המאבק על הריבונות בירושלים הנו אחד המאבקים השנויים במחלוקת ביותר במכלול הנושאים העומדים על הפרק בסכסוך הישראלי - פלסטיני. לתוך מאבק זה משתלבות סוגיות הנוגעות לשימוש של ישראל בתכנון העירוני, ובעיקר לאופן השפעתו על תושביה הערבים של ירושלים. הטענות המרכזיות המושמעות נגד ישראל בעיקר על ידי תועמלנים פלסטינים הן על מזימתה כביכול "לייהד" את ירושלים ועל הריסת מבנים מגמתית בשכונות ערביות למען מטרה זו. במקביל מוסבר נושא הבנייה הערבית הבלתי חוקית כתוצאה של אילוצים, בשל עוני ואפליה בקבלת היתרים.
המחקר המקיף שפרסם המשפטן ג'סטוס ויינר בשנת 2003 ושרלוונטי גם היום, שפורסם באתר המרכז הירושלמי של הד"ר דורי גולד בחן לעומק את מכלול הטענות הקשורות לבנייה הבלתי חוקית בירושלים. טענות אלו מופרכות במחקר בצורה חד משמעית.
מסקנות מחקרו של ויינר מוכיחות כי הסיבות המרכזיות לבנייה הבלתי חוקית הן: ראשית, מדיניות מכוונת הנהנית מגיבוי פוליטי וכלכלי מצד הרשות הפלסטינית וגורמי חוץ שונים לרבות מדינות ערב, ובעקיפין האיחוד האירופי. ושנית, הרווחים הבלתי חוקיים המפולפלים שמניבה הבנייה הבלתי חוקית.
להלן מספר ציטוטים מתוך המחקר.
על הבנייה הבלתי חוקית כמדיניות מכוונת:
"פייסל חוסייני, ששימש כחבר הועד הפועל של אש"ף הממונה על תיק ירושלים, אמר בראיון שהעניק לכתב העת המצרי אל אהרם אל ערבי בחודש יוני 1997: "התוכנית הפלשתינית היא ליצור רצועה פלשתינית סביב הרצועה הישראלית [של השכונות החדשות שניבנו אחרי 1967]". חוסייני הוסיף ואמר: "האתגר החשוב ביותר הניצב בפני הפלשתינים הוא בנייה, אפילו ללא היתרים". "
"ביום ה - 11 לספטמבר 2000 כתב מהפאת (Mhahat) אלקודס ג'מיל עותמן נאסר, מושל מחוז ירושלים מטעם הרשות הפלשתינית, מכתב ליאסר ערפאת על נייר מכתבים רשמי של הרשות הפלשתינית. במכתב זה, המוצג בנספח 8ז', נאמר שכל ערבי הבונה בירושלים מבצע פעולה לאומית מהדרגה הגבוהה ביותר. כמו כן נאמר במכתב זה שהעמידה האיתנה של התושבים [הערבים] שומרת על ירושלים כעיר ערבית ומגינה על אדמתם בפני פלישת ההתנחלויות [היהודיות]. נאסר מבקש מערפאת לסייע על ידי תשלום הקנסות המוטלים על הבונים באופן בלתי חוקי. כתב ידו של ערפאת המופיע בצידו של המכתב המודפס מורה שיש להעביר את הענין לטיפולו של סמי רמאלווי מנהל משרד האוצר של הרשות הפלשתינית (הדגשת המחבר). "
"בכנס שהתקיים ב - 7 לינואר 2002 במרכז הירושלמי לנשים הודיע בגאווה חאתם עבד אל קאדר עיד, חבר המועצה המחוקקת הפלשתינית המייצג את מחוז ירושלים, שבמהלך ארבע השנים האחרונות הפלשתינים בנו 6,000 בתים ללא היתרי בנייה שמתוכם נהרסו רק 198. דבריו של עיד בנוגע למסע רחב ההיקף לבנייה בלתי חוקית והעובדה שנקב במספר 6,000 יחידות מגורים בלתי חוקיות צוטטו גם בשבועון ירושלים. עיד אמר "אנו ברשות הפלשתינית מעוניינים לבנות עשרה בתים במקום כל בית שנהרס על ידי ישראל" (הדגשת המחבר). על פי הדיווח בעיתון הצפה אירן, ערב הסעודית והרשות הפלשתינית נמנות על מקורות המימון של גל הבנייה הבלתי חוקית בירושלים. "
בנוגע לטענות על "ייהודה" של ירושלים מגלה ויינר שמבחינה היסטורית ירושלים הייתה "מיוהדת" כבר מאה שנים לפני הקמת מדינת ישראל:
"...חשוב להדגיש, שבמהלך תקופת מאה השנים שקדמו להקמת מדינת ישראל היה רוב יהודי בירושלים. כל המקורות מאשרים שעד לשנות ה - 80 של המאה ה - 19 היוו היהודים רוב בעיר. נתונים מתקופת המנדט הבריטי, בין שתי מלחמות העולם, מלמדים שהיהודים היוו קרוב ל - % 60 מהאוכלוסיה הכוללת של העיר כאשר יתרת האוכלוסיה נחלקה בשווה לנוצרים ולמוסלמים. על פי מפקדי האוכלוסין (הנפרדים) שבוצעו על ידי ירדן ועל ידי ישראל, כל אחת מהן בשטח שבשליטתה, בשנת 1961 מנתה אוכלוסייתה הכוללת של העיר % 72 יהודים, % 22 מוסלמים ו - % 5 נוצרים."
גם לאחר קום המדינה המגמה לא הייתה של "ייהוד" אלא ההיפך הגמור:
"...למרות העמידה העיקשת והלוחמנית על טענת ה'יהוד', הנתונים הדמוגרפים שהצטברו מאז שנת 1967 משמיטים את הקרקע מהאשמה זו. למעשה, המרכיב הלא יהודי של אוכלוסיית ירושלים גדל בהתמדה מאז שנת 1967 עת עמד על26.6% עד ל- %31.7 בשנת 2000 (נספח 7א'). יתר על כן, על פי התחזיות שיעור יחסי זה ימשיך לגדול ויגיע בשנת 2020 ל - % 37.8 (נספח 6א'). ...לדברי ישראל קמחי, שכיהן בעבר כמתכנן העיר ירושלים: "באופן פרדוקסלי, האוכלוסיה הערבית של ירושלים וסביבותיה גדלה בקצב מהיר יותר במהלך 30 השנים האחרונות תחת שלטון ישראל מאשר בכל תקופה אחרת במהלך המאה ה - 20". "
כמו בטענות האחרונות סביב העבודות במעלה המוגרבים גם כאן משלבים הארגונים הפלסטיניים שקרים וסילופים בסיוע גורמים בינלאומיים. ההתמודדות עם התעמולה הזו איננה שאלה של עמדה פוליטית כזו או אחרת אלא בראש ובראשונה שאלה של הכרת העובדות.
לדו"ח מפורט לחץ כאן
* עו"ד ג'סטוס ויינר הוא דוקטור למשפטים באוניברסיטת ברקלי. מתמחה בזכויות אדם ברחבי העולם וחבר לשכות עורכי הדין בישראל ובניו יורק. מלמד משפט בינלאומי והשוואתי בבית הספר לתלמידי חו"ל באוניברסיטה העברית. פרסם רבות בכתבי עת מובילים בתחום המשפט ובתחומים מקצועיים אחרים.