הנשר הקרח עומד להפוך לסיפור הצלחה של ממשלת ארצות ברית, שטרחה במשך כשלושים שנים לעזור לסמל הלאומי להתגבר על מצב ההכחדה של הזן. ממשלת ארצות הברית חוקקה חוקים נגד צייד הנשר הקרח וכן נגד הרעלת מקורות המזון שלו.
ב- 29 ליוני, הממשלה צפויה להוריד את הנשר הקרח מרשימת בעלי החיים בסכנת הכחדה. בציפורים יהיו מוגנות מאז רק על ידי התנועה להגנת הנשר הקרח והנשר הזהוב ולא על יד חוקי הממשלה.
קירן סקלין, מהמרכז למגוון הביולוגי, אומר שלהצלחה הזו ישנו מחיר. איבוד ההגנה של הנשרים. כל עוד הציפורים הללו נחשבו ל"זנים נכחדים" מקומות המחיה שלהן היו מוגנים. אבל ללא ההגנה החוקית, התנועה להגנת הנשים לא תוכל למנוע מציידים להגיע למקומות הגידול של הנשרים שעד עכשיו היו איזור שהיה אסור להם להגיע אליו.
סקלין אומר שהוא מודאג מכך שללא ההגנה על הציפורים הללו אפילו יזמים רגילים יכנסו לתוך האיזורים שעד כה היו שמורים ויגרמו לציפורים הללו לעזוב את איזורי המחיה שלהם ולהקטין את מספר הנשרים בעולם.
"מעורב כסף גדול בקיצוץ איזורי המחיה של הנשרים והפיכתו לפרוייקטים של יזמות חדשה", הוא מוסיף.
התנועה להגנת הנשר הקרח והנשר הזהוב אוסרים על לקיחת כל הנשרים וכל דבר הקשור אליהם לרבות: הקן והביצים. לקיחה, על פי ההגדות שלהם, כולל: רדיפה, הריגה בירי, יריה לעברם, הרעלה, פציעה, לקיחה בשבי, המתה, לכידה, איסוף והתעללות.
"לרוב מדובר על מצב של יריות ושל צייד", אומר ניקולס תרוקמורטון, מהרשות להגנת הדגים וחיות הבר בארצות הברית. כחלק מן הדאגה שלו, הוא מצביע לעבר אריזונה, ביתם של 43 מינים. הציפורים מקננות לאורך חופי הנהר, המושפעים באופן מיידי כאשר ישנו פיתוח איזורי. סקלין מסביר שברגע שההגנה על הנשרים לא תחוקק בחוק יותר, חופי הנהרות נמצאים בסכנה של פיתוח מיידי והמוני, וההשפעה על חיות הטבע תהיה מיידית והרסנית.
בין 1870 ל-1970 אוכלוסיית הנשרים הקרחים הידלדלה מאוד ב- 48 מדינות ברחבי ארצות הברית עקב צייד מרובה שלהם ושימוש ב-DDT. קליפות הביצים נעשו רכות ודקות ולא יכלו להחזיק את הגוזלים החדשים.
במטרה להציל את הציפור הלאומית הממשלה חוקקה חוק האוסר להשתמש בחומר ה-DDT בשנת 1972, והפכה את הציפור לחיה מוגנת. שני צעדים אילו עזרו לאוכלוסיית הנשרים להתאושש, וכיום יש פי 25 זוגות היכולים להתרבות מאשר בשנת 1972.
ישנם אנשים שאינם מרוצים מהמצב, אנשים שאדמותיהם היו תחת החוק האוסר פיתוח באיזורי הקינון של הנשרים. אדמונד קונטוסקי, 69, מעוניין לבנות 5 יחידות דיור על החלקה שבבעלותו. עד כה, על פי החוק, היה אסור לו לפתח את אדמתו ולבנות עליה מכיוון שהיתה בתחום של 160 מטרים מאיזורי הקינון של הנשרים. "הנשרים לא משלמים מיסים, אבל אני כל השנים משלם מיסים", מתלונן קונטוסקי על המצב, "למרות שכל השנים שילמתי מיסים מעולם לא יכולתי לעשות כלום עם שטח האדמה שהיה שייך לי בצדק". בשנת 2005 הוא תבע את הרשות להגנת הדגים וחיות הבר על המצב הבלתי נסבל שבו הוא שרוי ואף הצליח. הצלחתו הובילה לרצון להסיר את ההגנה על הנשרים ב- 29 ליוני.
הרשות להגנת הדגים וחיות הבר מתכננת לפנות לבעלי שטחים באיזורי הקינון של הנשרים על מנת שלא יפתחו את המקום מבחינת בנייה , אלא יעזרו לשימור חיי הבר ויוכלו אף ליצור תיירות מקומית לצפייה וצפרות מתוך השטח הפרטי שלהם.
כיום עדיין מצויים 541 זנים בתחומי ארצות הברית הנחשבים לחיות מוגנות, ביניהם עשרה נחשבים שהתגברו על המצב.
ב- 29 ליוני, הממשלה צפויה להוריד את הנשר הקרח מרשימת בעלי החיים בסכנת הכחדה. בציפורים יהיו מוגנות מאז רק על ידי התנועה להגנת הנשר הקרח והנשר הזהוב ולא על יד חוקי הממשלה.
קירן סקלין, מהמרכז למגוון הביולוגי, אומר שלהצלחה הזו ישנו מחיר. איבוד ההגנה של הנשרים. כל עוד הציפורים הללו נחשבו ל"זנים נכחדים" מקומות המחיה שלהן היו מוגנים. אבל ללא ההגנה החוקית, התנועה להגנת הנשים לא תוכל למנוע מציידים להגיע למקומות הגידול של הנשרים שעד עכשיו היו איזור שהיה אסור להם להגיע אליו.
סקלין אומר שהוא מודאג מכך שללא ההגנה על הציפורים הללו אפילו יזמים רגילים יכנסו לתוך האיזורים שעד כה היו שמורים ויגרמו לציפורים הללו לעזוב את איזורי המחיה שלהם ולהקטין את מספר הנשרים בעולם.
"מעורב כסף גדול בקיצוץ איזורי המחיה של הנשרים והפיכתו לפרוייקטים של יזמות חדשה", הוא מוסיף.
התנועה להגנת הנשר הקרח והנשר הזהוב אוסרים על לקיחת כל הנשרים וכל דבר הקשור אליהם לרבות: הקן והביצים. לקיחה, על פי ההגדות שלהם, כולל: רדיפה, הריגה בירי, יריה לעברם, הרעלה, פציעה, לקיחה בשבי, המתה, לכידה, איסוף והתעללות.
"לרוב מדובר על מצב של יריות ושל צייד", אומר ניקולס תרוקמורטון, מהרשות להגנת הדגים וחיות הבר בארצות הברית. כחלק מן הדאגה שלו, הוא מצביע לעבר אריזונה, ביתם של 43 מינים. הציפורים מקננות לאורך חופי הנהר, המושפעים באופן מיידי כאשר ישנו פיתוח איזורי. סקלין מסביר שברגע שההגנה על הנשרים לא תחוקק בחוק יותר, חופי הנהרות נמצאים בסכנה של פיתוח מיידי והמוני, וההשפעה על חיות הטבע תהיה מיידית והרסנית.
בין 1870 ל-1970 אוכלוסיית הנשרים הקרחים הידלדלה מאוד ב- 48 מדינות ברחבי ארצות הברית עקב צייד מרובה שלהם ושימוש ב-DDT. קליפות הביצים נעשו רכות ודקות ולא יכלו להחזיק את הגוזלים החדשים.
במטרה להציל את הציפור הלאומית הממשלה חוקקה חוק האוסר להשתמש בחומר ה-DDT בשנת 1972, והפכה את הציפור לחיה מוגנת. שני צעדים אילו עזרו לאוכלוסיית הנשרים להתאושש, וכיום יש פי 25 זוגות היכולים להתרבות מאשר בשנת 1972.
ישנם אנשים שאינם מרוצים מהמצב, אנשים שאדמותיהם היו תחת החוק האוסר פיתוח באיזורי הקינון של הנשרים. אדמונד קונטוסקי, 69, מעוניין לבנות 5 יחידות דיור על החלקה שבבעלותו. עד כה, על פי החוק, היה אסור לו לפתח את אדמתו ולבנות עליה מכיוון שהיתה בתחום של 160 מטרים מאיזורי הקינון של הנשרים. "הנשרים לא משלמים מיסים, אבל אני כל השנים משלם מיסים", מתלונן קונטוסקי על המצב, "למרות שכל השנים שילמתי מיסים מעולם לא יכולתי לעשות כלום עם שטח האדמה שהיה שייך לי בצדק". בשנת 2005 הוא תבע את הרשות להגנת הדגים וחיות הבר על המצב הבלתי נסבל שבו הוא שרוי ואף הצליח. הצלחתו הובילה לרצון להסיר את ההגנה על הנשרים ב- 29 ליוני.
הרשות להגנת הדגים וחיות הבר מתכננת לפנות לבעלי שטחים באיזורי הקינון של הנשרים על מנת שלא יפתחו את המקום מבחינת בנייה , אלא יעזרו לשימור חיי הבר ויוכלו אף ליצור תיירות מקומית לצפייה וצפרות מתוך השטח הפרטי שלהם.
כיום עדיין מצויים 541 זנים בתחומי ארצות הברית הנחשבים לחיות מוגנות, ביניהם עשרה נחשבים שהתגברו על המצב.