תרגיל המיפקדות שנערך השבוע, הסתיים בשלב בו צה"ל החל במיני-מערכה אמיתית: סידרת תקיפות נגד החמאס, האירגון שלקח על עצמו את רוב ירי הרקטות לעבר הנגב.
ירי הרקטות הוא תולדה ישירה של מלחמת האזרחים הפלשתינית, שבה, כרגע וכנראה גם בהמשך, ידו של החמאס על העליונה בכל היתקלות עם אנשי הפתח'. אנשיו מצויידים טוב יותר, מכירים טוב יותר את השטח, ולא בוחלים בשום אמצעי.
אבל בצמרת הביטחונית הישראלית יודעים היטב שה"חמאס" הוא כיום יותר מותג מאשר אירגון. בתוך הפיצול והפילוגים האין-סופיים בחברה הפלשתינית, גם החמאס מפוצל לארבע או חמש קבוצות שונות, שלא ברור לאיזו מרות הן כפופות. יש חמאס-הנייה, ויש חמאס-משעל, ויש חמאס שלא מקשיב לא לזה ולא לזה. ישנו הכוח הביצועי של החמאס שהוא מיליציה פרטית של משרד הפנים הפלשתיני, שלא לדבר על החמאס ביהודה ושומרון אשר לו אין שום קשר לאיזשהו חמאס ברצועה.
ההבנה הזו היא הגורם המרתיע ביותר כיום את הצמרת הישראלית מפני פעולה קרקעית ברצועה. החמאס של הנייה, ראש ממשלת האחדות השואף להישאר בתפקידו, היה רוצה לגרור את צה"ל למעורבות ברצועה, בתקווה שזה יהיה המהלך שיעצור את המאבק הפנימי. פלגים אחרים של החמאס, לעומת זאת, חוששים ממעורבות ישראלית. בירושלים מסבירים שלחימה קרקעית ברצועה כיום תהיה לחימה ללא אוייב מוגדר, ולכן מידת הצלחתה כלל לא ברורה. "במצב הנוכחי, עדיף לא להתערב ולתת להם בינתיים לשחוט אחד את השני" – אמר לערוץ 7 אתמול גורם ביטחוני בכיר.