בית המשפט העליון דחה את ערעורו של אלוף משנה עאטף זאהר, שהורשע בהתעללות בחיילת שהיתה תחת פיקודו. זאהר נידון לשש שנות מאסר והורדה לדרגת טוראי בגין המעשים.
בהחלטה נכתב: על פי אמות המידה המנחות את הפעלת שיקול הדעת במתן רשות ערעור על פסקי הדין של בית הדין הצבאי לערעורים, אין הבקשה שבפנינו מעלה טעם מבורר כלשהו ליתן למבקש רשות ערעור. פסק הדין של בית הדין הצבאי לערעורים אינו מעורר שאלה חשובה, קשה או חדשה כלשהי. פסק הדין אכן התמודד עם פרשה רגישה וכאובה על פי עובדותיה, אך מסקנותיו כולן מעוגנות בהלכה הפסוקה הקיימת ואינן מעוררות שאלה משפטית מן הסוג המצדיק מתן רשות ערעור. בא-כוחו המלומד של המבקש, עו"ד א' פלדמן, היה ער לקושי שעומד בפניו בהיעדר עילה על פי חוק למתן רשות ערעור, ולפיכך ניסה לשכנענו כי יש לראות טעם במתן רשות ערעור גם כאשר קיים חשש כי למבקש נגרם עיוות דין.
השופט לוי נתן משקל לטענות המבקש וראה לבחון אותן לגופן ולא הסתפק בדחיית הבקשה על הסף. בעשותו כן בחן למעשה חברי את הטענה לפיה נגרם למבקש "עיוות דין" שהוא כשלעצמו מצדיק על פי הטענה מתן רשות ערעור. מבלי להכריע בטעם עקרוני זה, אף אני מוכנה לקבל כי בית משפט זה לא יחשה בעומדו אל מול עיוות דין. עם זאת, מדובר בטענה מרחיקת לכת שיש להיזהר בהעלאתה. בנסיבות שלפנינו לא נחסך עמל כדי לבחון אם יש גרעין של אמת בטענה חמורה זו, וחברי השופט לוי דחה אותה מנימוקים מפורטים ומשכנעים, הנוגעים לעצם טעמי ההרשעה בה הורשע המבקש.
לפיכך, מצטרפת אני למסקנה כי דין הבקשה להידחות הן מטעמי הסף והן לגופה, כותבת נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש.