צה"ל ויתר בפועל על ריבונות בשטחים רבים בגליל העליון משנת 2000 ועד למלחמת לבנון השניה, כך קובע דוח ועדת וינוגרד, בהסתמך על עדותו של אלוף פיקוד הצפון הקודם אודי אדם. על פי הדו"ח, "בשנים האחרונות הוגדרה תפיסת ההפעלה במונחים של "הכלה", "חתימה נמוכה", ובהמשך, מאז ,2005 במצבים מסויימים, ל"אפס מטרות". כך צימצם צה"ל , במודע ובבחירה, את נוכחותו בקו הגבול.
"הדבר מצא ביטויו במספר דרכים: הסגת בסיסי היציאה לקו אחורי, בניית כבישי גישה אחוריים, צמצום הפעילות הניידת לאורך הגבול, הסגת עמדות תצפית לקו אחורי, פעילות בשטח לבנון רק לאחר פעילות חבלנית עויינת כלפי שטח ישראל או כלפי צה"ל ומוצביו".
"אלוף פיקוד הצפון לשעבר, האלוף אודי אדם, מי שהיה אחראי על הגזרה הצפונית בשנת 2006 הגדיר בדיעבד את מדיניות ההכלה כך: "פירושה המעשי היה ויתור על ריבונות ישראלית על גבול הצפון , ומתן יד חופשית לחיזבאללה על קו הגבול".
"מנגד, מצדדי התפיסה ההגנתית הצדיקה במיעוט הפגיעות בחיילים ואזרחים לאורך תקופה של שש שנים, לרבות סיכול של מספר ניסיונות חטיפה וחדירה...הגיעו הדברים לידי כך שתפיסת הביטחון השוטף שיקפה "הכלה מורחבת", כאשר גם במקרים בהם חיזבאללה פעל בגלוי לאורך קו הגבול בהכנת פעילות עוינת עתידית - היה הצבא מנוע מלהגיב. כך למשל, שלושה ימים לפני אירוע התקיפה ברג'ר, בחודש נובמבר ,2005 ביקש אלוף הפיקוד דאז אישור לפתוח באש מדויקת , על מנת להשמיד חוליות שהתמקמו לאורך הגבול . הרמטכ"ל אסר על כך, במפורש" .
החטיפה היתה צפויה מראש
לדעת מפקדים בכירים, הכתובת היתה על הקיר : החטיפה הבאה היא רק עניין של זמן, וספק אם ניתן יהא למנעה. ההערכה היתה כי אפילו יצליח צה"ל לסכל עוד מספר ניסיונות של חיזבאללה לבצע חטיפה , הרי שבסופו של דבר הוא יצליח בכך. המפקדים בפיקוד צפון ניסו להתמודד בדרכים שונות עם סכנת החטיפה המתמדת שריחפה באוויר. דרכי ההתמודדות סבבו , כולן , סביב תפיסת ה"חתימה הנמוכה", קרי - הרחקת חיילים ויעדים צבאיים ממקומות אליהם יכול היה חיזבאללה לחדור בקלות יחסית"