בית המשפט המחוזי בת"א קבע כי זכויות היוצרים של מערכונים שכתב השחקן שייקה אופיר ז"ל שייכות לחברה שנוהלה על ידי אברהם דשא פשנל ז"ל.
התובעת היא אלמנתו והיורשת של השחקן המנוח שייקה אופיר ז"ל. שייקה אופיר חיבר מערכונים שונים, ואף שיחק בהם. התביעה דנן מתייחסת למספר מערכונים שנכתבו על ידי שייקה אופיר: מערכונים אשר רוכזו בשנת 1963 בתקליט "שייקה אופיר" ומערכונים שרוכזו בשנת 1973 בתקליט "שייקה אופיר כל מה שרצית לשמוע".
התובעת טוענת כי כיורשת של שייקה אופיר, היא בעלת זכויות היוצרים במערכונים שבשני התקליטים הנ"ל, וכי יש לה זכויות יוצרים גם בהקלטות הראשיות (ה"מאסטרים") שהיוו את הבסיס להקלטות הנ"ל.
חברת "מדיה דיירקט", הטביעה מערכונים על גבי סדרה של ארבעה תקליטורים שכונו "האוסף המצחיק". אחד מארבעה התקליטורים שהופצו על ידי מדיה דיירקט, מכיל את המערכונים, שנכתבו ושוחקו על ידי שייקה אופיר.
לטענת הנתבעים, מדיה דיירקט רכשה את הזכויות במערכונים שבתקליטור מחברתו של אברהם דשא פשנל, מנגד, טוענת אלמנתו של אופיר, כי בהעתקת המערכונים והטבעתם על התקליטורים, הפרו הנתבעים את זכויות היוצרים ואת זכויות המבצעים שלה במערכונים.
חברתו של דשא פשנל טענה כי יש לדחות את התביעה. טענתה העיקרית היא כי פשנל היה בעל זכויות היוצרים במאסטרים, קרי בהקלטות הראשיות של המערכונים (בניגוד לזכויות במערכונים עצמם שהיו ונותרו בידי שייקה אופיר ז"ל). זכויות אלה הוענקו לפשנל מכוח הסכם שנערך בשנות ה-60 בין פשנל לבין שייקה אופיר.
התובעת טענה גם כי נפגעה זכותו המוסרית של מר אופיר ז"ל. הטענה מתייחסת לכך שאוסף היצירות כונה על ידי הנתבעות בשם "יופי נחמה". השופטת כתבה "אני סבורה כי התובעת לא בססה את עילת התביעה של פגיעה בזכות מוסרית. אין חולק כי שמותיהם של המערכונים נשמרו ולא שונו על ידי הנתבעות. השם שנבחר על ידי הנתבעות הוא שם לאוסף המערכונים כולו. השם שנבחר הוא מטבע לשון שנטבעה על ידי שייקה אופיר עצמו. יתרה מזאת, אין בשם שנבחר כדי להפחית מערך היצירה או לפגוע בשם מחברה, כטענת התובעת (ר' ס' 4א(2) לפקודת זכויות יוצרים). התובעת בחקירתה הנגדית טענה כי התביעה מוגשת רק על ההקלטות – ואף מטעם זה אין מקום לקבל את הטענה בדבר הפגיעה בזכות המוסרית".
כאמור, התובעת תבעה גם את חברת מדיה דיירקט. חברת מדיה דיירקט כפרה בטענות התובעת, ועל כל פנים היא טענה כי היא פעלה בתום לב כאשר רכשה את הזכויות מפשנל, שהציג את עצמו כבעליהן של הזכויות.
לאור מה שנקבע בפסק דין זה לעיל, אין מקום לבחון את שאלת תום הלב של מדיה דיירקט, שכן בהתאם לאמור לעיל, היא אכן רכשה את הזכויות ממי שהיה הבעלים שלהן.
לכן, ומכל הטעמים שפורטו לעיל, התביעה נדחית. התובעת תישא בשכר הטרחה של כל אחת מהנתבעות בסך 10,000 ש"ח + מע"מ.