או ביצירה רוחנית ותרבותית".
בהתייחסה ליחסו של ברנע לנעמי שמר כותבת לו: "אחת מכלות פרס ישראל בשנים האחרונות הייתה נעמי שמר ז"ל. שמר כתבה והלחינה מאות שירים, שעשרות מהם נכנסו לפנתיאון הלאומי. שירה "ירושלים של זהב" כמעט והחליף את המנון המדינה, בשנים בהם ערגה ואהבה לירושלים ולארץ ישראל היו רגשות נכונים-פוליטית. דומני שאין אזרח דובר עברית במדינת ישראל שאינו מכיר לפחות שיר אחד שנעמי שמר כתבה ו/או הלחינה. רבים מאוהביה של נעמי שמר נזדעקו, איפוא, כשעיתונאי בכיר בידיעות אחרונות, עיתונאי המזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית והתנגד לדעותיה הפוליטיות של נעמי שמר, כתב מאמר בו הוא משווה את דעותיה הפרו-ארץ-ישראליות של שמר עם תומך נאצים מפורסם, עזרא פאונד".
לוז מתייחסת בדבריה לדברים אותם פרסם ברנע ביום ה- 28.6.04, לאחר פטירתה של שמר. במאמרו כתב: "ההתבטאויות האלה היו חשובות רק משום שנעמי שמר הייתה אייקון תרבותי, אדם שנוהים אחר כל מילה שלו. היא לא היתה המשוררת הראשונה שנסחפה לקצה ההזוי של הימין. זה קרה, בנסיבות חמורות לאין שיעור, לעזרא פאונד, מגדולי המשוררים האמריקנים. פאונד הפך לאוהד נלהב של הפאשיזם ותועמלן אנטישמי. היום, שנים לאחר מותו, האמריקנים מעריצים את שירתו ולא שוכחים לו את חטאיו."
בדבריו אלה של ברנע רואה לוז כ"יצירת השתמעות כי ההתיישבות החדשה בארץ ישראל ביהודה ושומרון, בה תמכה שמר, כמוה כפוליטיקה של הנאצים, על ידי תיוג פוליטי משותף של "ימין" היא מעשה פשע נגד חלק גדול מהעם היהודי. מתיחת קו השוואה בין תומך נאצים מפורסם וידוע לבין משוררת האהובה על רוב שכבות הציבור, משוררת המחוברת בכל נימי נפשה לאהבת ישראל, בשל דעותיה הפוליטית – הוא מעשה מחפיר ועלוב". לנוכח זאת היא קוראת בדבריה, מעט מאוחר מדי ככל הנראה: "לא לאדם כזה ראוי לתת פרס ממלכתי של מדינת ישראל. לא לחתן כזה מייחלת מדינת העם היהודי. ראוי לבצע שיקלול מחודש האם נחום ברנע ראוי לקבל פרס בשם מדינת ישראל".
לדבריה "חתני וכלות פרס ישראל חייבים להיות כאלה המעניקים לרוב אזרחי המדינה הרגשה נוחה בקבלתם את הפרס. על מקבלי הפרס להיות מעל למחלוקת ציבורית כדי להיות זכאים להכרה הציבורית הגבוהה ביותר בתרומתם לחברה, אם בתרומה חברתית של עזרה לזולת, אם במחקרים מדעיים או פיתוחים טכנולוגים חשובים או ביצירה רוחנית ותרבותית".
בהתייחסה ליחסו של ברנע לנעמי שמר כותבת לו: "אחת מכלות פרס ישראל בשנים האחרונות הייתה נעמי שמר ז"ל. שמר כתבה והלחינה מאות שירים, שעשרות מהם נכנסו לפנתיאון הלאומי. שירה "ירושלים של זהב" כמעט והחליף את המנון המדינה, בשנים בהם ערגה ואהבה לירושלים ולארץ ישראל היו רגשות נכונים-פוליטית. דומני שאין אזרח דובר עברית במדינת ישראל שאינו מכיר לפחות שיר אחד שנעמי שמר כתבה ו/או הלחינה. רבים מאוהביה של נעמי שמר נזדעקו, איפוא, כשעיתונאי בכיר בידיעות אחרונות, עיתונאי המזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית והתנגד לדעותיה הפוליטיות של נעמי שמר, כתב מאמר בו הוא משווה את דעותיה הפרו-ארץ-ישראליות של שמר עם תומך נאצים מפורסם, עזרא פאונד".
לוז מתייחסת בדבריה לדברים אותם פרסם ברנע ביום ה- 28.6.04, לאחר פטירתה של שמר. במאמרו כתב: "ההתבטאויות האלה היו חשובות רק משום שנעמי שמר הייתה אייקון תרבותי, אדם שנוהים אחר כל מילה שלו. היא לא היתה המשוררת הראשונה שנסחפה לקצה ההזוי של הימין. זה קרה, בנסיבות חמורות לאין שיעור, לעזרא פאונד, מגדולי המשוררים האמריקנים. פאונד הפך לאוהד נלהב של הפאשיזם ותועמלן אנטישמי. היום, שנים לאחר מותו, האמריקנים מעריצים את שירתו ולא שוכחים לו את חטאיו."
בדבריו אלה של ברנע רואה לוז כ"יצירת השתמעות כי ההתיישבות החדשה בארץ ישראל ביהודה ושומרון, בה תמכה שמר, כמוה כפוליטיקה של הנאצים, על ידי תיוג פוליטי משותף של "ימין" היא מעשה פשע נגד חלק גדול מהעם היהודי. מתיחת קו השוואה בין תומך נאצים מפורסם וידוע לבין משוררת האהובה על רוב שכבות הציבור, משוררת המחוברת בכל נימי נפשה לאהבת ישראל, בשל דעותיה הפוליטית – הוא מעשה מחפיר ועלוב". לנוכח זאת היא קוראת בדבריה, מעט מאוחר מדי ככל הנראה: "לא לאדם כזה ראוי לתת פרס ממלכתי של מדינת ישראל. לא לחתן כזה מייחלת מדינת העם היהודי. ראוי לבצע שיקלול מחודש האם נחום ברנע ראוי לקבל פרס בשם מדינת ישראל".