שבתי שביט, ראש המוסד בעבר, שוחח ביומן הצהרים של ערוץ 7 על השבר המנהיגותי הפוקד את ישראל.
לדברי שביט "מדינת ישראל צריכה להיערך כדי להתמודד עם כל האתגרים שהאזור והתנאים צופנים לה. נדמה לי שבמערכת הפוליטית כפי שהיא היום יהיה קשה מאוד להתמודד גם עם האתגרים וההזדמנויות".
"כדי שניתן יהיה להתמודד צריך לשנות את שיטת הממשל ולעבור לממשל דמוי ארה"ב או צרפת. היינו בראש המדינה עומד נבחר והממשלה שסביבו היא ממשלה ממונה. רק כך ניתן יהיה להביא לממשל את האנשים עם הידע, הניסיון וכושר המנהיגות. האנשים הללו לא נמצאים היום במגרש הפוליטי לצערנו. העם צריך לבחור אדם אחד שיפקידו בידיו לתקופת קדנציה את המדינה והוא יהיה זה שיאסוף סביבו את המומחים והטובים בכל התחומים ובתקופת הקדנציה לא למבקר ולא לנשיא יהיה מה לומר על התנהלותו. אם יעבור עבירות ניתן יהיה לשפוט אותו רק אחרי שתסתיים הקדנציה, כפי שמתרחש במדינות ותיקות מאיתנו. כך ניתן יהיה להגדיר חזון ויעדים".
שביט מציין שניסיונות העבר לבצע שינויים בנוסח דומה לזה לא הגיעו לכלל הבשלה ולא תפסו עומק כדי להגיע לכדי הערכה ובדיקה אם המהלך אכן טוב ומועיל אם לאו.
"עד נקודת זמן מסוימת בשנות השבעים כל החוכמה הייתה בממסד. מאז החלה החוכמה להישפך החוצה. אנשים טובים נמצאים מחוץ לממסד ולא רוצים להיכנס לפוליטיקה בגלל איך שהיא נראית. כדי להגיע לחזון, למנהיגות ולביצוע הדרך היחידה היא הדרך הזו שאני מציע", אומר שביט.
כשהוא מנתח את ההוויה הכלל עולמית בה מצויה ישראל רואה שביט תנודות וחוסר יציבות המערערים גם על יציבותה של ישראל עצמה. "אנחנו נמצאים כרגע בעולם בלתי יציב. קווי הגבול בין המדינות והקבוצות הם קווים אפורים מאוד. יש לנו עולם הרבה פחות יציב מתקופת המלחמה הקרה. באותו עידן היו שתי מעצמות ואליהן התיישרו כל מדינות העולם. היום לא ניתן להגיע לקונצנזוס כמעט בכל נושא, אפילו בנושא פושט כהתחממות כדור הארץ. לכן, כדי לשרוד בעולם הזה ולהבטיח את קיומנו ולקדם את האינטרסים של המדינה אנחנו צריכים להיות קשובים, כי המצב של האזור קרוב למצב משברי מאשר למצב של שלום והרמוניה".
גם באשר לסיכויי ההידברות בין מדינות המזרח התיכון סבור שביט שמהלך שכזה יוכל להתקיים אך ורק לאחר שינוי שיטת הממשל. "מצביעים על גוש המדינות הערביות המתונות שתמכו בנו במהלך מלחמת לבנון כמצרים ירדן ואחרות, כמדינות ניתן לדבר אין. אבל השיח עם העולם הזה הוא עולם של דיפלומטיה חשאית. איך אפשר לקיים היום דו שיח חשאי עם סעודיה, מצרים, או לבנון בלי שהדברים יצאו החוצה? וברגע שהם יצאו החוצה אז חבל על הניסיון. גם בין מדינות ידידותיות ישנם נושאי ביטחון שמדברים עליהם מאחורי מסך".
על סוגיית הגרעין האיראני אומר שביט שהוא "מאוד מקווה שלא יהיה צורך להשתמש באמצעים צבאיים. הוא יכול להסתיים בדרך מדינית או בדרך של חילופי שלטון באיראן. אם תתבצע הפיכה שקטה באיראן שהמשטר יעבור מידי החבורה הפאנאטית האסלאמית לידיים של אנשים חילוניים גם זו דרך לפתרון".
עם זאת אומר שלנוכח המציאות המזרח תיכונית בה העולם ואינו יכול להגיע לקונצנזוס כלשהו הוא אינו יכול להיות אופטימי. הוא מזכיר את התמיכה הרוסית בפיתוח האיראני על אף שגם כלפי מוסקבה מרחף איום מהגרעין האיראני. זאת כדוגמא לסוגיה בלתי פתורה במרחב הדיפלומטי הבינלאומי.
לדברי שביט "מדינת ישראל צריכה להיערך כדי להתמודד עם כל האתגרים שהאזור והתנאים צופנים לה. נדמה לי שבמערכת הפוליטית כפי שהיא היום יהיה קשה מאוד להתמודד גם עם האתגרים וההזדמנויות".
"כדי שניתן יהיה להתמודד צריך לשנות את שיטת הממשל ולעבור לממשל דמוי ארה"ב או צרפת. היינו בראש המדינה עומד נבחר והממשלה שסביבו היא ממשלה ממונה. רק כך ניתן יהיה להביא לממשל את האנשים עם הידע, הניסיון וכושר המנהיגות. האנשים הללו לא נמצאים היום במגרש הפוליטי לצערנו. העם צריך לבחור אדם אחד שיפקידו בידיו לתקופת קדנציה את המדינה והוא יהיה זה שיאסוף סביבו את המומחים והטובים בכל התחומים ובתקופת הקדנציה לא למבקר ולא לנשיא יהיה מה לומר על התנהלותו. אם יעבור עבירות ניתן יהיה לשפוט אותו רק אחרי שתסתיים הקדנציה, כפי שמתרחש במדינות ותיקות מאיתנו. כך ניתן יהיה להגדיר חזון ויעדים".
שביט מציין שניסיונות העבר לבצע שינויים בנוסח דומה לזה לא הגיעו לכלל הבשלה ולא תפסו עומק כדי להגיע לכדי הערכה ובדיקה אם המהלך אכן טוב ומועיל אם לאו.
"עד נקודת זמן מסוימת בשנות השבעים כל החוכמה הייתה בממסד. מאז החלה החוכמה להישפך החוצה. אנשים טובים נמצאים מחוץ לממסד ולא רוצים להיכנס לפוליטיקה בגלל איך שהיא נראית. כדי להגיע לחזון, למנהיגות ולביצוע הדרך היחידה היא הדרך הזו שאני מציע", אומר שביט.
כשהוא מנתח את ההוויה הכלל עולמית בה מצויה ישראל רואה שביט תנודות וחוסר יציבות המערערים גם על יציבותה של ישראל עצמה. "אנחנו נמצאים כרגע בעולם בלתי יציב. קווי הגבול בין המדינות והקבוצות הם קווים אפורים מאוד. יש לנו עולם הרבה פחות יציב מתקופת המלחמה הקרה. באותו עידן היו שתי מעצמות ואליהן התיישרו כל מדינות העולם. היום לא ניתן להגיע לקונצנזוס כמעט בכל נושא, אפילו בנושא פושט כהתחממות כדור הארץ. לכן, כדי לשרוד בעולם הזה ולהבטיח את קיומנו ולקדם את האינטרסים של המדינה אנחנו צריכים להיות קשובים, כי המצב של האזור קרוב למצב משברי מאשר למצב של שלום והרמוניה".
גם באשר לסיכויי ההידברות בין מדינות המזרח התיכון סבור שביט שמהלך שכזה יוכל להתקיים אך ורק לאחר שינוי שיטת הממשל. "מצביעים על גוש המדינות הערביות המתונות שתמכו בנו במהלך מלחמת לבנון כמצרים ירדן ואחרות, כמדינות ניתן לדבר אין. אבל השיח עם העולם הזה הוא עולם של דיפלומטיה חשאית. איך אפשר לקיים היום דו שיח חשאי עם סעודיה, מצרים, או לבנון בלי שהדברים יצאו החוצה? וברגע שהם יצאו החוצה אז חבל על הניסיון. גם בין מדינות ידידותיות ישנם נושאי ביטחון שמדברים עליהם מאחורי מסך".
על סוגיית הגרעין האיראני אומר שביט שהוא "מאוד מקווה שלא יהיה צורך להשתמש באמצעים צבאיים. הוא יכול להסתיים בדרך מדינית או בדרך של חילופי שלטון באיראן. אם תתבצע הפיכה שקטה באיראן שהמשטר יעבור מידי החבורה הפאנאטית האסלאמית לידיים של אנשים חילוניים גם זו דרך לפתרון".
עם זאת אומר שלנוכח המציאות המזרח תיכונית בה העולם ואינו יכול להגיע לקונצנזוס כלשהו הוא אינו יכול להיות אופטימי. הוא מזכיר את התמיכה הרוסית בפיתוח האיראני על אף שגם כלפי מוסקבה מרחף איום מהגרעין האיראני. זאת כדוגמא לסוגיה בלתי פתורה במרחב הדיפלומטי הבינלאומי.