תא"ל במיל. אפרים לפיד, מי שכיהן בעבר כדובר צה"ל, מתייחס ביומן הצהרים של ערוץ 7 לסיקור העיתונאי של מלחמת ששת הימים ואומר שהתקשורת ברובה מעדיפה לציין את יום הארבעים למלחמה תוך התמקדות בחצי הכוס הריקה.
הוא מציין שמהעיתון 'הארץ' לא ניתן היה לצפות לסיקור בעל אופי אחר, אך גם תחנת השידור הצה"לית גלי צה"ל חוטאת בחטא ההתבוננות בחצי הכוס הריקה כשהיא מסקרת את ימי המלחמה והימים שקדמו לה.
כשהוא מתאר את השיקולים שהובילו למלחמה הוא מזכיר כיצד "ישראל הצעירה עמדה שלוש שנים קודם למלחמה בפני החלטת מדינות ערב למנוע מאיתנו מים. זה היה איום קיומי אף יותר ממהלך צבאי. ידענו להתמודד עם הניסיון הזה בתוך שנתיים. בשנת 67' עמדנו מול איום שהמצרים ניסו לייצר מפקדה ערבית מאוחדת נגדנו. חששנו מאוד מהמהלך הזה. זה היה איום משמעותי מהבחינה הצבאית, איום שכולו הופנה נגדנו. גם על כך התגברנו. בנוסף אני מזכיר השלטון הסובייטי שהיה עוין לישראל. זה היה שלטון מניפוליטיבי שניצל את העובדה שפנינו היו לכיוון צפון בגלל בעיות המים והסיתה את המצרים לפתוח נגדנו חזית נוספת". לנוכח כל אלה קובע לפיד כי אופן קבלת ההחלטות טרם המלחמה היה מאוד שקול. "ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול לא שש אלי קרב וניסה למצות בכל דרך מהלכים מדיניים, בניגוד למה שמקובל לחשוב". לפיד מציין גם את ההתכוננות הרצינית למלחמה במקביל למאמצים המדיניים.
"העובדה שהיו לנו אז יכולת החלטה, גם יכולת תכנון ויכולת מבצעית ראויה להערכה גם בפרספקטיבה", אומר לפיד.
לשאלת המראיין, יגאל שוק, מתייחס לפיד גם למלחמה האחרונה ואומר כי לו הייתה ישראל ממתינה מספר ימים לצורכי היערכות ובחינת המצב המדיני והמודיעיני ורק לאחר מכן היינו יוצאים למלחמה, ייתכן שהדברים היו נראים אחרת. "פן נוסף הוא הפן התקשורתי. אם הייתה לנו מעורבות תקשורתית כפי שהייתה לנו במלחמה האחרונה גם במלחמת ששת הימים אני מסופק אם היינו מגיעים להישגים שהגענו אליהם. אם הייתה מעורבות תקשורתית כזו בגבעת התחמושת לא היינו יכולים להביא לתוצאה הזו. אם כל הזמן היינו מקבלים דיווחים על מצב הכוחות תוך כדי קרב יתכן שהיינו מקבלים הוראה לחדול את הקרב".
לפיד מנתח את ההתנהלות התקשורתית גם בסוגיה הסורית והאופן בו ידיעות חדשותיות מעוררות מלחמה לעיתים ללא כל גיבוי משמעותי ועיגון במציאות. "שלושה עקרונות יש לישראל בנושא הסורי – הרתעה, אתרעה והכרעה. לשלושת העקרונות הללו נוסף באחרונה גם אלמנט ההתגוננות והטיפול בעורף. "יש לנו עניין להרתיע את הסורים מפתיחה במלחמה. הסורים צריכים להבין שיש להם מה להפסיד, ואין לי ספק שיש להם הרבה מה להפסיד. אבל מדיניות תקשורתית קיימת לא מהיום והיא לחשוף את פעילות צה"ל כגון התרגיל הרב חיילי המתקיים בתום כל קורס קצינים, ואין בכך כל חדש. גם הסימולציה של כיבוש כפר סורי היא לא דבר חדש. בכל שנה מזמינים לאירוע הזה כתבים. אם לא היו מזמינים כתבים היו תוקפים את הרמטכ"ל. כך אירע שהוזמנו כתבים לראות את צה"ל נערך לתקיפה סורית, מהלך מתחייב בעצם טבעו של הצבא. בנוסף לכך אנחנו מצויים ב'תקופת מלפפונים' שבה כל כותרת תופסת מקום גם ללא כל ערך חדשותי אמיתי. במציאות כזו אין לאיש שליטה, לא לראש הממשלה, לא לרמטכ"ל ולא לדובר צה"ל".
הוא מציין שמהעיתון 'הארץ' לא ניתן היה לצפות לסיקור בעל אופי אחר, אך גם תחנת השידור הצה"לית גלי צה"ל חוטאת בחטא ההתבוננות בחצי הכוס הריקה כשהיא מסקרת את ימי המלחמה והימים שקדמו לה.
כשהוא מתאר את השיקולים שהובילו למלחמה הוא מזכיר כיצד "ישראל הצעירה עמדה שלוש שנים קודם למלחמה בפני החלטת מדינות ערב למנוע מאיתנו מים. זה היה איום קיומי אף יותר ממהלך צבאי. ידענו להתמודד עם הניסיון הזה בתוך שנתיים. בשנת 67' עמדנו מול איום שהמצרים ניסו לייצר מפקדה ערבית מאוחדת נגדנו. חששנו מאוד מהמהלך הזה. זה היה איום משמעותי מהבחינה הצבאית, איום שכולו הופנה נגדנו. גם על כך התגברנו. בנוסף אני מזכיר השלטון הסובייטי שהיה עוין לישראל. זה היה שלטון מניפוליטיבי שניצל את העובדה שפנינו היו לכיוון צפון בגלל בעיות המים והסיתה את המצרים לפתוח נגדנו חזית נוספת". לנוכח כל אלה קובע לפיד כי אופן קבלת ההחלטות טרם המלחמה היה מאוד שקול. "ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול לא שש אלי קרב וניסה למצות בכל דרך מהלכים מדיניים, בניגוד למה שמקובל לחשוב". לפיד מציין גם את ההתכוננות הרצינית למלחמה במקביל למאמצים המדיניים.
"העובדה שהיו לנו אז יכולת החלטה, גם יכולת תכנון ויכולת מבצעית ראויה להערכה גם בפרספקטיבה", אומר לפיד.
לשאלת המראיין, יגאל שוק, מתייחס לפיד גם למלחמה האחרונה ואומר כי לו הייתה ישראל ממתינה מספר ימים לצורכי היערכות ובחינת המצב המדיני והמודיעיני ורק לאחר מכן היינו יוצאים למלחמה, ייתכן שהדברים היו נראים אחרת. "פן נוסף הוא הפן התקשורתי. אם הייתה לנו מעורבות תקשורתית כפי שהייתה לנו במלחמה האחרונה גם במלחמת ששת הימים אני מסופק אם היינו מגיעים להישגים שהגענו אליהם. אם הייתה מעורבות תקשורתית כזו בגבעת התחמושת לא היינו יכולים להביא לתוצאה הזו. אם כל הזמן היינו מקבלים דיווחים על מצב הכוחות תוך כדי קרב יתכן שהיינו מקבלים הוראה לחדול את הקרב".
לפיד מנתח את ההתנהלות התקשורתית גם בסוגיה הסורית והאופן בו ידיעות חדשותיות מעוררות מלחמה לעיתים ללא כל גיבוי משמעותי ועיגון במציאות. "שלושה עקרונות יש לישראל בנושא הסורי – הרתעה, אתרעה והכרעה. לשלושת העקרונות הללו נוסף באחרונה גם אלמנט ההתגוננות והטיפול בעורף. "יש לנו עניין להרתיע את הסורים מפתיחה במלחמה. הסורים צריכים להבין שיש להם מה להפסיד, ואין לי ספק שיש להם הרבה מה להפסיד. אבל מדיניות תקשורתית קיימת לא מהיום והיא לחשוף את פעילות צה"ל כגון התרגיל הרב חיילי המתקיים בתום כל קורס קצינים, ואין בכך כל חדש. גם הסימולציה של כיבוש כפר סורי היא לא דבר חדש. בכל שנה מזמינים לאירוע הזה כתבים. אם לא היו מזמינים כתבים היו תוקפים את הרמטכ"ל. כך אירע שהוזמנו כתבים לראות את צה"ל נערך לתקיפה סורית, מהלך מתחייב בעצם טבעו של הצבא. בנוסף לכך אנחנו מצויים ב'תקופת מלפפונים' שבה כל כותרת תופסת מקום גם ללא כל ערך חדשותי אמיתי. במציאות כזו אין לאיש שליטה, לא לראש הממשלה, לא לרמטכ"ל ולא לדובר צה"ל".