בית משפט השלום בחיפה קבע השבוע בפסק דין תקדימי כי הנוהג המקובל בבנקים למשכנתאות לצרף להלוואת משכנתא 'לווה נוסף' איננו קביל, וכי הלווה הנוסף מתפקד בכל עניין כערב רגיל ולא חלים עליו חיוביו של לווה רגיל. השופטת רות למלשטריך-לטר, קבעה בפסק הדין כי ההסדר הנ"ל מהווה "פיקציה, בועה ריקה, שלמעט שמה הנאה היא ריקה מכל תוכן".
בית המשפט נדרש לסוגיה, לאחר שבנק לאומי למשכנתאות תבע בני זוג שנטלו הלוואת משכנתא בסניף הבנק בעכו, לאחר שאלו פיגרו בתשלומי המשכנתא ותבע מהם להשיב את ההלוואה במלואה. בנוסף תבע הבנק אם נוסף, שהינו גיסה של האישה, ואשר מוגדר במסמכי הבנק כ"לווה נוסף". הגיס הוסף כלווה נוסף להלוואה לאחר שהבנק סירב לתת משכנתא לבני הזוג עקב היותם במצב כלכלי שלא אפשר להם לטענת הבנק לעמוד בהחזרים.
בית המשפט דחה את טענותיו של הגיס, לפיהן לא ידע כי הוא איננו ערב רגיל, וכי החתמתו על מסמכי ההלוואה נעשתה ללא שיידע על מעמדו כלווה נוסף וחשב כי הוא משמש כערב רגיל להלוואה. "חזקה על מי שחתם על מסמך שהבין את תוכנו, ואם חתם מבלי להבין עליו לשאת בתוצאות מעשיו. החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו והבין את תוכנו", כותבת השופטת.
על אף דחיית טענותיו של הגיס, דחתה השופטת מכל וכל את בקשת הבנק לראות בגיס לווה, ולחייב אותו לשלם מכוח היותו לווה את סכום החוב, לפני שמוצו כל הליכי הגבייה מהלווים העיקריים על פי 'חוק הערבות'. השופטת מציינת כי אין מחלוקת ש'הלווה הנוסף' (הגיס) לא קיבל מהבנק כל הלוואה, וכי איננו כלל בעל זכויות בנכס שמושכן כבטוחה להלוואה. לפיכך אמרה השופטת כי למעשה משמש הלווה הנוסף כערב לכל דבר ועניין.
בדבריה תוקפת השופטת את הסדר 'הלווה הנוסף' וקובעת כי כל כולו לא נועד אל על מנת לעקוף את הוראות חוק הערבות. לדברי השופטת, על פי חוק הערבות מי שאחראי לתשלום הלוואה שנלקחה על ידי צד שלישי הוא ערב, ומכיוון שכך גם לווה נוסף נחשב ערב. לדבריה, "הלווה הנוסף איננו לווה כלל ,איננו מקבל הלוואת משכנתא, ואיננו יכול למשכן כבטוחה את זכויותיו בנכס כי אין לו זכויות כאלו. נהפוך הוא. צירופו לעסקה הוא כבטוחה, על מנת שיהיה ממי להפרע, וזוהי ההגדרה המפורשת של "ערבות"– התחייבות של אדם לקיים חיובו של אדם אחר", כותבת השופטת, וחותמת את דבריה במילים, "יצירת הבטוחה של "לווה נוסף" איננה מעוגנת בהתנהגות בתום לב של הבנק והיא נוגדת לתפישתי את החוק".
בית המשפט נדרש לסוגיה, לאחר שבנק לאומי למשכנתאות תבע בני זוג שנטלו הלוואת משכנתא בסניף הבנק בעכו, לאחר שאלו פיגרו בתשלומי המשכנתא ותבע מהם להשיב את ההלוואה במלואה. בנוסף תבע הבנק אם נוסף, שהינו גיסה של האישה, ואשר מוגדר במסמכי הבנק כ"לווה נוסף". הגיס הוסף כלווה נוסף להלוואה לאחר שהבנק סירב לתת משכנתא לבני הזוג עקב היותם במצב כלכלי שלא אפשר להם לטענת הבנק לעמוד בהחזרים.
בית המשפט דחה את טענותיו של הגיס, לפיהן לא ידע כי הוא איננו ערב רגיל, וכי החתמתו על מסמכי ההלוואה נעשתה ללא שיידע על מעמדו כלווה נוסף וחשב כי הוא משמש כערב רגיל להלוואה. "חזקה על מי שחתם על מסמך שהבין את תוכנו, ואם חתם מבלי להבין עליו לשאת בתוצאות מעשיו. החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו והבין את תוכנו", כותבת השופטת.
על אף דחיית טענותיו של הגיס, דחתה השופטת מכל וכל את בקשת הבנק לראות בגיס לווה, ולחייב אותו לשלם מכוח היותו לווה את סכום החוב, לפני שמוצו כל הליכי הגבייה מהלווים העיקריים על פי 'חוק הערבות'. השופטת מציינת כי אין מחלוקת ש'הלווה הנוסף' (הגיס) לא קיבל מהבנק כל הלוואה, וכי איננו כלל בעל זכויות בנכס שמושכן כבטוחה להלוואה. לפיכך אמרה השופטת כי למעשה משמש הלווה הנוסף כערב לכל דבר ועניין.
בדבריה תוקפת השופטת את הסדר 'הלווה הנוסף' וקובעת כי כל כולו לא נועד אל על מנת לעקוף את הוראות חוק הערבות. לדברי השופטת, על פי חוק הערבות מי שאחראי לתשלום הלוואה שנלקחה על ידי צד שלישי הוא ערב, ומכיוון שכך גם לווה נוסף נחשב ערב. לדבריה, "הלווה הנוסף איננו לווה כלל ,איננו מקבל הלוואת משכנתא, ואיננו יכול למשכן כבטוחה את זכויותיו בנכס כי אין לו זכויות כאלו. נהפוך הוא. צירופו לעסקה הוא כבטוחה, על מנת שיהיה ממי להפרע, וזוהי ההגדרה המפורשת של "ערבות"– התחייבות של אדם לקיים חיובו של אדם אחר", כותבת השופטת, וחותמת את דבריה במילים, "יצירת הבטוחה של "לווה נוסף" איננה מעוגנת בהתנהגות בתום לב של הבנק והיא נוגדת לתפישתי את החוק".