בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל גזר היום על קבוצת בית"ר ירושלים עונש של 4 משחקי ליגה ברדיוס וללא קהל + 5 משחקי ליגה ברדיוס וללא קהל ע"ת לשנה + הפחתת 2 נקודות ליגה על תנאי לשנה. זאת בשל האירוע הקשה באצטדיון טדי ביום ראשון בערב במהלכו נפצעו רבים בינהם שני נערים במצב קשה.
דיין ביה"ד המשמעתי עו"ד ישראל שמעוני, כתב בהחלטתו:
1. קבוצת בית"ר ירושלים הועמדה לדין בגין האירועים הקשים אשר התרחשו עובר לסיום משחקה הביתי נגד הפועל פתח-תקווה מיום 6/5/07, אשר עיקריהם כמובא להלן אינם שנויים במחלוקת:
1.1 סמוך לסיום המשחק, עת תוצאת המשחק הוכרעה לטובת בית"ר ירושלים (ניצחון אשר קרבה באופן משמעותי לתואר אליפות, אף כי לא הבטיח את הזכייה בתואר), החלו יושבי היציע המזרחי באצטדיון "טדי" (אשר אוכלס באוהדי בית"ר י-ם) –על דעת עצמם ובניגוד לעמדת המשטרה שסירבה לאפשר כניסה לתחומי המגרש- לנוע לעבר הגדר המקיפה את כר הדשא, בניסיון להיכנס לתחומי כר הדשא על מנת לחגוג את האליפות שבפתח.
1.2 במהלך תנועה זו הלך וגבר הלחץ מצד יושבי השורות העליונות ביציע על העומדים/יושבים סמוך לגדר, עד כי הללו החלו להימחץ ולהידרס תחת המסה האנושית.
1.3 לעת הזו, המשטרה -אשר לכתחילה כאמור לא התעתדה לאפשר כניסה לתחומי כר הדשא- נאלצה לאפשר לאוהדים לעשות כן, והללו חדרו לתחומי המגרש, לאחר סיום מועדו החוקי של המשחק.
1.4 סופו של דבר, כי התנהגות אוהדי הנאשמת אשר ישבו ביציע המזרחי באצטדיון "טדי" גרמה לאירוע רב נפגעים עם עשרות נפגעים אשר נזקקו לטיפול רפואי כאשר חלקם מובהל לבתי החולים ומקצתם אף סובל בפגיעות גופניות בדרגה חמורה.
2. לשבחו של הנציג הנכבד בדיון מטעם הנאשמת (מר שטראוס) יאמר כי הלה לא ניסה להביא בפני טענות בטלות בדבר העדר אחריות של הנאשמת ולא ניסה לגולל את האחריות לפתחו של כל גורם אחר.
ואכן ברור כי כל התנהגות מצד כל קבוצת אוהדים אשר מתרחשת במהלך משחק בתחומי האצטדיון ומובילה לפגיעות בגוף הינה בגדר התנהגות שהדעת אינה סובלת ומהווה עבירה משמעתית.
למעלה מהצורך אציין כי שיקולי והתנהלות המשטרה באירוע ראויים לחקירה מקפת ויסודית, אולם נעלה מכל ספק כי אף אם נפלו קשיים בהערכות המשטרה ובהתנהלותה במהלך האירוע (ואיני קובע כל מסמרות בעניין זה), אין בכך לגרוע מהעובדה כי התנהגות אוהדי בית"ר היא לכשעצמה אשר גרמה לתוצאות החמורות.
כפי שלא תשמע טענת עבריין לפטור מאחריות בנימוק כי על המשטרה היה לסכל פעולתו, כך לא ראויה להישמע הטענה מצד המפר את הסדר הציבורי כי אינו חייב בדין באשר המשטרה לא כפתה עליו סדר זה. לשבחה של הנאשמת כאמור, היא נמנעה מטיעון זה.
3. אשר לסעיף ההרשעה הראוי בעניינו: מבין שלל הסעיפים בהם בחר לנקוב התובע הנכבד של ההתאחדות בכתב האישום, מצאתי כי הראוי ביותר הינו סעיף 20(טו) הנושא הכותרת של "התפרעות אוהדים", אשר ס"ק 1 שלו הינו רחב וכולל כל התפרעות אוהדים וס"ק 2(א) שלו כולל גם את עבירת ה"התפרצות לשדה המשחק". בהגדרותיו אלה סעיף זה מאפשר להרשיע הן על התנהגות הקהל ביציע והן על חדירתו ללא רשות לתחומי המגרש, ומייתר הרשעה גם בסעיפי "התפרצות לשדה המשחק" ו"התנהגות בלתי ספורטיבית של אוהדים".
אשר על כן אני מרשיע את בית"ר ירושלים בעבירה של "התפרעות אוהדים".
4. אשר לעונש הראוי: גם נציג הנאשמת לא כיחד כי עסקינן באחד האירועים החמורים להם היינו עדים במגרשינו מזה שנים.
עשרות נפגעים, מקצתם מובהלים לבתי החולים במצב קשה אינו חזיון אשר אנו יכולים לקבלו ולחיות עימו בשלום.
דומה כי אך בנס, או שמא בגין התערבותם הטובה של הצוותים הרפואיים, לא היו באירוע זה אבידות בנפש.
כאשר לנגד עיננו גם אירועים דומים ממין זה (ובראשם, האירועים באצטדיון קריית אליעזר משנת 2001, שם נפצע קשה הנער אמיר רנד) ברור לנו כי אם לא נפעל לשים קץ לתופעה נפסדת זו, של התקהלות וחדירה למגרשים ב"משחקי אליפות", לא יוסיף ויעמוד לצידנו המזל ובעתיד נמצא עצמנו גם עם הרוגים.
אכן הפיתרון הנדרש לבעיה זו אינו מצוי רק בדלת אמות בית דין זה, והוא מחייב בדיקה וטיפול מעמיקים גם מצד המשטרה, הרשות המחוקקת וגורמים נוספים; אולם, מצווה עלינו לעשות כל שלעיל ידנו על מנת לנסות ולמגר תופעה זו באמצעות הכלים הדלים שבידינו.
לנוכח כל אלה, אף אם ההנהלה פעלה כפי הנחיות המשטרה ואף אם פעולותיה בתחומים רבים אחרים נושאים פירות, לא נוכל למצוא בכל אלה בסיס מספק על מנת לפטור את הנאשמת בעונש קל, כי בנפשנו היא.
5. תקנון המשמעת מעמיד לרשותנו שלל של סוגי ענישה: החל מנזיפה, עבור בעונשים בעלי גוון כספי, דרך עונשים של הפחתת נקודות וכלה בעונשים המוכוונים לקהל (לרבות, עונשי רדיוס ומשחקים ללא קהל) ועוד.
בנסיבות העניין מצאתי לראוי כי העונשים שיושתו על הנאשמת יהיו בראש ובראשונה מכווני קהל, מתוך תקווה כי יהיה בכך להוות תמרור אזהרה ופעולה למניעת אירועים דומים בעתיד; לפיכך, לא מצאתי לראוי להטיל עונשים כספיים (אף כי לעונשים שאתן להלן משמעות כספית של ממש, העומדת לנגד עיניי).
גם עונש של הפחתת נקודות בפועל לא מצאתי לראוי באשר לא היה בעבירה ליצור לנאשמת יתרון ספורטיבי כלשהו ו/או לשפר את צבירת נקודותיה במאבק האליפות. מאידך, להפחתת נקודות על תנאי יכול להיות עונש מרתיע כלפי קהל האוהדים.
6. בבחירתי מבין העונשים מכווני הקהל עמדה לנגד עיניי העובדה כי המשחקים שנותרו עד לסיום העונה אמורים להיות המשחקים בהם יבקש קהלה של בית"ר ירושלים לחוג את האליפות (ובלשון נציג הקבוצה: משחקי "ההכתרה").
בראש ובראשונה דומני כי ראוי לה לאליפות, שהוכתמה בדם אוהדי האלופה, כי תיחגג בקול דממה דקה.
אולם, לא פחות חשוב הוא השיקול המניעתי; כאשר ברור כי טרם נלמדו והופקו כל הלקחים הנדרשים מהאירוע אשר התרחש לפני ימים ספורים, מתן אפשרות ל"חגיגה חוזרת" עלול להתברר כהזמנה לאסון נוסף.
זאת ועוד, מצאתי כי ראוי כי העונש שיושת ימצא ביטויו גם לאחר תום העונה הנוכחית, אשר בדימדומיה אנו מצויים, על מנת שלא ייסתם עליו הגולל ויתפרש כעניין מחוסל וגמור.
7. ער אני להחלטה שניתנה בעניינה של סכנין, אך בכל הכבוד אין להעמיד על מישור אחד את החומרה של האירועים ולפיכך אין לגזור מהאירוע האחד גזרה לגבי האחר.
אוסיף ואציין כי לנגד עיניי עמד גם פסק דינו של ביה"ד העליון בעניין של מכבי חיפה משנת 2001: אולם, בעוד האירועים הקשים בקרית אליעזר היו בגדר "חידוש" (עצוב ככל שהיה) העשוי להצדיק הקלה מסוימת בענישה, בית"ר ירושלים לא יכולה ליהנות מכך; מבית"ר ירושלים ומכל קבוצה המתקרבת לזכייה בתואר נדרש היה ללמוד את האירועים בקרית אליעזר, להפיק וליישם את הלקחים. במבחן התוצאה כשלה בית"ר ירושלים בכך. אשר על כן, אין היא זכאית להינות מענישה באותה דרגת חומרה.
8. סוף דבר אני מטיל על בית"ר ירושלים עונש של 4 משחקי ליגה ברדיוס וללא קהל + 5 משחקי ליגה ברדיוס וללא קהל ע"ת לשנה + הפחתת 2 נקודות ליגה על תנאי לשנה.
עונשי התנאי יופעלו בכל הרשעה חוזרת בעבירה של התפרעות אוהדים בה יהיו נפגעים בגוף".
דיין ביה"ד המשמעתי עו"ד ישראל שמעוני, כתב בהחלטתו:
1. קבוצת בית"ר ירושלים הועמדה לדין בגין האירועים הקשים אשר התרחשו עובר לסיום משחקה הביתי נגד הפועל פתח-תקווה מיום 6/5/07, אשר עיקריהם כמובא להלן אינם שנויים במחלוקת:
1.1 סמוך לסיום המשחק, עת תוצאת המשחק הוכרעה לטובת בית"ר ירושלים (ניצחון אשר קרבה באופן משמעותי לתואר אליפות, אף כי לא הבטיח את הזכייה בתואר), החלו יושבי היציע המזרחי באצטדיון "טדי" (אשר אוכלס באוהדי בית"ר י-ם) –על דעת עצמם ובניגוד לעמדת המשטרה שסירבה לאפשר כניסה לתחומי המגרש- לנוע לעבר הגדר המקיפה את כר הדשא, בניסיון להיכנס לתחומי כר הדשא על מנת לחגוג את האליפות שבפתח.
1.2 במהלך תנועה זו הלך וגבר הלחץ מצד יושבי השורות העליונות ביציע על העומדים/יושבים סמוך לגדר, עד כי הללו החלו להימחץ ולהידרס תחת המסה האנושית.
1.3 לעת הזו, המשטרה -אשר לכתחילה כאמור לא התעתדה לאפשר כניסה לתחומי כר הדשא- נאלצה לאפשר לאוהדים לעשות כן, והללו חדרו לתחומי המגרש, לאחר סיום מועדו החוקי של המשחק.
1.4 סופו של דבר, כי התנהגות אוהדי הנאשמת אשר ישבו ביציע המזרחי באצטדיון "טדי" גרמה לאירוע רב נפגעים עם עשרות נפגעים אשר נזקקו לטיפול רפואי כאשר חלקם מובהל לבתי החולים ומקצתם אף סובל בפגיעות גופניות בדרגה חמורה.
2. לשבחו של הנציג הנכבד בדיון מטעם הנאשמת (מר שטראוס) יאמר כי הלה לא ניסה להביא בפני טענות בטלות בדבר העדר אחריות של הנאשמת ולא ניסה לגולל את האחריות לפתחו של כל גורם אחר.
ואכן ברור כי כל התנהגות מצד כל קבוצת אוהדים אשר מתרחשת במהלך משחק בתחומי האצטדיון ומובילה לפגיעות בגוף הינה בגדר התנהגות שהדעת אינה סובלת ומהווה עבירה משמעתית.
למעלה מהצורך אציין כי שיקולי והתנהלות המשטרה באירוע ראויים לחקירה מקפת ויסודית, אולם נעלה מכל ספק כי אף אם נפלו קשיים בהערכות המשטרה ובהתנהלותה במהלך האירוע (ואיני קובע כל מסמרות בעניין זה), אין בכך לגרוע מהעובדה כי התנהגות אוהדי בית"ר היא לכשעצמה אשר גרמה לתוצאות החמורות.
כפי שלא תשמע טענת עבריין לפטור מאחריות בנימוק כי על המשטרה היה לסכל פעולתו, כך לא ראויה להישמע הטענה מצד המפר את הסדר הציבורי כי אינו חייב בדין באשר המשטרה לא כפתה עליו סדר זה. לשבחה של הנאשמת כאמור, היא נמנעה מטיעון זה.
3. אשר לסעיף ההרשעה הראוי בעניינו: מבין שלל הסעיפים בהם בחר לנקוב התובע הנכבד של ההתאחדות בכתב האישום, מצאתי כי הראוי ביותר הינו סעיף 20(טו) הנושא הכותרת של "התפרעות אוהדים", אשר ס"ק 1 שלו הינו רחב וכולל כל התפרעות אוהדים וס"ק 2(א) שלו כולל גם את עבירת ה"התפרצות לשדה המשחק". בהגדרותיו אלה סעיף זה מאפשר להרשיע הן על התנהגות הקהל ביציע והן על חדירתו ללא רשות לתחומי המגרש, ומייתר הרשעה גם בסעיפי "התפרצות לשדה המשחק" ו"התנהגות בלתי ספורטיבית של אוהדים".
אשר על כן אני מרשיע את בית"ר ירושלים בעבירה של "התפרעות אוהדים".
4. אשר לעונש הראוי: גם נציג הנאשמת לא כיחד כי עסקינן באחד האירועים החמורים להם היינו עדים במגרשינו מזה שנים.
עשרות נפגעים, מקצתם מובהלים לבתי החולים במצב קשה אינו חזיון אשר אנו יכולים לקבלו ולחיות עימו בשלום.
דומה כי אך בנס, או שמא בגין התערבותם הטובה של הצוותים הרפואיים, לא היו באירוע זה אבידות בנפש.
כאשר לנגד עיננו גם אירועים דומים ממין זה (ובראשם, האירועים באצטדיון קריית אליעזר משנת 2001, שם נפצע קשה הנער אמיר רנד) ברור לנו כי אם לא נפעל לשים קץ לתופעה נפסדת זו, של התקהלות וחדירה למגרשים ב"משחקי אליפות", לא יוסיף ויעמוד לצידנו המזל ובעתיד נמצא עצמנו גם עם הרוגים.
אכן הפיתרון הנדרש לבעיה זו אינו מצוי רק בדלת אמות בית דין זה, והוא מחייב בדיקה וטיפול מעמיקים גם מצד המשטרה, הרשות המחוקקת וגורמים נוספים; אולם, מצווה עלינו לעשות כל שלעיל ידנו על מנת לנסות ולמגר תופעה זו באמצעות הכלים הדלים שבידינו.
לנוכח כל אלה, אף אם ההנהלה פעלה כפי הנחיות המשטרה ואף אם פעולותיה בתחומים רבים אחרים נושאים פירות, לא נוכל למצוא בכל אלה בסיס מספק על מנת לפטור את הנאשמת בעונש קל, כי בנפשנו היא.
5. תקנון המשמעת מעמיד לרשותנו שלל של סוגי ענישה: החל מנזיפה, עבור בעונשים בעלי גוון כספי, דרך עונשים של הפחתת נקודות וכלה בעונשים המוכוונים לקהל (לרבות, עונשי רדיוס ומשחקים ללא קהל) ועוד.
בנסיבות העניין מצאתי לראוי כי העונשים שיושתו על הנאשמת יהיו בראש ובראשונה מכווני קהל, מתוך תקווה כי יהיה בכך להוות תמרור אזהרה ופעולה למניעת אירועים דומים בעתיד; לפיכך, לא מצאתי לראוי להטיל עונשים כספיים (אף כי לעונשים שאתן להלן משמעות כספית של ממש, העומדת לנגד עיניי).
גם עונש של הפחתת נקודות בפועל לא מצאתי לראוי באשר לא היה בעבירה ליצור לנאשמת יתרון ספורטיבי כלשהו ו/או לשפר את צבירת נקודותיה במאבק האליפות. מאידך, להפחתת נקודות על תנאי יכול להיות עונש מרתיע כלפי קהל האוהדים.
6. בבחירתי מבין העונשים מכווני הקהל עמדה לנגד עיניי העובדה כי המשחקים שנותרו עד לסיום העונה אמורים להיות המשחקים בהם יבקש קהלה של בית"ר ירושלים לחוג את האליפות (ובלשון נציג הקבוצה: משחקי "ההכתרה").
בראש ובראשונה דומני כי ראוי לה לאליפות, שהוכתמה בדם אוהדי האלופה, כי תיחגג בקול דממה דקה.
אולם, לא פחות חשוב הוא השיקול המניעתי; כאשר ברור כי טרם נלמדו והופקו כל הלקחים הנדרשים מהאירוע אשר התרחש לפני ימים ספורים, מתן אפשרות ל"חגיגה חוזרת" עלול להתברר כהזמנה לאסון נוסף.
זאת ועוד, מצאתי כי ראוי כי העונש שיושת ימצא ביטויו גם לאחר תום העונה הנוכחית, אשר בדימדומיה אנו מצויים, על מנת שלא ייסתם עליו הגולל ויתפרש כעניין מחוסל וגמור.
7. ער אני להחלטה שניתנה בעניינה של סכנין, אך בכל הכבוד אין להעמיד על מישור אחד את החומרה של האירועים ולפיכך אין לגזור מהאירוע האחד גזרה לגבי האחר.
אוסיף ואציין כי לנגד עיניי עמד גם פסק דינו של ביה"ד העליון בעניין של מכבי חיפה משנת 2001: אולם, בעוד האירועים הקשים בקרית אליעזר היו בגדר "חידוש" (עצוב ככל שהיה) העשוי להצדיק הקלה מסוימת בענישה, בית"ר ירושלים לא יכולה ליהנות מכך; מבית"ר ירושלים ומכל קבוצה המתקרבת לזכייה בתואר נדרש היה ללמוד את האירועים בקרית אליעזר, להפיק וליישם את הלקחים. במבחן התוצאה כשלה בית"ר ירושלים בכך. אשר על כן, אין היא זכאית להינות מענישה באותה דרגת חומרה.
8. סוף דבר אני מטיל על בית"ר ירושלים עונש של 4 משחקי ליגה ברדיוס וללא קהל + 5 משחקי ליגה ברדיוס וללא קהל ע"ת לשנה + הפחתת 2 נקודות ליגה על תנאי לשנה.
עונשי התנאי יופעלו בכל הרשעה חוזרת בעבירה של התפרעות אוהדים בה יהיו נפגעים בגוף".