מוטה גור, רמטכ"ל ושר לשעבר, תמך חצי שנה אחרי מלחמת ששת הימים בהעברת אלפי פלשתינים מרצועת עזה ליהודה ושומרון – כך עולה מפרוטוקול של ועדת המנכ"לים לענייני השטחים שהתכנסה בערב ראש השנה תשכ"ח, 28.9.67.
לאחרונה, במסגרת מחקרי על 40 שנות התיישבות ביהודה ושומרון, לקראת הספר שיופיע בקיץ הקרוב, הגיעו אלי שני כרכים עבי כרס – כאלפיים עמודים - שהוכנו במשרד הביטחון לפני 30 שנה, ובהם ריכוז כל הפרוטוקולים המלאים של דיוני "ועדת המנכ"לים לטיפול בנושאים האזרחיים בשטחים המוחזקים על ידי צה"ל", כפי שמופיע על כריכת הכרכים.
שבוע אחרי מלחמת ששת הימים, מינתה הממשלה ועדת מנכ"לים לטיפול בכל הנושאים האזרחיים של ערביי יש"ע, סיני והגולן.
חצי שנה אחרי מלחמת ששת הימים, ערב ראש השנה תשכ"ח, בדיון ועדת המנכ"לים, השמיע סגן שר הביטחון צבי דינשטיין הערה, שממנה השתמע כי ראש הממשלה באותם ימים, לוי אשכול, לא שלל צעדים שיביאו לעזיבת ערבים את השטחים. זה היה בדיון על הבעיות הכלכליות שגרמה החלת הלירה הישראלית כמטבע החוקי ביש"ע. "היוזמה לא יצאה ממני" – אמר דינשטיין – "ראש הממשלה קרא ואמר לי שישב עם שר הביטחון (משה דיין – ח.ה.), המדיניות שעליה הוחלט היא שיש לקפוץ את היד. ואם כתוצאה מכך יעזבו את ישראל עוד כמה אלפים לא נתרגש..."
גם מוטה גור, מסתבר, מדבר בזהירות על מציאות שגנדי ז"ל יכנה לימים בתואר "טרנספר מרצון". באותה ישיבה מתקיים דיון על העברת אוכלוסיה מהרצועה ליו"ש. צבי צור מספר ש"הפתרון היסודי הוא להכין תוכנית של ממש בגדה, שתקלוטנה פליטי הרצועה. על נושא זה עובדת ועדה שתבדוק כל הגורמים הטכניים לקליטה. למרות זאת עלינו להמשיך לנקוט צעדים להעברת אוכלוסין מעזה לגדה". מוטה גור, מפקד הרצועה, מגיב על ההצעה: "לפי הערכתי יש ליצור תנאים שהתושבים ירצו לצאת מהרצועה. יש לשמור שהלחץ לא יביא לידי מרי, אך ידחוף אותם לצאת. את התנאים יש ליצור בין הפליטים ובין התושבים, כך שירגישו שאין תקווה ברצועה מבחינה חקלאית. לא תהיה כל דחיפה והמרצה".
והוא מוסיף: "כאשר תוצאות המיפקד תועברנה ל"אונר"א" תעביר זו פחות מנות לפליטים וכן יקשו תנאי המזון... התגובות הביטחוניות תהיינה חריפות. כל התנאים יהיו כאלה שיקשו את החיים שם. מציע להקפיא כל תכניות הפיתוח".
מרגע זה הדיון על הטנרספר מתחמם. מנכ"ל משרד החקלאות א. עמיעד אומר: "ניתן להעביר כמות גדולה לבקעת הירדן. לא הייתי הולך על שאר התושבים, אלא על הפליטים". ומתאם הפעולות בשטחים הראשון, אל"מ שלמה גזית, כיום מראשי השמאל הקיצוני בישראל, מחרה מחזיק אחריו: "התהליך חייב להיות על כל התושבים והדרגתי (וזאת ברצועה). לגבי הגדה, הניסיון של הערבים בעבר אינו מראה כי העברה לביקעה תגרור בעקבותיה העברה מזרחה. יש ליצור אווירה של ניידות אוכלוסין".
ד"ר צבי דינשטיין: "אנו מזיזים את תושבי הרצועה למקומות בהם יוכלו למצוא תעסוקה. השאלה העיקרית האם קיימת אפשרות של הזזת אוכלוסין בפרהסיה"
חצי שנה אח"כ, ב-4 במרס 1968, מבקש מרכז הוועדה אל"מ דן חירם, "לא לתת פירסום לממדי ההגירה המשטחים המוחזקים. פניות בנידון מצד גורמים בינלאומיים כגון ססו"ת (אונר"א, סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם – ח.ה.) יש להפנות למשרד החוץ".
לאחרונה, במסגרת מחקרי על 40 שנות התיישבות ביהודה ושומרון, לקראת הספר שיופיע בקיץ הקרוב, הגיעו אלי שני כרכים עבי כרס – כאלפיים עמודים - שהוכנו במשרד הביטחון לפני 30 שנה, ובהם ריכוז כל הפרוטוקולים המלאים של דיוני "ועדת המנכ"לים לטיפול בנושאים האזרחיים בשטחים המוחזקים על ידי צה"ל", כפי שמופיע על כריכת הכרכים.
שבוע אחרי מלחמת ששת הימים, מינתה הממשלה ועדת מנכ"לים לטיפול בכל הנושאים האזרחיים של ערביי יש"ע, סיני והגולן.
חצי שנה אחרי מלחמת ששת הימים, ערב ראש השנה תשכ"ח, בדיון ועדת המנכ"לים, השמיע סגן שר הביטחון צבי דינשטיין הערה, שממנה השתמע כי ראש הממשלה באותם ימים, לוי אשכול, לא שלל צעדים שיביאו לעזיבת ערבים את השטחים. זה היה בדיון על הבעיות הכלכליות שגרמה החלת הלירה הישראלית כמטבע החוקי ביש"ע. "היוזמה לא יצאה ממני" – אמר דינשטיין – "ראש הממשלה קרא ואמר לי שישב עם שר הביטחון (משה דיין – ח.ה.), המדיניות שעליה הוחלט היא שיש לקפוץ את היד. ואם כתוצאה מכך יעזבו את ישראל עוד כמה אלפים לא נתרגש..."
גם מוטה גור, מסתבר, מדבר בזהירות על מציאות שגנדי ז"ל יכנה לימים בתואר "טרנספר מרצון". באותה ישיבה מתקיים דיון על העברת אוכלוסיה מהרצועה ליו"ש. צבי צור מספר ש"הפתרון היסודי הוא להכין תוכנית של ממש בגדה, שתקלוטנה פליטי הרצועה. על נושא זה עובדת ועדה שתבדוק כל הגורמים הטכניים לקליטה. למרות זאת עלינו להמשיך לנקוט צעדים להעברת אוכלוסין מעזה לגדה". מוטה גור, מפקד הרצועה, מגיב על ההצעה: "לפי הערכתי יש ליצור תנאים שהתושבים ירצו לצאת מהרצועה. יש לשמור שהלחץ לא יביא לידי מרי, אך ידחוף אותם לצאת. את התנאים יש ליצור בין הפליטים ובין התושבים, כך שירגישו שאין תקווה ברצועה מבחינה חקלאית. לא תהיה כל דחיפה והמרצה".
והוא מוסיף: "כאשר תוצאות המיפקד תועברנה ל"אונר"א" תעביר זו פחות מנות לפליטים וכן יקשו תנאי המזון... התגובות הביטחוניות תהיינה חריפות. כל התנאים יהיו כאלה שיקשו את החיים שם. מציע להקפיא כל תכניות הפיתוח".
מרגע זה הדיון על הטנרספר מתחמם. מנכ"ל משרד החקלאות א. עמיעד אומר: "ניתן להעביר כמות גדולה לבקעת הירדן. לא הייתי הולך על שאר התושבים, אלא על הפליטים". ומתאם הפעולות בשטחים הראשון, אל"מ שלמה גזית, כיום מראשי השמאל הקיצוני בישראל, מחרה מחזיק אחריו: "התהליך חייב להיות על כל התושבים והדרגתי (וזאת ברצועה). לגבי הגדה, הניסיון של הערבים בעבר אינו מראה כי העברה לביקעה תגרור בעקבותיה העברה מזרחה. יש ליצור אווירה של ניידות אוכלוסין".
ד"ר צבי דינשטיין: "אנו מזיזים את תושבי הרצועה למקומות בהם יוכלו למצוא תעסוקה. השאלה העיקרית האם קיימת אפשרות של הזזת אוכלוסין בפרהסיה"
חצי שנה אח"כ, ב-4 במרס 1968, מבקש מרכז הוועדה אל"מ דן חירם, "לא לתת פירסום לממדי ההגירה המשטחים המוחזקים. פניות בנידון מצד גורמים בינלאומיים כגון ססו"ת (אונר"א, סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם – ח.ה.) יש להפנות למשרד החוץ".