פרשת 'שלח' מעלה בפנינו שוב ושוב את השאלה איך ייתכן שאנשים כל כך גדולים, נשיאי ישראל, שנבחרו על ידי משה "על פי ה' כולם אנשים ראשי בני ישראל המה", מגיעים למצב שכזה ומכשילים את העם בחטא שהביא לצרות רבות וקשות כל כך.
כמה תשובות לדבר, וניתן לאחד את כולן תחת כותרת אחת. תשובה אחת לשאלה הזו טמונה במילה "לתור". משה רבנו שולח אותם לתור את הארץ. כלומר להיות בה תיירים. הוא לא ביקש מהם להביע דעה או לשלב את ההשקפה האישית שלהם לתוך מסקנות המסע הזה לארץ ישראל.
לעומת התייר קיים המרגל, שתפקידו הוא דווקא כן לנתח את הנתונים שהוא פוגש ולהציג חוות דעת ומסקנות אישיות.
משה ביקש מהם להיות תיירים. הם לעומת זאת פירשו את דבריו כאילו מטרתם להיות מרגלים, ולכן הציגו מסקנות ודעות למרות שלא התבקשו. ברגע שבו הכניסו למשימה הזו את דעתם שלהם וחרגו מהתמימות הביאו ובאו לידי החטא.
תשובה נוספת לדבר היא רצונם של המרגלים להישאר במדבר מתוך יתרונותיו של המדבר. הם ראו שבמדבר הם מלווים על ידי ענני כבוד, שותים מם מבארה של מרים, אוכלים מן, מתנהגים כמלאכים, עובדים את הקב"ה ללא הפרעה וללא מורא, ולעומת זאת מביקורם בארץ ישראל הבינו שכאן מדובר בעולם אחר לחלוטין. בארץ ישראל יש ניסיונות קשים, יש משימות ומטלות, ולכן לא רצו להיכנס.
המרגלים לא הבינו שדווקא ההתמודדות עם הוויות החיים הגשמיות ועם המציאות המורכבת שעל הקרקע, דווקא זה הוא יתרון האדם על המלאך. זו בדיוק היא משימתו של היהודי. הם לא הבינו שקבלת התורה היא דווקא בזכות היצר הרע וההתמודדות עימו, כפי שאמר משה רבנו למלאכים שביקשו את התורה לעצמם - וכי יצר הרע יש בכם? ברגע שאין בהם את יצר הרע אין בהם התמודדות, ולא תוכל להיות בהם תורה.
המרגלים לא הבינו את מטרת הבריאה: להפוך את הגשמי לרוחני, בלי מן, בלי באר, בלי ענני כבוד. לקום ולהתמודד עם הקשיים.
גם כאן המרגלים הכניסו את דעתם והתערבו לכאורה בשיקוליו של הקב"ה. זהו אותו עיקרון של התשובה הראשונה שאמרנו לעיל.
הפתרון למעורבות הזו של שיקול דעת אנושי בציווי האלוקי מתחלק לשניים, ואת שני הפתרונות אנחנו פוגשים בפרשה: להושע בן נון הוסיף משה את האות י' והפך את שמו ל-יהושע, ואילו כלב הלך להתפלל על קברי האבות כדי שלא ייפול בחטאם של שאר המרגלים. המשמעות היא שכדי להביא להתבטלות מוחלטת מול ריבונו של עולם יש שני פתרונות, או ברכת הצדיק, כפי שקיבל יהושע, או תפילה כפי שנקט כלב.
ואם נשאל את עצמנו סגולתו של מי גדולה יותר, של יהושע או של כלב, הרי שמתברר ששל כלב גדולה יותר. אנחנו מוצאים בפרשתנו את הפסוק: "ועבדי כלב עקב הייתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי". מדוע לא מוזכר יהושע כאן, אלא רק כלב? מפני שכאשר קיבל יהושע את ברכת משה ואת ה-י' הנוספת נמנעה ממנו יותר היכולת לבחירה. הוא כבר אינו יכול לחטוא. לעומת זאת כלב היה עלול לחטוא ואלמלא תפילתו בחברון היה עלול להיכשל. בגלל אותה בחירה שעמדה בפניו והתמודדותו עימה קיבל שכר גבוה יותר.
כמה תשובות לדבר, וניתן לאחד את כולן תחת כותרת אחת. תשובה אחת לשאלה הזו טמונה במילה "לתור". משה רבנו שולח אותם לתור את הארץ. כלומר להיות בה תיירים. הוא לא ביקש מהם להביע דעה או לשלב את ההשקפה האישית שלהם לתוך מסקנות המסע הזה לארץ ישראל.
לעומת התייר קיים המרגל, שתפקידו הוא דווקא כן לנתח את הנתונים שהוא פוגש ולהציג חוות דעת ומסקנות אישיות.
משה ביקש מהם להיות תיירים. הם לעומת זאת פירשו את דבריו כאילו מטרתם להיות מרגלים, ולכן הציגו מסקנות ודעות למרות שלא התבקשו. ברגע שבו הכניסו למשימה הזו את דעתם שלהם וחרגו מהתמימות הביאו ובאו לידי החטא.
תשובה נוספת לדבר היא רצונם של המרגלים להישאר במדבר מתוך יתרונותיו של המדבר. הם ראו שבמדבר הם מלווים על ידי ענני כבוד, שותים מם מבארה של מרים, אוכלים מן, מתנהגים כמלאכים, עובדים את הקב"ה ללא הפרעה וללא מורא, ולעומת זאת מביקורם בארץ ישראל הבינו שכאן מדובר בעולם אחר לחלוטין. בארץ ישראל יש ניסיונות קשים, יש משימות ומטלות, ולכן לא רצו להיכנס.
המרגלים לא הבינו שדווקא ההתמודדות עם הוויות החיים הגשמיות ועם המציאות המורכבת שעל הקרקע, דווקא זה הוא יתרון האדם על המלאך. זו בדיוק היא משימתו של היהודי. הם לא הבינו שקבלת התורה היא דווקא בזכות היצר הרע וההתמודדות עימו, כפי שאמר משה רבנו למלאכים שביקשו את התורה לעצמם - וכי יצר הרע יש בכם? ברגע שאין בהם את יצר הרע אין בהם התמודדות, ולא תוכל להיות בהם תורה.
המרגלים לא הבינו את מטרת הבריאה: להפוך את הגשמי לרוחני, בלי מן, בלי באר, בלי ענני כבוד. לקום ולהתמודד עם הקשיים.
גם כאן המרגלים הכניסו את דעתם והתערבו לכאורה בשיקוליו של הקב"ה. זהו אותו עיקרון של התשובה הראשונה שאמרנו לעיל.
הפתרון למעורבות הזו של שיקול דעת אנושי בציווי האלוקי מתחלק לשניים, ואת שני הפתרונות אנחנו פוגשים בפרשה: להושע בן נון הוסיף משה את האות י' והפך את שמו ל-יהושע, ואילו כלב הלך להתפלל על קברי האבות כדי שלא ייפול בחטאם של שאר המרגלים. המשמעות היא שכדי להביא להתבטלות מוחלטת מול ריבונו של עולם יש שני פתרונות, או ברכת הצדיק, כפי שקיבל יהושע, או תפילה כפי שנקט כלב.
ואם נשאל את עצמנו סגולתו של מי גדולה יותר, של יהושע או של כלב, הרי שמתברר ששל כלב גדולה יותר. אנחנו מוצאים בפרשתנו את הפסוק: "ועבדי כלב עקב הייתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי". מדוע לא מוזכר יהושע כאן, אלא רק כלב? מפני שכאשר קיבל יהושע את ברכת משה ואת ה-י' הנוספת נמנעה ממנו יותר היכולת לבחירה. הוא כבר אינו יכול לחטוא. לעומת זאת כלב היה עלול לחטוא ואלמלא תפילתו בחברון היה עלול להיכשל. בגלל אותה בחירה שעמדה בפניו והתמודדותו עימה קיבל שכר גבוה יותר.