שופט בימ"ש השלום בחיפה, שלמה לבנוני , ביטל אתמול כתב אישום שהוגש נגד סלימן חלבי ונגיב חלבי, בעלי מפעל לייצור בטון ביישוב דליית אל-כרמל, וזאת מפני שלדבריו, עומדת להם טענת "הגנה מן הצדק", כנטען על ידם, בגין התנהגות הרשות.
הנאשמים ניהלו מפעל לייצור בטון, שהוקם כדין ובהיתר, בתוך השטח העירוני של דלית-אל-כרמל. תושבי היישוב התנגדו להמשך קיומו של מפעל הבטון בשטח העירוני, ועקב כך התחוללו מהומות ביישוב סביב העניין. לטענת הנאשמים, פנה ראש המועצה ודרש מן הנאשמים במפגיע להעביר את המפעל לחלקה נשוא כתב האישום, וזאת אף לנוכח הבטחות הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רכס הכרמל כי העברת המפעל אפשרית וכי היא תמליץ בפני הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה לתת למבקשים היתרים פורמאליים.
הנאשמים טענו כי נענו לבקשת של ראש המועצה, הכל על מנת למנוע אלימות ושפיכות דמים. ואולם, חרף הבטחותיו של ראש המועצה, לא זכו הנאשמים בכל היתר. הוועדה המחוזית לא אישרה את שינוי יעוד החלקה אליה הועבר המפעל, והגישה את כתב האישום המדובר נגד סלימן ונגיב חלבי.
השופט לבנוני קבע, כי היה מדובר באירוע חריף ואלים, שיכול היה לגרום לשפיכות דמים. במצב דברים זה לא יכלו דברים להישקל בשובה ונחת. ראש המועצה, פשוטו כמשמעו, דרש מן הנאשמים להעתיק מפעלם למקום אחר כאשר הוא מציג בפניהם מצג ברור אודות חוקיות העתקת מפעלם.
עוד הוסיף השופט לבנוני כי ברור שהנאשמים יכולים היו להמשיך לנהל מפעלם בתוככי היישוב, ובהיתר. אילו היו עושים כן לא ניתן היה לבוא אליהם בכל טרוניה, חרף המפגע הברור שבקיום מפעלם בתוככי היישוב. ברור שהנאשמים הסכימו לשנות מצבם לרעה, משעה שהתוודעו לדרישה מיידית ותקיפה, של ראש מועצה, יו"ר הוועדה המקומית ומהנדס המועצה, שסבורים היו כי היא הוראה חוקית.
השופט לבנוני ציין בהכרעת דינו את הדברים הבאים: "השתכנעתי כי העתקת המפעל היא פועל יוצא של אירוע חריף ודרמטי, על רקע הערכה אפשרית של שפיכות דמים, ומתוך תחושת אחריות ציבורית הן של ראש מועצה הפונה ומתחנן, והן של הנאשם הנענה ומתרצה. הגשת כתב אישום לנוכח נתונים אלו פוגעת, לטעמי, במושגי יסוד של הגינות".