חייל שמתגייס לצבא מתחיל את שירותו בנטייה קלה שלא להסכים עם סירוב פקודה על רקע מצפוני, אך משתחרר מצה"ל כשהוא מתנגד כמעט לחלוטין לסירוב שכזה - כך עולה ממחקר חדש שערך אל"מ (מיל.) ד"ר צביקה ברקאי בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה.
המחקר שנערך בקרב 490 חיילים התייחס לעמדה כלפי סירוב מצפוני במדד של 1-6 (1- מתנגד בתוקף לסירוב; 6 - תומך בסירוב מצפוני). מהנתונים עולה שהממוצע בקרב חיילי צה"ל בעת גיוסם עמד על ציון של 3.2 (נטייה קלה שלא להסכים עם סירוב) בעוד הממוצע בעת השיחרור עמד על 2.3 (שלילה כמעט מוחלטת). "בחצי השנה הראשונה לשרות יש שינוי של 66% בעמדה כלפי סירוב, כאשר השנתיים וחצי הנותרות 'אחראיות' לשינוי הנוסף. בנוסף, נמצא כי ככל שהחייל שבע רצון יותר משרותו, כך הוא יתנגד יותר לסירוב מצפוני", ציין ד"ר ברקאי.
עוד עולה מהנתונים כי בעוד ה"צברים" נמצאים במדדים קרובים לממוצע, עולים חדשים מתחילים את השרות במדד סלחני יותר כלפי התופעה ( 3.7) ולמרות שגם אצלם יש ירידה לעבר שלילת התופעה עם תום השרות, המדד עדיין גבוה. הדרוזים והדתיים הם המתנגדים ביותר לסירוב: חיילים דרוזים ודתיים מתחילים את השרות במדד של 2.9 ומסיימים אותו במדד של 2 (דתיים) ו-1.8 (דרוזים). חילונים יורדים מ-3.3 בתחילת השרות ל-2.5 עם סיומו והמסורתיים מפגינים את הסלחנות הרבה ביותר כלפי התופעה: 3.5 בתחילת השרות ו-3 בסופו.
גם אופי השרות משפיע על מדד הסירוב: תומכי לחימה וחיילי מנהלה מתחילים את השרות במדד של 3.3 ומסיימים אותו ב-2.6 בעוד הלוחמים מתנגדים בצורה הרבה יותר נחרצת - 2.9 בתחילת השרות ו-1.9 בסופו.
מכיוון שהנתונים נאספו כחצי שנה לפני תחילת תהליך ההתנתקות מרצועת עזה, בדק החוקר את עמדת החיילים מול השאלה: "האם מותר לחייל לסרב פקודה לפנות יישובים בשטחי יהודה, שומרון ועזה". הציפייה כי הדתיים יתמכו יותר בסירוב, השערה שלא התממשה במהלך ההתנתקות עצמה, אינה מתממשת גם בנתוני המחקר: 89% מהחיילים הדרוזים התנגדו לסרבנות להשתתף בהתנתקות. בקרב הציבור הדתי התנגדו 88% לסירוב פקודה בתקופה זו ובקרב החילוניים 81% הביעו התנגדות. גם בשאלה זו הביעו המסורתיים את הגישה הסלחנית יותר - רק 67% התנגדו לסרבנות לפינוי יישובים.
"ההתנגדות של החיילים הדתיים לסירוב של פינוי יישובים, למרות ההתבטאויות של מנהיגי ציבור זה בעד סרבנות בתקופת ההתנתקות, היא תוצר של החשיפה לתרבות וחברה שונה. לדעתי, הסיבה העיקרית היא ההשפעה החזקה, שנגרמה כתוצאה משרות ביחידות סגורות ובעיקר מהשתתפות באירועי לחימה רבים", ציין ד"ר ברקאי.