מבקר המדינה הגיש אתמול דו"ח חמור ובו סעיפים רבים אודות כשלי ההיערכות הצבאית מול איומי הטרור מעזה.
על פי דו"ח הסיכום השנתי צה"ל לא ייחס די חשיבות לאיום הקסאם ועל כן לא נערך לתת מענה צבאי לאיומים. בשל כך צה"ל לא הכין פתרונות טכנולוגיים לנגע מנהרות הטרור.
בצה"ל התייחסו לנושא המנהרות וההברחות דרכן לבעיה נקודתית שבה יוכל פיקוד הדרום לטפל לבדו ועל כן לא הייתה היערכות מערכתית כוללת לבחינת דרכי ההתמודדות מול הסוגיה.
המבקר קובע כי צה"ל חייב למצוא פתרון מהיר וכולל של בעיית המנהרות. לטעמו על הצבא לשלב בניסיונות לפתרון הבעיה גם גורמים מחוץ למערכת הצבאית. אם לא ייעשה כן על הדרג המדיני להתערב בנושא.
בסוקרו את אירועי הטרור סביב המנהרות כותב המבקר:
במשך למעלה מ-20 שנה עושים הפלסטינים שימוש במנהרות לצורכי הברחה בעיקר בין מצרים לבין רצועת עזה. שימוש זה החריף מאוד בשנים האחרונות, והיה לאיום בעל משמעויות אסטרטגיות. המנהרות משמשות בלוחמה התת-קרקעית לצורכי פיגועים, באמצעות החדרת מפגעים דרכן ופיצוץ מנהרות תופת מתחת למוצבי צה"ל, זאת בנוסף על הברחת אמצעי לחימה (להלן - אמל"ח), ובהם אמל"ח הנחשבים ל"מכפילי כוח" ו"מפרי איזון".
מאז שנת 2001 ועד סוף שנת 2004 הצליחו ארגוני הטרור, ובעיקר התארגנות "חמא"ס" בדרום רצועת עזה, לבצע חמישה פיגועים באמצעות התווך התת-קרקעי, ובהם נהרגו שבעה חיילי צה"ל. בארבעה מהפיגועים פוצצו מנהרות תופת במוצבי צה"ל שהיו ברצועת עזה: במוצב "טרמית" בספטמבר 2001; במוצב "חרדון" בדצמבר 2003; במוצב "אורחן" ביוני 2004 - שם נהרג חייל צה"ל; ובמוצב "J.V.T" בדצמבר 2004 - שם נהרגו חמישה חיילים. מנהרה נוספת שימשה להחדרת מפגעים לאזור התעשייה "ארז" בפברואר 2004 - אירוע שבו נהרג חייל. שבעה חיילים נוספים נהרגו תוך כדי ההתמודדות של צה"ל עם איום המנהרות: חמישה חיילים נהרגו במאי 2004 בהיפגעות נגמ"ש הנדסה בציר "פילדלפי"; חייל אחד נהרג בנובמבר 2004 בקריסת קיר מנהרה סמוך למוצב "חרדון"; וחייל נוסף נהרג בסריקות לאיתור מנהרות בדצמבר 2004.
הלוחמה התת-קרקעית ממשיכה להוות איום בגזרת רצועת עזה גם לאחר היציאה מרצועת עזה (ההתנתקות). בדצמבר 2005 קבע סגן הרמטכ"ל, האלוף משה קפלינסקי, כי "איום המנהרות שריר וקיים וככל שההצלחות המבצעיות למניעת מעבר דרך הגדר יגברו, כך יגדל הצורך של הפלשתינאים למצוא מענה דרך המנהרות למעבר הגדר. בנוסף, קיימות נקודות תורפה אטרקטיביות רבות לאורך הגדר בדמות פילבוקסים, מפג"דים [מפקדות גדודים], בסיסים ועוד אשר מהווים מטרה לפגיעה באמצעות מנהרות". יצוין, כי בנובמבר 2005 פינה צה"ל מוצב בגזרת ההיערכות החדשה סביב רצועת עזה עקב חשש לחפירת מנהרה אליו; בדצמבר 2005 נחשפה מנהרה מתחת לציר "הוברס" בסמוך למעבר "ארז"; וביוני 2006 אירע פיגוע, שבו חדרו מחבלים באמצעות מנהרה למוצב באזור "כרם-שלום", הרגו שני חיילים, חטפו חייל ופגעו בטנק. בלוחמה התת-קרקעית נעשה גם שימוש בהיקף נרחב בדרום לבנון, כפי שהתגלה.
סוגיות נוספות בדו"ח המבקר:
לבד מהסוגיה הבטחונית מציג המבקר תמונה עגומה הנוגעת לליקויים בתחומים לא מעטים בציבוריות הישראלית. בין השאר תוקף המבקר את מעורבותם של גורמי שלטון במכרזים בהם יש להם עניין ואינטרס. המבקר קובע כי יש לבדוק לא מעט היבטים של מהלכי אישור למכרזים במרוצת השנה האחרונה.
בהתייחסו לתכנית העקירה, ההתנתקות, מציין המבקר כי האומדן הכולל של עלות התוכנית הוכפל בתוך שנה וחצי מ-4.5 מיליארד שקלים ל-9 מיליארד שקלים, כך כותב מבקר המדינה בדו"ח השנתי שפורסם אחר הצהרים.
המבקר ציין כי בתוכנית זו ההיבט התקציבי לא תפס מקום חשוב לצורך בחינת חלופות והפעלת שיקולי יעילות וחיסכון, למרות ההיקף הגדול של התוכנית. לשם ביצוע התוכנית נחקק בפברואר 2005 חוק יישום תוכנית ההתנתקות. חודש לאחר מכן התקבל בכנסת חוק התקציב לשנת הכספים 2005 ובו ניתן תקציב לביצוע התוכנית.
כך כתב המבקר:
תכנית ההתנתקות הייתה מהלך יזום של הממשלה והיה ידוע לה כי למימונה יידרש תקציב בהיקף גדול. לאחר שהממשלה קבעה את המדיניות בדבר ביצוע תכנית ההתנתקות, השיקול התקציבי היה צריך לתפוס מקום חשוב במהלך בחינת החלופות ליישומה, דבר שלא נעשה.
עוד לפני שאושרו חוק היישום וחוק התקציב היה ידוע לוועדה שהקימה הממשלה על מנת לטפל בכל העניינים הנוגעים לביצוע התכנית כי ייתכן שיהיה על הממשלה להיערך למתן סוגים שונים של פתרונות דיור למתיישבים. אף שבהחלטת הממשלה מיוני 2004 נקבע כי "ועדת ההיגוי תדווח לקבינט על פעולותיה ותעלה בפניו נושאים הטעונים החלטת דרג מדיני", לא נעשו ולא הוצגו לממשלה ולכנסת הערכות ואומדנים כלשהם באשר להיקפי ההוצאה שעשויים להידרש למימון פתרונות אלה.
בבדיקת תהליך קבלת ההחלטות של ועדת השרים לענייני התנתקות בתחום תקצוב תכנית ההתנתקות הועלו הממצאים האלה:
1. הצעות החלטה רבות שהוגשו לוועדת השרים עסקו בנושאים נקודתיים ופרטניים. זאת בשעה שבנושאים אחרים, מהותיים ומרכזיים, לא התקבלו החלטות. לדוגמה, לא התקבלה החלטה בדבר תכנית כוללת למתן פתרונות דיור למתיישבים לטווח הקצר ולא נקבעו מסגרת תקציב כוללת למימון פתרונות הדיור ומסגרת תקציב רב-שנתית.
2. הוועדה קיבלה החלטות רבות שביצוען מחייב תוספות תקציב ניכרות בלא שהציגה את המקורות למימון ביצוען.
3. בנושאים רבים קיבלה הוועדה החלטות המחייבות תוספות תקציב, בלא שדווח לה על קצב ההוצאה בגין החלטות קודמות באותו עניין וללא מידע על אומדן עלות השלמת הפרויקטים.
4. חלק מהצעות ההחלטה הובאו לידיעת מקבלי ההחלטות רק במועד הדיון בלא שניתנה להם שהות מספקת לבחון אותן.
אגף התקציבים במשרד האוצר העביר למשרדי ממשלה תקציבים נוספים על אלה שהועברו להם באמצעות משרד ראש הממשלה. תקציבים אלה הסתכמו בעשרות מיליוני ש"ח בכל אחד מן המשרדים הנוגעים בדבר. הדבר פגע בבקרה התקציבית ובעקרונות השקיפות והגילוי הנאות של מלוא התקציבים שהוקצו להתנתקות בצורה מרוכזת באמצעות משרד ראש הממשלה".
ביקורת חריפה מפנה המבקר כלפי בנק ישראל ומכלול ההטבות אותן הוא מעניק לעובדיו. המבקר קובע שהבנק לא שמר על כספי הציבור כשהעניק לבכיריו הטבות שאינן מוכרות בשום מגזר ציבורי אחר. הבנק עצמו הגיב ואמר שמרבית הליקויים שהציג המבקר תוקנו.
עוד קובע המבקר כי מפעל הפיס עבד ללא נהלים, לא התייחס לאלה הקיימים וחילק מתנות ותרומות המעלות חשש לניגוד אינטרסים.
"המפעל העניק תרומות בלא שנקבעו להן יעדים, בלא שנקבע נוהל בנושא ובלא שנקבעו אמות מידה לחלוקת התרומות. ועדת התרומות החליטה על מתן התרומות רק בעקבות בקשות שהוגשו למפעל, והאפשרות לקבל תרומות לא הובאה לידיעת הציבור הרחב.
טופסי בקשת התרומות הועברו לכל אחד מחברי הוועדה בנפרד, והם חתמו עליהם בלא שנפגשו כדי לדון בבקשות.
הנימוקים להחלטות על מתן התרומות לא תועדו. ועדת התרומות לא נקטה שיטה אחידה לרישום שמות הגופים שביקשו ממנה תרומה, ולעתים נרשם שמו של אותו מבקש באופנים שונים. הדבר עלול לפגוע במעקב אחר מבקשי התרומות ומקבליהן. חלוקת התרומות למגזרי אוכלוסייה מסוימים היא, בין היתר, פועל יוצא של מעורבות חברי הדירקטוריון והוועדה ושל היעדר אמות מידה לחלוקת התרומות", נכתב בדו"ח.