ממשלת ישראל עומדת להוריד את שיעור המכס על יבוא כבד אווז ל-0% בעקבות סגירת הענף בארץ ובמטרה להביא לירידה במחירו לצרכן. ביטול המכס יעודד את יבוא כבד האווז מהונגריה, צרפת ומדינות אחרות כתחליף לייצור המקומי שנפסק.



מארגון מגדלי האווזים נמסר שהממשלה סגרה בחפזון ענף חקלאי מצליח שהושקעו בו כספים ציבוריים ופרטיים רבים, מתנגדת לתת למגדלים פיצוי הולם על סגירת מקור פרנסתם וכעת היא תעודד את היבוא על ידי הורדת מכסים. חקלאי הונגריה צוחקים והחקלאים בארץ בוכים.



45 מגדלי אווזים לשעבר הגישו עתירה נגד שר החקלאות בתביעה לפצות אותם בעקבות הפסקת פיטום האווזים בישראל. העתירה הוגשה באמצעות עו"ד משה שחל. החקלאים, רובם מאזורי הפריפריה בבקעת בית שאן וחבל התענך, איבדו את מקור פרנסתם בעקבות החלטת הממשלה לסגור את ענף האווזים.



בתשובה לבג"צ טוענת המדינה שהפסקת הפיטום מסיבות ערכיות דומה לאיסור על שיווק מוצרי פורנוגרפיה ומשקאות חריפים לילדים ולאיסור על זיהום קרקע והפעלת מועדוני הימורים וכפי שהעוסקים בענפים אלו אינם זכאים לפיצוי, כך גם לגבי מגדלי האווזים. לטענת המדינה, אין בהחלטה על סגירת הענף פגיעה בחופש העיסוק ובזכות הקנין ולכן אין לפצות את המגדלים.



תשובת המדינה עוררה זעם רב בקרב ארגון מגדלי האווזים. אחרי שהמדינה עודדה את החקלאים בעיקר מהפריפריה במשך 60 שנה והפכה אותם ליצואנים מצטיינים, משתמשים נציגיה בטיעונים ציניים כדי להמנע מתשלום פיצוי הוגן. כיצד ניתן להשוות את המגדלים למזהמי בארות, סוחרי סמים ואלכוהול ומשווקי פורנוגרפיה לילדים? מותר לממשלה לשנות את מדיניותה אבל חובתה לפצות את הנפגעים מכך, טוענים המגדלים.



ההחלטה על סגירת ענף האווזים התקבלה בדיון שערכה הממשלה ב-2 באוקטובר 2005. באותו דיון החליטה הממשלה לדחות את הצעת משרד החקלאות, שהוכנה באישור משרד המשפטים, לקיים מחקרים חדשניים על ידי המדען הראשי של משרד החקלאות כדי לעמוד בדרישת בג"צ לצורך הכנת תקנות חדשות שיאפשרו המשך קיום הענף שהוקם עם קום המדינה.

כזכור, בג"צ לא אסר על פיטום האווזים, אלא דרש להתקין תקנות חדשות שיקטינו את סבל האווז, תוך בחינת ההתפתחויות בענף בעולם, מעקב אחר פעילות השוק המשותף בנושא ואיסוף מידע עדכני בתחום וכן לגבש כללי פיקוח על תהליך הפיטום, דבר אשר לא נעשה על ידי המדינה.



במקביל לסגירת הענף בישראל, הפרלמנט הצרפתי הכריז על גידול האווזים כנכס מורשת תרבותי לאומי, המהווה דוגמה ראויה לקשר של חקלאי צרפת לקרקע.