סגן שר החוץ של סוריה, אחמד ארנוס, אמר כי ארצו מוכנה לנהל משא ומתן עם ישראל ללא תנאים. "סוריה מוכנה לחדש את השיחות ללא תנאים, על פי העיקרון של שטחים תמורת שלום ולהשיג יציבות וביטחון באזור", אמר סגן השר בתגובה הרשמית הראשונה להצעה הישראלית.
מחקר: מטרת ההתיישבות להגיע להסכם
תהליך ההתיישבות בגולן לא היה ספונטאני, כפי שנהוג לחשוב. הוא הובל על ידי המערכת המדינית למען מטרה אחת, מדינית אף היא: להיאבק כנגד כל דרישה לנסיגה מהשטח שנכבש ביוני 1967 ללא הסכם שלום בין סוריה וישראל ולא כדי להשיג נכסים טריטוריאליים בגולן", כך קובע ד"ר יגאל קיפניס מהחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה במחקר שערך על תהליך ההתיישבות ברמת הגולן בין השנים 1967 ועד 1992.
במהלך עבודתו בדק ד"ר קיפניס את תהליך ההתיישבות בגולן ב-25 השנים הראשונות מאז כיבושו מסוריה ומצא כי הוא אופיין בדואליות מצד מקבלי ההחלטות: מצד אחד, ברור היה למקבלי ההחלטות שמדובר בקלף מיקוח מדיני לצורך משא ומתן עתידי עם סוריה. מצד שני, מכיוון שלא היה ברור מתי בדיוק יתקיים אותו משא ומתן, נוצר צורך לתכנן התיישבות למשך תקופה ארוכה שלא ניתן להעריך את משכה.
עוד הוסיף כי כתוצאה מכך לאורך 25 השנים הראשונות ההצהרות הפומביות הישראליות עמדו בניגוד למתרחש בשטח: כשהחלו להקים התיישבות כדי לחזק את הקלף המדיני נגד סוריה, התוכנית הוסוותה כדי להימנע מגינויים בינלאומיים. לעומת זאת, כשהמערכת המדינית הצהירה הצהרות תומכות בהתיישבות ברמת הגולן, היה זה כדי להסיט את תשומת הלב הציבורית מכך שההשקעות בשטח היו מעטות.
לדבריו, ממשלות ישראל נמנעו לאורך השנים להציג את המדיניות המלאה והאמיתית לציבור הישראלי כדי להסתיר מהציבור את העובדה שמדובר בקלף מיקוח. "המחקר מסביר איך נוצר מצב שרמת הגולן הפכה מחלק בלתי נפרד של ישראל לאזור שראשי הממשלה בשנים 1992-2000 דנו עליו במסגרת הסכם שלום עם סוריה. יכול להיות שהציבור בישראל חשב שתמיד היה קיים קונצנזוס לגבי העובדה שרמת הגולן היא חלק אינטגראלי מהמדינה, אבל מסתבר שזה לא היה כך. המחקר מסביר מדוע הדיונים על הסכם שלום עם סוריה במסגרתו יפונו ישובי הגולן שנקטו כל ראשי הממשלה בישראל בשנים 2000-1992 היו למעשה, גם אם הדבר הפתיע את דעת הקהל בישראל, יישום יעדה של ההתיישבות בגולן", סיכם ד"ר קיפניס.