דו"ח: המצב בבתי הכלא רחוק מלהשביע רצון

הסניגוריה הציבורית פרסמה היום דו"ח לשנת 2006 בעניין תנאי כליאה. הועדה בדקה מתקני מעצר של משטרת ישראל, 7 בתי סוהר ו- 9 מתקני מעצר בבתי המשפט.

מדו"ח זה, שהגישה הסניגוריה הציבורית לנשיא בית-המשפט העליון, ליועץ המשפטי לממשלה, לשר המשפטים, לשר לבטחון פנים, למפכ"ל המשטרה ולנציב שב"ס, עולים שוב ממצאים קשים המהווים הפרת זכויות בסיסיות של עצורים ואסירים בישראל.

מהנכתב בדו"ח:



ליקויים עיקריים שנמצאו בבתי המעצר שבאחריות משטרת ישראל

כבר לפני שלוש שנים (!) נכנס לתוקפו צו מוחלט של בג"ץ לפיו לא יאוחר מ-1.6.04 יינתנו לעצורים בכל מתקני המעצר והכליאה שבאחריות משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר, מלוא זכויותיהם על פי חוק המעצרים והתקנות שהותקנו לפיו. למרות זאת, מצביעים הממצאים שנאספו על ידי המבקרים הרשמיים על הפרות חמורות של הוראות החוק ושל פסק הדין, לרבות במתקני מעצר ששופצו אך לאחרונה.



· ליקויים במתן טיפול רפואי ופסיכיאטרי: בכשליש ממתקני המעצר בהם ביקרו אנשי הסניגוריה הציבורית, התעוררו בעיות שונות הקשורות בזכות העצורים לקבלת טיפול רפואי. בבית מעצר מגרש הרוסים מוחזקים העצורים החולים בתנאים קשים ביותר. בעת הביקור שהה עצור החולה במחלה קשה ומדבקת בתא קטן ביותר בסמוך לתאי הבידוד, כאשר נודף מהם ריח נורא של שתן וזוהמה.

בבית מעצר ניצן, אחראית המרפאה ציינה בפני המבקרים כי מרפאת בית המעצר אינה מקבלת הקצאה לתרופות יקרות ותרופות שאינן כלולות בסל הבריאות עבור עצורים אשר טרם נקלטו בשב"ס, ושמבחינה פורמלית קופות החולים אמורות לספק להם את התרופות, אולם למעשה הפתרון דורש לעיתים פנייה למשפחות הכלואים על מנת שירכשו עבורם את התרופות היקרות.



· מזה שנים הסנגוריה הציבורית מתריעה בדבר הצורך בטיפול נפשי לאוכלוסיית העצורים, אשר אחוז גבוה ממנה סובל מבעיות פסיכיאטריות. העדרו של טיפול פסיכיאטרי מביא במקרים רבים להתדרדרות במצבם הנפשי של עצורים, ואף לניסיונות לפגיעה עצמית ולפגיעה באחרים. במחצית מבין בתי המעצר המרחביים התגלו ליקויים במערך הטיפול הפסיכיאטרי בעצורים ובבתי המעצר התחנתיים המקומיים אין כלל מערך לטיפול פסיכיאטרי.

בתחנת משטרת חולון התגלתה תופעה מזעזעת, לפיה כאשר ישנם עצורים מעורערים בנפשם, יש והם ייקשרו באזיקים למיטה עת הם נמצאים בהתקף השתוללות, וזאת עד אשר יירגעו, ייקח כמה זמן שייקח. כמו כן, בחלק מבתי המעצר אין השגחה מספקת על עצורים בעלי נטיות אובדניות, ולא נעשה שימוש מספיק במערכות טלוויזיה במעגל סגור.



· תנאים קשים לכליאת קטינים: ליקויים יוצאי דופן הנוגעים לקטינים התגלו בשלושה מתקני מעצר.

בבית מעצר נגב, התאים בהם הוחזקו קטינים, ובפרט קטינים בני מיעוטים, היו בגודל זעיר של כמטר על מטר, כך שלא ניתן לעשות יותר משני צעדים לכל כיוון. בכל תא שתי מיטות קומתיים הצמודות זו לראשה של זו, והצפיפות בלתי נסבלת.

בבית מעצר לכיש, שוהים קטינים בבית המעצר בתנאים ארעיים לעיתים עד לחודשיים ימים, באופן שגורם להתדרדרות במצבם מבחינה התנהגותית, וזאת מכיוון שהאוכלוסייה בתא הקטינים מתחלפת במהירות, מתעוררים מאבקי כוחות והחשש להתפרצות אלימה כבד. כמו כן, בשל חוסר המעש בבית המעצר, ישנן היתקלויות רבות בין העצורים לבין השוטרים, וונדליזם ומתח רב באגף. על רקע דומה, פתחו העצירים הקטינים בבית המעצר מגרש הרוסים בשביתת רעב.



· צפיפות קשה ותנאים הגייניים לקויים: בשני שלישים ממתקני המעצר שנבדקו ישנה צפיפות רבה ושטח מחייה מצומצם ביותר לכל עצור. בחלק מן התאים השטח הממוצע לעצור נע בין 1-2 מ"ר בלבד. בשל הצפיפות הרבה, ברובם של תאי המעצר אין ולו ריהוט בסיסי לשימוש העצורים. בתחנת משטרת זבולון, למשל, "אלתרו" לעצמם שולחן מקופסת קרטון שנותרה בתא.

בתחנת משטרת חברון אוכלים העצורים את מזונם על הרצפה בצורה משפילה.



· בשליש מהמתקנים שנבדקו התנאים התברואתיים וההגיינים לקויים ביותר, ואין מספקים לעצורים אמצעים לשמירה על הגיינה אישית.

בתחנת משטרת חולון, קירות המתקן מלאי טחב, חלודה וזוהמה, ובעת הביקור נמצאו שאריות מזון ולכלוך גס מתחת למזרונים עליהם לנים העצורים, גרביים עבשות ומצחינות, בדלי סיגריות, מצבור אבק ופירות רקובים. למבקרים נמסר כי מדי שבועיים נערכת במקום ביקורת מקיפה מטעם המרפאה לעניין התברואה במקום, וכי מעולם המתקן לא צלח אותה. אף נמסר למבקרים כי רופא המחוז המליץ לא פעם לסגור את המתקן בשל התנאים השוררים בו.

בתחנת משטרת זיכרון יעקב נמצאו באחד התאים נמלים רבות, שכיסו את המגש שבו הוגשה לעצור קטין ארוחת הבוקר.

בתחנת משטרת הרצליה תאי השירותים והמקלחת אינם נקיים, ומאחד התאים עלה ריח צחנה כבד. הקרמיקה, המצפה את הקירות, מזוהמת בכתמי שומן, ונראה כי לא ניקו את הקירות זמן רב. בשולי מיטות העצורים היו זרוקים בדלי סיגריות רבים. התקרה מכוסה בכתובות ובלכלוך ונראה כי לא סוידה מזה זמן רב.



· בחלק הארי של המתקנים שנבדקו, לא קיימת הפרדה בין השירותים לבין המקלחת –כלומר, חור הניקוז של המקלחת משמש גם כשרותי הכריעה, ועל העצורים להתקלח מעל חור השירותים. הדבר גורם ללכלוך, לריחות צחנה ועלול אף לפגוע בבריאותם של העצורים.

בתחנת משטרת חולון, למשל, חדר השירותים-מקלחת הוא חדרון קטן ומצחין, ובו בור בתחתית הרצפה לעשיית צרכים, המעלה חלודה, ומעליו צינור מים המשמש כמקלחת.

הקושי בהימצאות בתאים גובר עוד יותר, נוכח הפגיעה הרווחת בזכותם של עצורים להליכה יומית באוויר הפתוח. בכחצי מן המתקנים שנבדקו, הופרה הזכות ביחס לעצורים, ובכשליש מהם מופרת הזכות גם לגבי עצורים המוחזקים במקום שבועות וחודשים. כמו כן, במתקנים בהם אין חצר טיולים מסודרת ומגודרת כנדרש, נלקחים העצורים לטיול בשטחים שונים בבית המעצר, או בשטחים ציבוריים מחוצה לו, כשהם כבולים ברגליהם באזיקים ומלווים בשוטר.



· פגיעה בזכויות דת: בבית המעצר מגרש הרוסים נתגלו פגיעות שונות בזכויותיהם של העצורים לקיים את מצוות דתם. עצורים יהודים התלוננו על כך שעצורים מתאים שונים מוצאים לתפילה בשעות שונות, באופן שמונע את האפשרות לקיים תפילה במניין. זאת, מכיוון ששעות היציאה והחזרה אל ומבית הכנסת אינן קבועות – לעיתים יכול עצור להישאר מספר שעות בבית הכנסת, ופעמים אחרות מוקצב לו פרק זמן קצר ביותר לתפילה. כמו כן, אין שירותים בסמוך לבית הכנסת, ומי שמבקש להשתמש בשירותים בתאו מנוע מלחזור אל בית הכנסת ולהשלים את התפילה. לעצורי ימים, המצויים בשלב החקירה, אין מאשרים כלל לצאת לבית הכנסת עקב הצורך בבידודם לצרכי החקירה, והם נאלצים להתפלל בחדר שבו קיימת צחנה קשה. נוכח האיסור ההלכתי להתפלל במקום שיש בו ריחות הנודפים מהשירותים, ישנם עצורים שנמנעת מהם זכות התפילה כליל. כמו כן, העצורים מתפללים כאשר סביבם אנשים אחרים, באופן שמקשה על הריכוז בתפילה.



ליקויים עיקריים שנמצאו בבתי הסוהר

ב-4 מתוך 7 בתי סוהר התקבלו תלונות של אסירים בדבר אלימות של ממש מצד סוהרים כלפיהם, יחס מזלזל וכן חיפושים משפילים ופולשניים.

בבית סוהר שאטה התלוננו אסירים רבים מכל אגפי בית הסוהר, כי הסוהרים נוקטים כנגדם באלימות קשה כדבר שבשגרה, וכי קיימת אווירה של פחד וטרור בבית הסוהר. דיווחים דומים התקבלו גם בביקורים הרשמיים בשנים 2005 ו-2004. אסירים התלוננו כי הם מוכים "על כל דבר קטן" וכי הסוהרים "מוציאים את הכעס שלהם על האסירים". מספר אסירים התלוננו כי אסירים שפתחו בשביתת רעב הוכו על ידי סוהרים בעת שהיו אזוקים. אחד השובתים תיאר כיצד הוכה והושפל, ראשו נדחף ארצה ונאמר לו "לא רוצים לאכול? עכשיו תאכלו חרא." אסיר אחר התלונן כי אחד הסוהרים תקף אותו על ידי כך שהשליך לעברו כיסא. רוב האסירים סרבו להזדהות בשמם או לנקוב בשמם של סוהרים אלימים מחשש כי יבולע להם. חלק מן השמות שכן ננקבו זהים לשמות אשר הועלו בביקורים רשמיים קודמים. בנוסף התקבלה תלונה על התנכלות לאסירים אשר העזו להתלונן בפני המבקרים הרשמיים.

בבית הסוהר גבעון, התקבלו מספר תלונות על אלימות סוהרים כנגד אסירים. אסירים התלוננו כי כאשר הם מסרבים לחזור לתאיהם, הם מוכים על ידי סוהרים ונגררים מחוץ לאגף. אסיר אחד דיווח כי אסיר אחר משמש כקורבן חוזר לאלימות סוהרים וכי לאחרונה הוכה מכיוון ששוחח בצעקות עם קרוב משפחה שעמד מחוץ לחומות בית הסוהר. עוד דיווחו אסירים כי ראו כיצד אסיר מוכה קשות על ידי מספר סוהרים כך שנגרמו לו חבלות קשות. נמסר כי בעקבות אירוע זה נפתחה שביתת רעב. אסיר אחר התלונן כי נכבל באזיקים, הוכה על ידי הסוהרים בידיו ובראשו תוך הטחת קללות בו. לטענתו הוכה ונכבל מכיוון שהעיר לאסיר אחר "אל תחייך כי העבירו אותי אגף".

"אנו מוצאים לנכון לחזור ולהצביע שוב על בעיה שעלתה גם בדוחות משנת 2004 ו-2005 וטרם באה לכדי פתרון: מדובר בהתייחסות הבעייתית מצד שרות בתי הסוהר והיחידה הארצית לחקירות סוהרים (להלן: "יאח"ס") לטענות אנונימיות בדבר אלימות כתופעה, להבדיל מתלונות נקודתיות ומפורטות. עמדת שרות בתי הסוהר ויאח"ס, במקרים בהם לא ניתן למסור פרטים מזהים של האסירים המתלוננים ושל הסוהרים כנגדם מופנות התלונות, היא כי במצב דברים זה מפאת חוסר מידע, לא ניתן לבדוק תלונות אלו. לא נוכל לקבל טענה מסוג זה. לא יכולה להיות מחלוקת על כך שדווקא במקרים בהם מתלוננים האסירים על אלימות חוזרת ושיטתית מצד גורם זה או אחר, החשש כי יבולע להם, כתוצאה ממסירת אינפורמציה לגורמים המבקרים מובן, מה גם שאנשי הסניגוריה נתקלו בתלונות על התנכלות לאסירים מתלוננים הן השנה והן בשנה שעברה. כאשר ישנו חשש לקיומה של תופעת אלימות כלפי אסירים, שאינה תלונה נקודתית, ישנו צורך מיידי ואף חובה להידרש לנושא ולבחון אותו לעומק. תלונות רבות מצביעות על חשש אמיתי לקיומה של בעיה ומעלות את ההסתברות כי יש בהן ממש. לטעמנו, יש מקום למצוא פתרון מיידי לטיפול גם בתלונות מסוג זה, שכן רק ביקורת מתמדת תוכל למנוע התקיימותן של תופעות אלימות חמורות בבתי הסוהר", נכתב בדו"ח.



· ענישה משמעתית קיצונית כנגד האסירים: למשל, בבית הסוהר דמון, התלוננו אסירים על ענישה קולקטיבית. לדבריהם במידה ובוצעה עבירת משמעת על ידי אחד האסירים בתא, הסוהרים מענישים את כלל האסירים באותו התא. עוד התלוננו אסירים בכלא זה על מדיניות ענישה מחמירה ושגרתית באמצעות קנסות, תלונות שעלו גם מדוח הביקור הקודם. מדיניות זו ננקטת כלפי אוכלוסיית אסירים הידועה כחלשה מבחינה כלכלית, כגון שוהים בלתי חוקיים.

בבית הסוהר שאטה, התקבלו תלונות על ענישה קולקטיבית, אשר במסגרתה מוענשים חדרים שלמים ולעיתים אגף שלם בעקבות מעשים של אחדים.



· צפיפות רבה וקשה מנשוא והלנת אסירים על הרצפה ללא מיטה, קיימת בבתי סוהר רבים: באשר לצפיפות, נמצא שטח מחייה מזערי, המגיע במקרים קיצוניים אף ל – 1.6-1.7 מ"ר. כאשר לצפיפות קשה זו מתווספת תופעת הלנתם של אסירים על הרצפה, על גבי מזרנים, לא נותר בתאים מקום המאפשר תנועה והתוצאה היא בלתי נסבלת. הלנתם של אסירים על הרצפה נמצאה בבית סוהר שאטה, בבית סוהר אשל, בבית סוהר גבעון, בבית סוהר דמון ובבית סוהר איילון.

בפסק הדין בבג"ץ 4634/04, בעניין מיטה לכל אסיר, נקבע כי מזכותו החוקתית של אסיר לכבוד האדם נובעת זכותו למיטה. עוד נקבע כי החל מיום 1.7.07 תסופק לכל אסיר בישראל מיטה בכל עת. הסניגוריה מקווה כי בעקבות פסק הדין האמור תיפסק התופעה המבישה של הלנת אסירים על הרצפה.

יחד עם זאת, על מנת לשמור על כבודם של האסירים על השב"ס לדאוג לא רק למיטה לכל אסיר, כי אם גם לשטח מחיה סביר. רמות הצפיפות שנראו במתקני השב"ס בהם ביקרנו, גם בהינתן מיטה לכל אסיר, אינן מאפשרות מחיה בכבוד מינימלי ויש לעשות להפחתתן.



· תנאים היגייניים ותברואתיים ירודים ומזעזעים , עד כדי פגיעה בבריאות, נמצאו ב-6 בתי סוהר: בבית סוהר שאטה ברוב האגפים הקירות מתקלפים ומתפוררים מלחות ומעובש, וחושפים צינורות וקורות מתכת חלודים. השירותים והמקלחות מזוהמים ומדיפים ריח רע, קרבתם הרבה למטבחונים בתאים מטרידה ואינה היגיינית בעליל. ישנה בעיה קשה במיוחד של מזיקים רבים ושונים (מקקים, עכברושים וכו') בחלק מאגפי בית הסוהר.

 בבית הסוהר גבעון, ראו המבקרים עשרות רבות של מקקים אשר זחלו בחרכים ובסדקים שבקירות, בתוך ארונות המטבח והארוניות הפרטיות של האסירים, על הרצפה ומאחורי המגבות התלויות לייבוש. בבית הסוהר אשל, הבחינו המבקרים בתנאי תברואתיים קשים ביותר, כיורים מתפוררים, טיח מתפורר וטחב רב. עוד נראו מקקים חרקים ומזיקים שונים. באגף הבידוד אין שירותים בתאים וחלק מן האסירים עושים את צרכיהם בבקבוקים הנשארים עימם בתא.



· בחלק מן המתקנים אין תנאים מינימליים של אוורור ותאורה:

בבית סוהר אשמורת, נתקלו המבקרים בתאים קטנים, מזוהמים, מצחינים וחנוקים. ברבים מן התאים אין חלונות חיצוניים והם חשוכים, מחניקים, ומצחינים במיוחד. באופן כללי נעיר כי התנאים הפיזיים שנתגלו באגפים מסוימים בכלא זה, הן בביקורת הנוכחית והן בביקורת מן השנה שעברה, קשים ביותר. הסניגוריה הציבורית סבורה כי במצבם המחפיר הנוכחי חלק מאגפי הכלא אינם ראויים למגורי אדם ויש לסוגרם לאלתר.

בבית סוהר איילון, שורר בתאים מחנק וחוסר אוורור. בחלק מן התאים אין חלונות כלל ולא מתאפשרת כניסת אור יום או אוויר צח.



· אי ההפרדה בין המקלחת לשירותים: ברוב בתי הסוהר נמצא, כי לא קיימת כל הפרדה בין המקלחת לשירותים. צינור המקלחת נמצא מעל פתח שירותי הכריעה, כאשר בעצם משמש לשניהם אותו פתח ניקוז. כאמור, רחצה מעל פתח השירותים הוא מצב הנוגד כל אמת מידה לקיום אנושי מינימלי, ופוגע באופן קשה בכבודם של האסירים ובבריאותם. בחלק מהמקרים עלה, כי לא קיימת הפרדה אף בין המקלחות והשירותים לבין איזור השהייה בתא. חלק ניכר מהשירותים והמקלחות הם מוזנחים, והינם סמוכים למטבחונים המצויים בתא.



· מחסור בציוד בסיסי לאסירים, כגון מפזרי חום ותנורי חימום, בגדים חמים, שמיכות, מזרנים. יש לציין כי מחסור בציוד בסיסי, בעיקר באביזרי חימום ובידוד יוצר אצל האסירים סבל רב ועלול להפוך את תנאי הכליאה לבלתי אנושיים.



בבית הסוהר דמון, התלוננו האסירים כי הינם רשאים להכניס איתם לבית הסוהר רק סט אחד של בגדים אזרחיים (אותו לבשו בעת כליאתם). כמו כן התלוננו האסירים כי הם רשאים להכניס לחדרם רק שמיכה אחת וכי בימי החורף הקרים הקור בלתי נסבל.

בבית הסוהר שאטה, התלוננו אסירים על הקור העז השורר בחדרים בימי החורף. האסירים התלוננו על כך שלא מתאפשר להם לצייד את החדרים במפזרי חום או תנורי חימום.

בבית הסוהר אשל, התלוננו האסירים על כך שהמזרנים בתאם לא הוחלפו למעלה מארבע שנים. עוד התלוננו על כך שהמזרנים אינם רחבים דיים כדי לכסות את מלוא רוחב המיטה. כך נגרמים לאסירים פציעות וחתכים מדפנות מיטת הברזל. עוד התלוננו אסירים על כך שבלילות קר מאוד בתאים וכי התאים אינם מחוממים, ולמרות זאת לא מאפשרים להם לדאוג לחימום בעצמם בעזרת תנורי חימום או מפזרי חום מן החוץ.



· בעיות שונות המקשות על מימוש זכותם של האסירים לביקורי משפחות:

בבית הסוהר שאטה, התלוננו אסירים כי משך המתנת בני משפחותיהם מרגע הגעתם לבית הכלא ועד לביקור עצמו הינו ארוך ביותר ויכול להימשך גם עד יום שלם. בנוסף לכך עלו תלונות כי תנאי הביקור קשים, הזכוכית המפרידה בין האסירים למשפחותיהם מלוכלכת ולא ניתן לראות דרכה דבר, והטלפונים דרכם משוחחים האסירים עם מבקריהם אינם תקינים.

בבית הסוהר דמון, התקבלו תלונות על כך שבימי הביקורים ממתינים המבקרים זמן רב מחוץ לחדרי הביקורים ובהעדר סככה באזור ההמתנה הם חשופים לגשם ולשמש.



· התנאים בהם שוהים אסירים בעת העברתם ממתקן כליאתם הקבוע לבתי המשפט או למתקני שב"ס אחרים (למשל לצורך טיפולים רפואיים) הינם קשים ביותר. למשל, בבית סוהר שאטה נטען, כי הם מובלים כשהם כבולים בידיהם וברגליהם. הנסיעות ברכב נמשכות שעות ארוכות (עשר שעות ואף למעלה מזה) שכן מדובר ב"קו מאסף" העובר במתקני כליאה רבים. במהלך הנסיעה לא מאפשרים לאסירים נגישות לשירותים ולא מחלקים להם מזון חם.



ליקויים עיקריים שנמצאו במתקני המעצר בבתי המשפט

מן הביקורים בבתי המשפט עולה תמונה קשה באשר לתנאים בהם מוחזקים עצורים ואסירים, המגיעים לבתי המשפט לצורך דיון בעניינם. בין היתר נמצא, כי הצפיפות השוררת בתאי המעצר הינה בלתי נסבלת; בחלק מן המתקנים תנאי התברואה ירודים עד מאד; בחלקם ישנה בעיה קשה של אוורור; ובמקרים רבים לא מיושמות הוראות חוק המעצרים הנוגעות לכבילת עצורים.

סוגיה חשובה נוספת, אשר עלתה במהלך בדיקותינו, היא השאלה מי האחראי בפועל על המתקנים הללו. נתקלנו במספר תגובות מטעם משטרת ישראל והנהלת בתי המשפט מהן עולה, כי חלוקת האחריות בין גופים אלה אינה ברורה וכל גוף רואה במשנהו כאחראי על הנעשה במתקן. יתכן שחוסר בהירות זה גורם להנצחת הליקויים הקיימים.



· כבילת עצורים כדבר שבשגרה: מרבית העצורים מובלים כדבר שבשגרה כשהם כבולים בידיהם ו/או ברגליהם במסדרונות בית המשפט אל האולמות, וכי חלקם אף נותרים כבולים במהלך הדיון תוך פגיעה בכבודם והשפלתם בפומבי. ב-8 מתקני מעצר מתוך 9 מתקנים בהם בקרו אנשי הסניגוריה הציבורית, עלו קשיים שונים שעניינם בכבילת העצורים במקום ציבורי.

בבית משפט השלום בפתח תקווה יש דלת כניסה ראשית בלבד ואין בו מעליות, ורכב האיסוף חונה לרוב במרחק משמעותי מפתח בית המשפט, עקב מצוקת חנייה. עקב כך, נאלצים העצורים לעבור מיציאתם מרכב האיסוף ועד להגעתם למתקן המעצר הממוקם במרתף, מסע ארוך ומשפיל שתחילתו ברחוב, לעיניהם של העוברים והשבים, דרך מדרגות בית המשפט, המשותפות לכל השוהים בו, ועד למתקן, וכל זאת בעודם כבולים בידיהם וברגליהם.

מבנה בית משפט השלום ברחובות ישן ולא משופץ, ובכל קומה ישנו אולם אחד בלבד אליו יש גישה ישירה ממתקן המעצר שבקומת המרתף. הובלת העצורים לכל יתר האולמות מתבצעת כאשר העצורים, אזוקי רגליים, נדרשים לטפס במדרגות הישנות בבניין בית המשפט (שהן מדרגות נפרדות ממדרגות הקהל) ולאחר מכן מובלים במסדרונות בית המשפט דרך הקהל. כמו כן, כאשר נדרשת העלאת עצורים מוגבלים פיזית לאולמות, השוטרים נושאים אותם על ידיהם ומעלים אותם במדרגות.



· צפיפות קשה ותנאים הגיינים לקויים: בביקורי המבקרים הרשמיים מטעם הסניגוריה הציבורית, עולה תמונה חמורה של צפיפות קשה ובלתי נסבלת במתקני המעצר בבתי המשפט. ב-7 מתקני מעצר מתוך 9, בהם בקרו אנשי הסנגוריה הציבורית, נמצא כי העצורים שוהים בתנאי צפיפות קשים.

בבתי משפט המחוזי והשלום בתל אביב, השטח הממוצע לעצור הוא פחות מ-1 מ"ר. ועל אף שקיימים שני תאים חדשים, שהשימוש בהם יכול היה לסייע בפתרון בעיית הצפיפות, הם נמצאים ריקים רוב הזמן עקב העובדה שלא מוצבות בהם טלוויזיות במעגל סגור.

בבית משפט השלום בכפר סבא: כלואים לעיתים מעל 25 עצורים בתא המיועד להכיל עד 10 עצורים, כך שמרבית העצורים יושבים על הרצפה או עומדים במהלך רוב היום בצפיפות בלתי נסבלת בתוך תא שגודלו כ-4 (!) מ"ר.



· ליקויים באוורור נמצאו ב-7 מתקני מעצר מתוך 9 מתקני מעצר שנבדקו. בבית משפט השלום ברחובות תנאי השהות בתא היו קשים ביותר – שרר בו מחנק עז וריח חריף של סיגריות עד כי קשה היה לשהות בו יותר מכמה שניות.



· פגיעה בזכות ההיוועצות עם עורכי דין: בכחצי מן המתקנים בהם ביקרו אנשי הסניגוריה הציבורית, אין כלל חדר המיועד למפגש בין עורכי הדין לעצורים. בכל מתקני המעצר, ללא יוצא מן הכלל, התעוררו בעיות שונות, המקשות על קיום המפגש בין עצורים לעורכי דין.

בבית משפט שלום עכו אין חדר המיועד למפגש בין עצורים לעורכי דינם. השיחות בין הסניגורים לעצורים מתקיימות מבעד לסורגי התא, כאשר כל העצורים בתא יכולים להאזין לשיחה. יודגש, כי נציג בית המשפט הציג בפני המבקרים חדר מפגש חדש, מרשים, מסויד וגדול, הממוקם בקומת מתקן המעצר ובסמוך לתאים. לפי תגובת המשטרה, אין שימוש בחדר החדש והיקר מכיוון שבעת בנייתו לא קוימה היוועצות עם משטרת ישראל בנוגע למיקומו המרוחק ולמאפיינים הדרושים בו וכי אין בידי משטרת ישראל כוח אדם שיוכל לאבטח אותו כשורה, ועל כן נותר כאבן שאין לה הופכין. לעומת זאת, בתגובת השופט ר' צמח, סגן נשיא בית המשפט, נמסר כי שיקולי אחראי הליווי במשטרת ישראל אינם בשליטת בית המשפט.

בעיה דומה קיימת בבתי משפט המחוזי והשלום בתל אביב. מאז הביקור הקודם נבנה חדר חדש המיועד למפגש בין עורכי דין לעצורים. עם זאת, חדר זה משמש אך ורק את תורני המעצר מטעם הסנגוריה הציבורית, וגם הם יכולים להשתמש בחדר רק בין השעות 7:30-8:30, וזאת בשל חוסר יכולת של שוטרי הליווי לפקח על הפגישה. על אף בנייתו של חדר המפגש, לא נעשה בו עדיין כל שימוש משמעותי, והשיחות בין עורכי הדין לעצורים ממשיכות להתקיים על הספסל במסדרון דרכו עוברים העצורים העולים ממרתף המעצרים אל מקום מושבם באולם המעצרים.



· קשיים הנוגעים לאיכות המזון וכמותו: ב-7 מתקני מעצר מתוך 9 מתקנים, בהם ביקרו אנשי הסניגוריה הציבורית, התעוררו בעיות שונות הקשורות לטיב המזון, לכמות המזון המוקצה לכל עצור ובעיות שונות נוספות.

בבית משפט מחוזי ירושלים העצורים מקבלים את ארוחת הצהריים מבית המעצר, לעומת השוטרים שקיבלו את ארוחת הצהריים שלהם ממתקן יהודאי. ביום הביקור כללה ארוחת הצהריים הדלה ביצה אחת, מעט תפוחי אדמה ומעט קישואים, וכן שתי כיכרות לחם (לכל העצורים), ללא שתייה (כאשר שוטרי הליווי זכו לקבל מנה בשרית מלאה, אורז, שעועית וכן סלט).



· קשיים הנוגעים לחובות הפרדה בין עצורים: ב-8 מתקני מעצר מתוך 9 מתקנים שנבדקו נמצא, כי לא מתקיימת הפרדה בין עצורים מסוגים שונים ובין עצורים לאסירים.

בבית משפט השלום בעכו מאכלסים עצורים בגירים את שני התאים הגדולים ובתא הקטן מוחזקים קטינים. אולם כאשר נעצרת אישה נאלצים השוטרים להחזיק אותה כבולה באזיקים מחוץ לתאים, בסמוך לשולחן אחראי הליווי. כמו כן, אם בנוסף מוחזק במתקן עצור טעון הגנה, מתעורר קושי רב במתקן, מאחר וגם מחוץ לתאים אין מקום להחזיק אותו. ביום הביקורת נכחו במתקן המעצר קטינים ואישה אחת. הקטינים הוחזקו בנפרד והאישה ישבה כבולה באזיקים בסמוך לשולחנו הפינתי של אחראי מתקן המעצר. לדברי אחראי המתקן מצב זה אינו נדיר.



סיכום הדו"ח:

המצב במתקני המעצר, בתי הסוהר ובתי המשפט, בהם ביקרו אנשי הסניגוריה הציבורית בשנת 2006, רחוק מלהשביע רצון. מדוחות אנשי הסניגוריה הציבורית עולה, כי אין המדובר בבעיות או בכשלים נקודתיים ומקומיים. לפנינו בעיה כלל-ארצית, המביאה לפגיעה יומיומית בזכויותיהם הבסיסיות של עצורים ואסירים, ולפגיעה בכבודם כבני אדם.

מאחר ו"חומות בין הסוהר אינן מפרידות בין העצור לבין כבוד האדם"– בעיה ארצית ורחבה זו מחייבת פתרון מערכתי כולל ומהיר.

אף שנוכחו אנשי הסניגוריה במרבית הביקורים, כי קיים רצון טוב של האחראים על המתקנים ושל הצוות לפעול למען הכלואים ולשמור על זכויותיהם, באלו אין די. מענה לרבות מן הבעיות בתנאי החזקתם של עצורים ואסירים טמון בהשקעת משאבים מתאימים, וזאת באופן מיידי.