שרת החוץ, ציפי ליבני, מסבירה בראיון לעיתון המצרי "אל-אהראם" (12 במאי 2007), את מניעי ההתנתקות החד צדדית מרצועת עזה באוגוסט 2005 וקושרת אותה לחזון השלום של הממשלה.



ליבני מציינת, כי ההחלטה על ההתנתקות הייתה "החלטה אמיצה, קשה וכואבת" והיא נועדה להעביר מסר לפיו "ישראל אינה מעוניינת לשלוט על הפלשתינים" וכוונותיה "רציניות" בנוגע לשלום. היא בקשה להדגיש, כי ההתנתקות מרצועת עזה "איננה הצעד האחרון", שכן "אנו משוכנעים שעלינו לסגת משטחים נוספים על מנת להקים מדינה פלשתינית".



ובתוך כך, המשנה לרה"מ, שמעון פרס, אומר בראיון לרויטרס (12 במאי), כי ישראל מוכנה להיכנס ל"שיחות רציניות" עם הליגה הערבית על הסכם שיתבסס על "שטחים תמורת שלום". לדברי פרס "אם הצד הערבי יציג את ההצעה (היוזמה הערבית), ישראל ברצון רב תבוא עם הצעה משלה כדי לנהל שיחות רציניות על מנת למצוא בסיס משותף".

תגובות לדברי לבני:

ח"כ צבי הנדל (האיחוד הלאומי מפד"ל) וממגורשי גוש קטיף אמר: "ציפי לבני היא חיקוי עלוב של השמאל הקיצוני, וכדי לממש את משנתה של מרצ, עדיף כבר ללכת על המקור ולא על החיקוי בדמותה של לבני".
 
ח"כ אפי איתם (האיחוד הלאומי מפד"ל) הגיב: "קונספצית הנסיגות החד צדדיות בלבנון ובעזה המיטה עלינו מלחמה ואסון ביטחוני המתבטא בירי קסאמים מדי יום לעבר שדרות. מוטב ללבני ללמוד מטעויות העבר ולא להעמיק את המדיניות הכושלת של הנסיגות".
 
יו"ר סיעת הליכוד, ח"כ גדעון סער אמר: "ציפי ליבני עצמה כבר הודתה שההתנתקות היתה טעות שהגבירה את הטרור. החולשה שמקרינים ליבני וחבריה, שלא למדו דבר משגיאותיהם ומסרבים להכיר במציאות, עלולה להביא אותנו למלחמה נוספת במקום לקרבנו לשלום".