במשך למעלה מעשרים ושמונה שנים מאז החל שלטון האייטולות באיראן לא עלה בידי המודיעין הישראלי להגיע להצלחות משמעותיות בזירה זו. כך טוען העיתונאי ד"ר רונן ברגמן בראיון ליומן ערוץ 7.
ברגמן שוחח ביומן על הסוגיה בעקבות ספרו האחרון 'נקודת האל חזור' המגולל שורה של פרשיות מודיעיניות סבוכות, ומסכם מחקר מקיף וארוך שביצע תוך נבירה במאות מסמכים וראיונות עם אנשי מודיעין בארץ ובעולם.
לדברי ברגמן מול הארגונים השונים ברש"פ הוכיח המודיעין הישראלי יכולות מרשימות אך מסיבות שונות המפורטות בספרו מול איראן לא הגיע המודיעין הישראלי להישגים כאלה. לטעמו של ברגמן הסיבות לכשלים אלה הן בין השאר המרחק הגיאוגרפי בין ישראל לאיראן, היעדר די דוברי פרסית שיוכלו לנתח את הנתונים המגיעים ממדינה זו ותפיסה ישראלית יהירה שבמשך השנים הקרינה תחושה שהממשל האיראני כמוהו כממשלי שאר מדינות ערב הפרימיטיביות באופן יחסי, וניתן להכריעו בנקל. "עלינו להבין שאיראן הרבה יותר מתוחכמת, אומר ברגמן.
בדבריו מזכיר ברגמן כי במהלך מערכות רבות במרוצת השנים ניתן היה לזהות את האקדח שעשוי לירות במערכה הסופית, אולם בישראל העדיפו להתעלם מהנתונים המדאיגים. "זרועות המודיעין לא שילבו ידיים כדי לפצח את המודיעין האיראני השולח זרועות לפינות שונות בעולם, כולל ישראל".
לשאלת המראיין, עוזי ברוך אודות המידע, שיש או לא, באשר לגורלו של רון ארד, אומר ברגמן כי כל תחקיריו העלו מסקנה עגומה ולפיה מדובר בכישלון גדול במיוחד שכן "מאז הלילה ההוא בו אבד עם רון הקשר אין קצה חוט באשר לגורלו. וזאת למרות כל המאמץ המודיעיני המקיף של ישראל, ולמרות שישראל הציעה לאיראנים מאות מיליוני דולרים תמורתו, אבל הם אפילו לא מצמצו".
לדבריו גם סיפורם של שני החטופים רגב וגולדווסר, שחטיפתם הובילה למלחמת לבנון השנייה, הוא "סיפור קשה ומצער", כהגדרתו. "בכל הקשור למודיעין על גורלם של השניים מדובר בתמונה זהה לתמונה של רון ארד. אין מידע מאז הרגע שהם נעלמו".
עם זאת מציין ברגמן את התחקירים הנסיבתיים שבהם שוחזרה החטיפה ומתוכם עלתה שורה של דו"חות וגורמים רפואיים שהסיקו שמצבם של השניים הוא לפחות קשה מאוד. ברגמן מקפיד בדבריו להבהיר שמדובר בתחקיר נסיבתי בלבד שאינו שופך אור נוסף אודות מיקומם של החטופים.
בהתייחסו למסמך המופיע בספרו ולפיו צה"ל קבע בדו"ח מיוחד, כבר בימיה הראשונים של המלחמה, כי מצבם של החטופים קשה מאוד, אומר ברגמן כי הדו"ח לא נמסר לראש הממשלה אולמרט והוא כלל לא ידע על מסקנות אלה. לדבריו המסמך לא נמסר כיוון שבצה"ל רווחה התפיסה שבראש ובראשונה על הרמטכ"ל לראות את הנתונים ורק לאחר מכן להציגם לראש הממשלה. ברגמן רואה בכך תירוץ צה"לי שלא נועד אלא להפיל את האחריות על כתפיו של הרמטכ"ל הקודם חלוץ שאינו יכול להגיב לנתונים.
לשאלת המראיין, עוזי ברוך, אם לנוכח הנתונים שנחשפו בפניו לא ניתן לומר שהיציאה למלחמה בטעות הייתה יסודה, אומר ברגמן כי "למלחמה היה צידוק מוסרי ראוי לחלוטין, אבל בהיעדר מוכנות ראויה ולנוכח היוהרה הזכורה לנו מהתבטאויותיהם של ראש הממשלה ושר הביטחון הרי שהיציאה למלחמה הייתה לא נכונה".
בהתייחסו לסוגיית הגרעין האיראני ו"נקודת האל חזור", כשם ספרו, בפרשה זו, אומר ברגמן כי "אנחנו מצויים כיום במרחק של שנה מסף הידע הטכנולוגי שממנו והלאה תוכל איראן לייצר פצצה. מכאן והלאה תחלופנה עוד 3 או 4 שנים עד לייצורה של הפצצה הגרעינית הראשונה באיראן".
ברגמן שוחח ביומן על הסוגיה בעקבות ספרו האחרון 'נקודת האל חזור' המגולל שורה של פרשיות מודיעיניות סבוכות, ומסכם מחקר מקיף וארוך שביצע תוך נבירה במאות מסמכים וראיונות עם אנשי מודיעין בארץ ובעולם.
לדברי ברגמן מול הארגונים השונים ברש"פ הוכיח המודיעין הישראלי יכולות מרשימות אך מסיבות שונות המפורטות בספרו מול איראן לא הגיע המודיעין הישראלי להישגים כאלה. לטעמו של ברגמן הסיבות לכשלים אלה הן בין השאר המרחק הגיאוגרפי בין ישראל לאיראן, היעדר די דוברי פרסית שיוכלו לנתח את הנתונים המגיעים ממדינה זו ותפיסה ישראלית יהירה שבמשך השנים הקרינה תחושה שהממשל האיראני כמוהו כממשלי שאר מדינות ערב הפרימיטיביות באופן יחסי, וניתן להכריעו בנקל. "עלינו להבין שאיראן הרבה יותר מתוחכמת, אומר ברגמן.
בדבריו מזכיר ברגמן כי במהלך מערכות רבות במרוצת השנים ניתן היה לזהות את האקדח שעשוי לירות במערכה הסופית, אולם בישראל העדיפו להתעלם מהנתונים המדאיגים. "זרועות המודיעין לא שילבו ידיים כדי לפצח את המודיעין האיראני השולח זרועות לפינות שונות בעולם, כולל ישראל".
לשאלת המראיין, עוזי ברוך אודות המידע, שיש או לא, באשר לגורלו של רון ארד, אומר ברגמן כי כל תחקיריו העלו מסקנה עגומה ולפיה מדובר בכישלון גדול במיוחד שכן "מאז הלילה ההוא בו אבד עם רון הקשר אין קצה חוט באשר לגורלו. וזאת למרות כל המאמץ המודיעיני המקיף של ישראל, ולמרות שישראל הציעה לאיראנים מאות מיליוני דולרים תמורתו, אבל הם אפילו לא מצמצו".
לדבריו גם סיפורם של שני החטופים רגב וגולדווסר, שחטיפתם הובילה למלחמת לבנון השנייה, הוא "סיפור קשה ומצער", כהגדרתו. "בכל הקשור למודיעין על גורלם של השניים מדובר בתמונה זהה לתמונה של רון ארד. אין מידע מאז הרגע שהם נעלמו".
עם זאת מציין ברגמן את התחקירים הנסיבתיים שבהם שוחזרה החטיפה ומתוכם עלתה שורה של דו"חות וגורמים רפואיים שהסיקו שמצבם של השניים הוא לפחות קשה מאוד. ברגמן מקפיד בדבריו להבהיר שמדובר בתחקיר נסיבתי בלבד שאינו שופך אור נוסף אודות מיקומם של החטופים.
בהתייחסו למסמך המופיע בספרו ולפיו צה"ל קבע בדו"ח מיוחד, כבר בימיה הראשונים של המלחמה, כי מצבם של החטופים קשה מאוד, אומר ברגמן כי הדו"ח לא נמסר לראש הממשלה אולמרט והוא כלל לא ידע על מסקנות אלה. לדבריו המסמך לא נמסר כיוון שבצה"ל רווחה התפיסה שבראש ובראשונה על הרמטכ"ל לראות את הנתונים ורק לאחר מכן להציגם לראש הממשלה. ברגמן רואה בכך תירוץ צה"לי שלא נועד אלא להפיל את האחריות על כתפיו של הרמטכ"ל הקודם חלוץ שאינו יכול להגיב לנתונים.
לשאלת המראיין, עוזי ברוך, אם לנוכח הנתונים שנחשפו בפניו לא ניתן לומר שהיציאה למלחמה בטעות הייתה יסודה, אומר ברגמן כי "למלחמה היה צידוק מוסרי ראוי לחלוטין, אבל בהיעדר מוכנות ראויה ולנוכח היוהרה הזכורה לנו מהתבטאויותיהם של ראש הממשלה ושר הביטחון הרי שהיציאה למלחמה הייתה לא נכונה".
בהתייחסו לסוגיית הגרעין האיראני ו"נקודת האל חזור", כשם ספרו, בפרשה זו, אומר ברגמן כי "אנחנו מצויים כיום במרחק של שנה מסף הידע הטכנולוגי שממנו והלאה תוכל איראן לייצר פצצה. מכאן והלאה תחלופנה עוד 3 או 4 שנים עד לייצורה של הפצצה הגרעינית הראשונה באיראן".