תכונה מרובה הורגשה בבית משפחת הברון הצדיק ר' שמעון רוטשילד (חותנו של הנדיב הידוע). ההתרגשות ניכרה היטב על פניהם של בני הבית, כשמעל כולם בלט בהתרגשותו ובשמחתו אבי המשפחה. ימים רבים חיכה ליום זה, בו יקבל לידיו את ספר התורה החדש שעמל כל כך על כתיבתו. שנתיים קודם לכן הביא במיוחד מרוסיה הרחוקה סופר סת"ם מומחה וירא שמים, הואיל ולא סמך על יראת השמים של הסופרים המקומיים, הידועים ברדיפה אחרי ההשכלה, הקידמה והממון. במשך שנתיים אלו ישב הסופר בביתו, אכל על שולחנו של הברון ועסק בכתיבה. כעת הגיע היום הגדול – יום סיום כתיבת הספר. השולחנות היו כמובן ערוכים בכל טוב כיאה וכיאות לסעודת מצוה חשובה שכזו.
לפתע הושלך הס בין הנוכחים, אל החדר נכנס הסופר ובידו ספר התורה המהודר עטור בכתר תורה מבהיק. לאחר שאחד מילדיו של הגביר נטל את הספר, ניגש ר' שמעון לסופר, אחז בזרועו ולקחו הצידה. "הגיע הזמן לפרוע את שכרך המלא", אמר ר' שמעון, "אני רוצה לקיים את מצות 'ביומו תיתן שכרו'.
תגיד כמה אני חייב לך ואשלים לך כעת את היתרה". הסופר הוציא פנקס קטן והתחיל לפרט: "בחודש מאי קיבלתי כך וכך, בחודש יוני כך וכך, ביולי...", הפסיק אותו ר' שמעון במבט חודר: " אני חייב לומר לך שהפתעת אותי מאוד; האם סופר סת"ם צדיק וירא שמים לא יכול להשתמש בתאריך העברי המונה לבריאת העולם? איך ייתכן כי אתה משתמש בתאריך נוצרי הקשור לעבודה זרה, ומונה מיום לידת אותו האיש ימ"ש? הנה," הוסיף בנחרצות, "את שכרך תקבל כמובן במלואו, אולם אינני מעוניין בספר שכתבת. אתה יכול לקחתו איתך לביתך ולמוכרו למישהו אחר".