"מדד הדמוקרטיה 2007: לכידות בחברה שסועה" של המכון הישראלי לדמוקרטיה, בוחן את מידת חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית. בתוצאות מדד 2007 נרשמה ירידה ניכרת בשיעור שביעות הרצון מאופן תפקודה של הדמוקרטיה הישראלית: 66% הצהירו שאינם מרוצים מהאופן שבו הדמוקרטיה הישראלית מתפקדת – עליה של 12% ביחס לאשתקד ועוד הוסיפו כי הם מסכימים שהפוליטיקאים אינם נוטים להתחשב בדעתו של האזרח ברחוב (70%).
נתון מעניין נוסף העולה מהסקר: 59% מצהירים כי הם בעד גישה כלכלית-סוציאליסטית יותר מאשר קפיטליסטית. מדד הדמוקרטיה נערך ע"י מכון גוטמן בהנחיית פרופ' אשר אריאן, יעל הדר וניר אטמור והוא משלב נתונים מסקר דעת קהל מייצג של האוכלוסייה ובו כ-1,203 נשאלים בשלוש שפות (טעות הדגימה המרבית %2.8-+), שנעשה ע"י חברת מחשוב בחודש פברואר 2007. בנוסף במדד הערכות ונתונים השוואתיים ממכוני מחקר בין-לאומיים. מדי שנה מוצגות תוצאותיו בכנס בחסות נשיא המדינה, אך השנה עקב הנסיבות, הנתונים מוצגים ישירות לציבור. ההשלכות של נתון זה ושל נתונים חמורים אחרים על המשטר הדמוקרטי בישראל צריכות לעורר תחושות של חוסר נחת בקרב העוסקים בפוליטיקה, אך לא רק בקרבם.
ממצאים מרכזיים מהמדד:
· 79% מהנשאלים מודאגים ממצבה הנוכחי של ישראל.
· 76% מהאזרחים גאים בהיותם ישראלים, חרף התחושות הנוכחיות. יותר משהם גאים באזרחותם, 80% רוצים או משוכנעים בכוונתם להמשיך ולחיות במדינת ישראל בטווח הארוך. כאשר הם מטילים ספק בכך, 76% מהם תולים את הסיבות לספקנותם במצב הביטחוני ובמצב הכלכלי. רוב הציבור חש עצמו כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל ובעיותיה ומוכן להילחם למען המדינה בעת הצורך.
· מנהיג חזק: קיימת עלייה משמעותית בשיעור שמסכימים שמספר מנהיגים חזקים יכולים להועיל למדינה יותר מכול הדיונים והחוקים- 69% ב-2007 לעומת 60% אשתקד.
· 86% מציינים כי הממשלה אינה מטפלת בבעיות המדינה בדרך טובה. רק 29% סומכים על הצהרות הדרג המדיני בענייני ביטחון.
· 70% מסכימים שפוליטיקאים אינם נוטים להתחשב בדעתו של האזרח ברחוב.
· 68% מהנשאלים מציינים כי האנשים שמנהלים את המדינה דואגים לאינטרסים הפרטיים שלהם ולא לטובת הכלל.
· אמון במוסדות המדינה: הנתון הבולט ביותר במדד 2007 מצביע על ירידה של 22% במידת האמון שהציבור נותן בראש הממשלה יחס ל- 43% אשתקד. האמון בנשיא המדינה פחת מ-67% ל-22% והאמון בבית המשפט העליון ירד מ-68% ל-61%. באמון במשטרה קיימת ירידה של 3% ל-41% ואילו צה"ל ירד מ-79% ל-74%. הכנסת ירדה מ-79% ל-74% והממשלה מ-39% ל-31%. האמון באמצעי התקשורת דווקא עלה מ-44% ל-45%.
· בית המשפט העליון נתפס כמוסד השומר באופן הטוב יותר על הדמוקרטיה 39%, אחריו התקשורת 34%, ראש הממשלה 14% והכנסת 13%. קיימת עליה משמעותית במידת האמון בתקשורת מ-25% ל-34%, כשומרת על הדמוקרטיה.
ביטחון:
· נותנים אמון בצה"ל, חרף תוצאות המלחמה בקיץ 2006, ורק 13% סוברים שיש להקטין את תקציב הביטחון – השאר סבורים שיש להגדילו, או להשאירו כפי שהוא.
· 61% לא סומך על הצהרות הדרג הצבאי בענייני ביטחון ואילו 71% מהציבור אינו סומך על הצהרות הדרג המדיני בענייני ביטחון.
לכידות חברתית:
ישראל מתאפיינת בשסעים חברתיים ואידיאולוגיים עמוקים, וסוגיית היחסים בין הקבוצות באוכלוסייה נדונה בהרחבה בספר.
· 82% חושבים כי לא מוצדק קיצוץ בשירותים חברתיים לטובת הביטחון. רק 19% מציינים כי הם חברים או משתתפים בארגון חברתי הפועל לרווחת הכלל.
· 59% מהציבור בעד גישה כלכלית סוציאליסטית יותר מאשר קפיטליסטית. מדובר בהמשך מגמה שהחלה בשנת 2000 עד לשנה זו תמך הציבור במדיניות קפיטליסטית יותר.
· 79% אמרו שהיחסים בין עשירים לעניים במדינה אינם טובים; 66% גרסו כי היחסים בין דתיים לחילונים אינם טובים.
· מידת האמון שרוחשים האזרחים בישראל זה לזה, נחלשה במידה ניכרת בשנים האחרונות: רק 31% מהציבור רוחשים אמון זה לזה. עם זאת 65% מאמינים כי האנשים בארץ מוכנים לפשרות בנושאים החשובים להם כדי להגיע לבסיס מוסכם כלשהו שיאפשר לכולם לחיות כאן ביחד.
יחסי יהודים ערבים:
· 87% מהמשתתפים בסקר הצביעו על יחסים שאינם טובים, או אינם טובים כלל, בין היהודים לערבים בישראל.
· כ-55% מהנשאלים היהודים מסכימים כי "הערבים לא יגיעו לרמה התרבותית של היהודים" ואילו כ-51% מהנשאלים הערבים מסכימים כי "היהודים גזענים".
· הנשאלים היהודים והערבים הצהירו כי הם מתקשים לתת אמון בצד השני ומאמינים כי הצד השני נוטה להתנהגות אלימה (73% מהנשאלים מסכימים שהצד השני נוטה להתנהגות אלימה.)
השוואה בינלאומית: נרשם שיפור יחסי במצבה של ישראל ביחס להערכות קודמות ובהשוואה למדינות אחרות. מאידך ראוי להדגיש את מדדי השחיתות הפוליטית, שבהם ניכרת מגמה של הרעה בהערכה של ישראל בחמש השנים האחרונות: מבין 36 הדמוקרטיות שמדד הדמוקרטיה בוחן, מדוגרת ישראל במקום ה-20 במדדי השחיתות השונים. ואילו ביעילות הממשל בישראל מדורגת במקום ה-23.
· 75% מאמינים כי בישראל קיימת שחיתות במידה רבה.
סיכום:
הלכידות החברתית הייתה ממאפייניה הבולטים של החברה הישראלית. בימים של שגרה, ובעיקר בתקופות של שבר, בלטו ערכים של הדדיות, סולידאריות והתלכדות. אולם בשנים האחרונות, ובייחוד בחודשים שלאחר מלחמת לבנון השנייה, פשטו בישראל תחושות של עייפות, עלבון וסלידה מהתהליכים הפוליטיים בכלל ומהמערכת הפוליטית בפרט. הסיבות לשפל באווירה הכללית רבות ומגוונת. נוסף על הטרור והלוחמה המתמשכת עם הפלסטינים, תוצאות המלחמה בקיץ 2006 מדאיגות ישראלים רבים. עניין אחר, מעיק גם הוא, הוא הסלידה שהם חשים כלפי השחיתות הפושה, להרגשתם, בכל חלקה טובה. מידת שביעות הרצון משלטון החוק, מהשירות הציבורי ומההנהגה הפוליטית מצטמקת בהדרגה, שנה אחר שנה, והמתחים בתוך החברה מוסיפים להיות חריפים ורחוקים מאיחוי.
די בנתון שעל פיו 79% מהנשאלים מודאגים ממצבה הנוכחי של ישראל כדי לתאר את מצבה הרגיש של הדמוקרטיה הישראלית בשנת 2007. היא מצטיירת כנזילה ושבירה וכמבקשת חיזוק וטיפוח. למרות כל זאת, ניכרת חוסנה של החברה הישראלית, בכך ש-79% סבורים שיוכלו להסתגל למצב הקיים ו-84% מאמינים לפחות באמונה מסוימת בקיומה וכושר עמידתה של מדינת ישראל בעתיד.