בדבריו בכנס איכות השלטון המתקיים בירושלים אמר היום הרמטכ"ל בעבר, רב אלוף במיל. משה יעלון, כי שחיתות השלטון בישראל מדירה שינה מעיניו אף יותר מהאיום האיראני. זאת כיוון ש"האיום האיראני הינו מוחשי ומתמודדים עמו, אך השחיתות היא איום פנימי וחשאי, וכל עוד לא מטפלים בו הוא מאיים כסרטן באומה".
"נכונה היא התחושה הרווחת בציבור היא שאנחנו נמצאים במשבר מנהיגות", קובע יעלון, ומשווה בין עקרונות הפיקוד הצה"ליים שבהם ללא הקרנת מקצועיות ומוסריות לא ילכו הפקודים אחרי מפקדם. "האם המפקד לוקח אחריות לפני ואחרי המשימה? פיקוד לוקחים בעמל רב ורק לאחר תקופה ארוכה של דוגמא אישית, שהיא האמצעי הטוב ביותר כדי לבסס את המנהיגות. אך כשם שהאמון נבנה בעמל רב, קל לאבדו בהיעדר דוגמא אישית ובכשלים מוסריים".
לדבריו משבר המנהיגות בישראל נובעים מכשלים מוסריים וכשלים מקצועיים גם יחד.
את מסקנותיו חולק יעלון עם שומעיו "כמי שהיה שותף להליך קבלת ההחלטות במשך למעלה מעשור". לדבריו את ערכי האחריות קיבל עוד ממפקד העבר שלו נחמיה תמרי ז"ל שקבע עקרון לפיו כאשר אדם נכשל עליו להפנות את אצבעו כלפי עצמו, ולא כלפי איש סביבו. "בדוק קודם במה טעית וכיצד כשלת. זו הדרך לתיקון".
התרבות הפוליטית בהנהגת המדינה שחקו את העקרונות הללו, סבור יעלון המוסיף וקובע שלא בשינויים פרסונאליים יהיה פתרון משמעותי למציאות, אלא בקביעת נורמות וערכים אחרים שיובילו את ההנהגה הישראלית.
את האופן בו כשלים אלה באים לידי ביטוי הוא מדגים בהתייחסות ההנהגה לחוק כאל המלצה בלתי מחייבת. "שחיתות ע"פ המילון היא קלקול, ואכן מדובר בקלקול סדרי השלטון וקבלת ההחלטות, כפי שועדת וינוגרד הוכיחה", אמר.
יעלון תוקף את המציאות בה בכירי צבא ומשטרה מקודמים על פי דעותיהם ועל פי קרבתם לגורמים המחליטים, ולא על פי איכותם המקצועית. הוא גם תוקף את אנשי התקשורת שקובעים לעיתים כי אם ימונה אדם זה או אחר יכתבו דברים טובים ואם לא, דברים אחרים ייכתבו. יעלון קובע כי מעטים עומדים בלחצים שכאלה.
בדבריו הוא מתייחס בחומרה גם לתופעת ההדלפות לתקשורת, תופעה שאינה מאפשרת דיון רציני וקבלת החלטות אמיתית ורצינית.
"אנשי הרשות המבצעת והמחוקקת אינם מעזים להתמודד עם המציאות הזו מחשש למתקפת תקשורת", אומר יעלון ורואה בכך הוכחה נוסת לבעייתיות אתית ומקצועית חמורה.
יעלון מוסיף ומדבר על האיזונים והבלמים המחויבים מאופייה של הדמוקרטיה. לדבריו איזונים ובלמים אלה נשחקים במציאות של הנהגה מושחתת.
הוא מתייחס גם לקשרי הון ושלטון כעדות למציאות מושחתת ורקובה. מציאות בה אילי הון מבקשים לקנות שלטון בכספם, כהגדרתו.
בהתייחסו לתקשורת שאמורה הייתה להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה, אומר יעלון שעיקרה של התקשורת הוא רדוד, בלתי אמון ומניפוליטיבי, ורק איים בודדים בים התקשורת הם מקצועיים ואחראיים. הוא מדגיש בדבריו את המציאות בה התקשורת נכנעת לתכתיבי הרייטינג במקום לממש את תפקידה האמיתי, ועל כן מעלימה עין מתופעות עבריינייות חמורות.
בהמשך דבריו תוקף יעלון גם את היועצים האסטראטגיים, הספינולוגים, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהליך קבלת ההחלטות. הוא מציין את הבחירות האחרונות בהן נחשף הציבור לכוחם המופרז של יועצי התקשורת ששמו דריסת רגל במוקדי קבלת ההחלטות ועיצוב דעת הקהל, מתוך שיקולים בלתי ענייניים. הוא קובע כי ישראל שילמה ועוד עלולה לשלם על מעורבותם של הספינולוגים בקבלת ההערכות החשובות לגורלה ולעתידה של המדינה.
מוקד נוסף הסופג את ביקורתו של יעלון הוא בית המשפט, שלמרות יחס הכבוד הבסיסי שחש יעלון כלפיו, הוא חש צורך לבקר אותו על מעורבותו בתחומים לא לו. לטעמו בית המשפט, בתפיסת האקטיביזם שלו הופך למוקד כוח רב מדי.
תופעה נוספת אותה מבקר יעלון היא "תופעת העכשוויזם", כהגדרתו. "נטיית הלב היא שזה אפשרי והכול עומד מאחורי הפינה", אומר יעלון בהתייחסו לדרישה לפתרון עכשיו במקום להבין שיש להשקיע דם יזע ודמעות. לטעמו הדרישה הפופוליסטית הזו מביאה פוליטיקאים להיגרר להבטחות חסרות סיכוי ותוחלת, בה בשעה שברור שלא יוכלו להגיע למימושן. בכך, לדבריו, מתמוסס אמון הציבור בפוליטיקאים. "ומתוך זה אתה שואל מי מנהיג ומי מונהג, מי מוביל ומי מובל, נראה שהספינולוגים משתמשים במנהיגים", קובע יעלון.
כפתרון דורש יעלון מההנהגה לקבע את הקשר בין המנהיגים לחוק, גם אם בחקיקה מיוחדת. כמו כן הוא סבור שיש לחזק את הערכים הנדרשים כבר במערכת החינוך. לדבריו על ישראל להקרין חזון ציוני שימשוך אליה בני נוער ומבוגרים יהודים מהעולם כולו שיבקשו לקיים את חייהם תחת ערכים יהודיים וציוניים. כל אלה לדבריו מתחילים בחינוך הבסיסי.
בדבריו מציין יעלון את חוסנה של החברה בישראל שלא נכנעה לטרור הפלשתיני ולא התפרקה מול המלחמה האחרונה בצפון, ועל אף היותה מורכבת מרבדי וסוגי אוכלוסייה שונים לא התפרקה מול האתגרים והמצוקות.
יעלון מעריך שבתקופה הקרובה ייחשפו פרשיות נוספות אך עצם החשיפה מורה על עתיד לבן יותר כשם שהיא מראה על מחשכי העבר.
יעלון חותם את דבריו בבקשה מהציבור בישראל שלא לדרוש פתרונות עכשוויים אלא להפנים שהפתרונות טמונים בדרך ארוכה של חינוך וערכים.
"נכונה היא התחושה הרווחת בציבור היא שאנחנו נמצאים במשבר מנהיגות", קובע יעלון, ומשווה בין עקרונות הפיקוד הצה"ליים שבהם ללא הקרנת מקצועיות ומוסריות לא ילכו הפקודים אחרי מפקדם. "האם המפקד לוקח אחריות לפני ואחרי המשימה? פיקוד לוקחים בעמל רב ורק לאחר תקופה ארוכה של דוגמא אישית, שהיא האמצעי הטוב ביותר כדי לבסס את המנהיגות. אך כשם שהאמון נבנה בעמל רב, קל לאבדו בהיעדר דוגמא אישית ובכשלים מוסריים".
לדבריו משבר המנהיגות בישראל נובעים מכשלים מוסריים וכשלים מקצועיים גם יחד.
את מסקנותיו חולק יעלון עם שומעיו "כמי שהיה שותף להליך קבלת ההחלטות במשך למעלה מעשור". לדבריו את ערכי האחריות קיבל עוד ממפקד העבר שלו נחמיה תמרי ז"ל שקבע עקרון לפיו כאשר אדם נכשל עליו להפנות את אצבעו כלפי עצמו, ולא כלפי איש סביבו. "בדוק קודם במה טעית וכיצד כשלת. זו הדרך לתיקון".
התרבות הפוליטית בהנהגת המדינה שחקו את העקרונות הללו, סבור יעלון המוסיף וקובע שלא בשינויים פרסונאליים יהיה פתרון משמעותי למציאות, אלא בקביעת נורמות וערכים אחרים שיובילו את ההנהגה הישראלית.
את האופן בו כשלים אלה באים לידי ביטוי הוא מדגים בהתייחסות ההנהגה לחוק כאל המלצה בלתי מחייבת. "שחיתות ע"פ המילון היא קלקול, ואכן מדובר בקלקול סדרי השלטון וקבלת ההחלטות, כפי שועדת וינוגרד הוכיחה", אמר.
יעלון תוקף את המציאות בה בכירי צבא ומשטרה מקודמים על פי דעותיהם ועל פי קרבתם לגורמים המחליטים, ולא על פי איכותם המקצועית. הוא גם תוקף את אנשי התקשורת שקובעים לעיתים כי אם ימונה אדם זה או אחר יכתבו דברים טובים ואם לא, דברים אחרים ייכתבו. יעלון קובע כי מעטים עומדים בלחצים שכאלה.
בדבריו הוא מתייחס בחומרה גם לתופעת ההדלפות לתקשורת, תופעה שאינה מאפשרת דיון רציני וקבלת החלטות אמיתית ורצינית.
"אנשי הרשות המבצעת והמחוקקת אינם מעזים להתמודד עם המציאות הזו מחשש למתקפת תקשורת", אומר יעלון ורואה בכך הוכחה נוסת לבעייתיות אתית ומקצועית חמורה.
יעלון מוסיף ומדבר על האיזונים והבלמים המחויבים מאופייה של הדמוקרטיה. לדבריו איזונים ובלמים אלה נשחקים במציאות של הנהגה מושחתת.
הוא מתייחס גם לקשרי הון ושלטון כעדות למציאות מושחתת ורקובה. מציאות בה אילי הון מבקשים לקנות שלטון בכספם, כהגדרתו.
בהתייחסו לתקשורת שאמורה הייתה להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה, אומר יעלון שעיקרה של התקשורת הוא רדוד, בלתי אמון ומניפוליטיבי, ורק איים בודדים בים התקשורת הם מקצועיים ואחראיים. הוא מדגיש בדבריו את המציאות בה התקשורת נכנעת לתכתיבי הרייטינג במקום לממש את תפקידה האמיתי, ועל כן מעלימה עין מתופעות עבריינייות חמורות.
בהמשך דבריו תוקף יעלון גם את היועצים האסטראטגיים, הספינולוגים, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהליך קבלת ההחלטות. הוא מציין את הבחירות האחרונות בהן נחשף הציבור לכוחם המופרז של יועצי התקשורת ששמו דריסת רגל במוקדי קבלת ההחלטות ועיצוב דעת הקהל, מתוך שיקולים בלתי ענייניים. הוא קובע כי ישראל שילמה ועוד עלולה לשלם על מעורבותם של הספינולוגים בקבלת ההערכות החשובות לגורלה ולעתידה של המדינה.
מוקד נוסף הסופג את ביקורתו של יעלון הוא בית המשפט, שלמרות יחס הכבוד הבסיסי שחש יעלון כלפיו, הוא חש צורך לבקר אותו על מעורבותו בתחומים לא לו. לטעמו בית המשפט, בתפיסת האקטיביזם שלו הופך למוקד כוח רב מדי.
תופעה נוספת אותה מבקר יעלון היא "תופעת העכשוויזם", כהגדרתו. "נטיית הלב היא שזה אפשרי והכול עומד מאחורי הפינה", אומר יעלון בהתייחסו לדרישה לפתרון עכשיו במקום להבין שיש להשקיע דם יזע ודמעות. לטעמו הדרישה הפופוליסטית הזו מביאה פוליטיקאים להיגרר להבטחות חסרות סיכוי ותוחלת, בה בשעה שברור שלא יוכלו להגיע למימושן. בכך, לדבריו, מתמוסס אמון הציבור בפוליטיקאים. "ומתוך זה אתה שואל מי מנהיג ומי מונהג, מי מוביל ומי מובל, נראה שהספינולוגים משתמשים במנהיגים", קובע יעלון.
כפתרון דורש יעלון מההנהגה לקבע את הקשר בין המנהיגים לחוק, גם אם בחקיקה מיוחדת. כמו כן הוא סבור שיש לחזק את הערכים הנדרשים כבר במערכת החינוך. לדבריו על ישראל להקרין חזון ציוני שימשוך אליה בני נוער ומבוגרים יהודים מהעולם כולו שיבקשו לקיים את חייהם תחת ערכים יהודיים וציוניים. כל אלה לדבריו מתחילים בחינוך הבסיסי.
בדבריו מציין יעלון את חוסנה של החברה בישראל שלא נכנעה לטרור הפלשתיני ולא התפרקה מול המלחמה האחרונה בצפון, ועל אף היותה מורכבת מרבדי וסוגי אוכלוסייה שונים לא התפרקה מול האתגרים והמצוקות.
יעלון מעריך שבתקופה הקרובה ייחשפו פרשיות נוספות אך עצם החשיפה מורה על עתיד לבן יותר כשם שהיא מראה על מחשכי העבר.
יעלון חותם את דבריו בבקשה מהציבור בישראל שלא לדרוש פתרונות עכשוויים אלא להפנים שהפתרונות טמונים בדרך ארוכה של חינוך וערכים.