בית המשפט המחוזי בירושלים גזר עשרים וחמש שנות מאסר על אסתר מיכאלי, מי שכונתה "השריף של עטרות", מפני שנהגה להסתובב עם אקדח.



מיכאלי הורשעה ברצח ובניסיון רצח לאחר שרצחה באוגוסט 98, על רקע סכסוך כספי, את סימן מיכל, בעל מפעל המשקאות סופר דרינק הסמוך למוסך שהיה בבעלותה. היא נשלחה למאסר עולם ו-15 שנות מאסר, אך לפני כ-3 חודשים הורה בית המשפט העליון להפחית בעונשה, בשל הפרעה נפשית ובעיה בריאותית ממנה היא סובלת.



ביום 31.8.1998 אחרי הצהריים, הגיעה אסתר מיכאלי למפעל ומהשעה 17:00 ישבה במשרדו של סימן מיכל, והתנהל משא ומתן בעניין הרכישה. בשעה 20:30 לערך, נסע אורן מיכל מהמפעל ברכב, כשאיתו מספר עובדים, אולם בחלוף דקות ספורות התקשר אליו אביו, סימן מיכל, וביקש שיחזור על-מנת לאסוף את מיכאלי . אורן חזר לחצר המפעל, ראה את מיכאלי יושבת במשרד של אביו וביקש מהפועל חאדר סעידי לצאת מהרכב, להיכנס ולקרוא לה. סעידי עשה כמצוותו, ואסתר מיכאלי אמרה לסעידי כי תצא מייד. בהתרחקו מטרים ספורים מהמשרד, שמע סעידי 3 יריות. יריות אלה נורו על-ידי אסתר מיכאלי לגופו של סימן מיכל וקטלוהו. מיכאלי יצאה מהמשרד, צעקה וירתה כדור אחד לרצפה וכדור לעבר הקיר, ניגשה לרכב כשאקדח מאחורי גבה וירתה באורן ובעובדת נוספת שהייתה ברכב, אורית צברי. השניים נפצעו מהירי. במקביל, הגיע למקום רמי מיכל, וראה רשף יריות. רמי נפגע מהירי אך נאבק עם מיכאלי והצליח לפרוק אותה מנשקה. שוטרים שהגיעו לזירה דיווחו כי מצאו את מיכאלי יושבת על כסא ולא מגיבה.

לטעמה של הסנגורית, מדובר בטרגדיה קשה של אסתר מיכאלי , "אישה פעילה ומוערכת מאוד בקהילה, שזכתה לקבל עשרות מכתבי הוקרה לפני האירוע וגם לאחריו על מעשיה החיוביים, ואשר אירועים שאינם קשורים ברצח שיבשו את מהלך חייה ואת שיקול דעתה וגררו אותה לבצע המעשים בהם הורשעה. במצב זה, אין מנוס אלא לתת משקל למצבה האישי של אסתר מיכאלי , לאירועים שהביאוה עד לביצוע העבירות, שני ניתוחי ראש שעברה, שיתוק בפלג גופה השמאלי והקשיים מהם היא סובלת בכלא ושצברה בעבר".

השופטים כתבו בהחלטתם "קיימים שיקולים כבדי משקל והם הערך החברתי הבסיסי הנעלה של חיי אדם, שלמות גופו ונפשו, קיפוח חייו של המנוח, אדם עובד ויוצר על לא עוול בכפו, ופציעה של שלושה אחרים. ראינו ושמענו את מרי שיחה של אורית צברי, אישה נשואה בת 37, אשר ירית האקדח חדרה לבני מעיה, ולאחר ניתוחים ואשפוזים נותרה נכה בשיעור 96%, חלקם בצד הנפשי. מאז האירוע השתנו חייה תכלית שינוי והיא הפכה עלה נידף, ללא פרי בטן, יושבת בית הזקוקה לסיעוד ותמיכה של בעלה.

רמי מיכל, בן 51, נותר אף הוא נכה, פיזית ונפשית, בשיעור 41%, אורח חייו השתנה ופעילותו צומצמה.

אורן מיכל, בן 35, שנפגע בחלקים שונים של גופו, ולאחר תקופה ארוכה של אי כושר מלא נותר עם נכות בשיעור 5%.



בצד הקולא, יש לתת משקל למצבה הרפואי והאישי של אסתר מיכאלי , גרושה בת 47, שעברה שני ניתוחים בראשה, ראייתה בעין אחת לקויה מאוד, והיא מתפקדת כמשותקת בפלג גופה השמאלי, נעה בכסא גלגלים ויורדת מדרגות על ישבנה (ראו חוו"ד של פרופ' רינג ומסמכים רפואיים נוספים). על-פי נתונים שנמסרו לנו ומכתבים של מכריה וידידיה של אסתר מיכאלי , הייתה אסתר מיכאלי בעבר אישה פעילה הן בענייני עסקים, והן בענייני ציבור ואף במעשי חסדים, וצברה זכויות רבות".



"מצבה של אסתר מיכאלי עובר לאירוע הוא ייחודי והשפיע, ומצבה הרפואי והאישי כיום קשה ומורכב והיא סובלת הן מבעיות פיזיות והן מבעיות נפשיות, אך באלה יש רק למתן במידת מה את העונש על מעשיה הקשים שהביאו למוות, פציעה והרס.

עם כל ההתחשבות במצבה של אסתר מיכאלי והצורך בשיקום, אין להתנתק מהאינטרס הציבורי של הרתעה וגמול והנזק שנגרם לקורבנות. בפסק דינו הורה לנו בית המשפט העליון לראות בקיפוח חייו של המנוח אלמנט דומיננטי וכך נעשה, אולם מצבם של הקורבנות הנוספים ובעיקר של אורית צברי, יקבל גם הוא ביטוי משמעותי ונפרד", כתבו.

על אסתר מיכאלי נגזרו העונשים הבאים:



על ההרשעה ברצח 20 שנות מאסר; על ניסיונות הרצח 10 שנות מאסר ועל החבלה בכוונה מחמירה 2 שנות מאסר. מתוך 12 שנות מאסר אלו, חמש במצטבר ושבע בחופף. לפיכך תרצה אסתר מיכאלי 25 שנות מאסר, שתחילתן ביום מעצרה 31.8.1998.



כמו כן שלוש שנות מאסר על תנאי על כל עבירת אלימות, למעט תקיפה סתם, אם תורשע אסתר מיכאלי בתוך שלוש שנים מיום שחרורה ממאסר.