בעדותו בפני ועדת וינוגרד השיב השר בן אליעזר לשאלות אודות התקופה שקדמה למלחמה, תקופה בה בחלקה כיהן כשר ביטחון. לדבריו ההבלגה בגבול הצפון הייתה החלטה ראויה זאת בעיקר לנוכח החשש מהתלקחות חזית נוספת לחזית הטרור הפלשתיני. "לא רק חושב שראינו את זה נכון, אלא אני אפילו מצדיק את ההחלטות שהיו אז. אני רוצה להחזיר אתכם לאותם הימים. באותם הימים כשאני נכנסתי לתפקידי, ועד שעזבתי, אלה היו הימים של האינתיפאדה אולי הכי קשה שהייתה למדינת ישראל. כל יום אוטובוס מתפוצץ, כל יום מתאבד ומתאבדת. רק להזכיר נשכחות: תקופת הדולפינריום, אוטובוסים מתפוצצים וכו'".



עם זאת אמר השר לחברי הועדה כי הצפון זכה להתייחסות מסוימת: " מצד שני, זה לא נכון לומר שנושא לבנון לא תפש מקום. נושא לבנון כן תפש מקום, . . . אבל צריך לזכור, שדאז האסטרטגיה היתה להתרכז במקום אחד, בנושא המלחמה בטרור. אני מניח שפה יושבים פורומים שיודעים בדיוק מה שהיה באותם הימים. הכל, ריכוז המאמץ היה אך ורק בנושא הזה, והיה גם את הסיפור הזה של חומת מגן שנכנס לנו וכו'. הדבר השני, שאנחנו לקחנו את זה, קודם כל לא לצפצף על זה. הדבר השני, להזכיר נשכחות, הצפון סבל הרבה מאד שנים, והיה לנו יעד להמשיך לתת להם לחיות את חייהם בשקט. הצפון פרח. בעצם הצפון היה האזור היחידי ששם חיו אנשי בצימרים ומה לא היה שם, ולכן התחושה היתה: צריך לתת לזמן לעשות את שלו.



השר בן אליעזר מצא בנוסף לנכון גם להודות בטעות ואמר: "עכשיו, אני מודה ומתוודה, לא היתה הערכה, כלומר, לפחות לפני, מעולם לא הוצגה ההערכה שיש סיכוי שיום בהיר אחד החזבאללה יקום ויעשה מה שיעשה.



באשר לחטיפות ולפיגועים שאירעו בגבול הצפון והאפשרות שאלו יהוו נורת אזהרה מפני התלקחות אומר השר כי המדיניות הייתה להכיל את ההתחממות הביטחונית ולא להגיע לעימות: "הפיגועים שהיו, זה היה ריטואל קבוע, תבדקו את זה מבחינת לוח הזמנים, זה היה ריטואל, הוא היה יורד לסביבת הר דב, היה מרים מטוסים, ותשימי לב, תמיד אמרנו: להכיל את האירוע. להכיל אותו".



על הדברים שב בןן אליעזר ואמר לשאלת פרופ' גביזון כי "לא הוצגה בפני אף פעם, עד כמה שזכור לי, שום הערכת מצב שבה יש סבירות שהחזבאללה יתקוף בצורה כפי שהוא עשה את זה עכשיו, אני גם חושב שהפעם החזבאללה לא בדיוק התכוון לדבר הזה, זו הערכתי האישית. . . . ולכן אני לא משנה את מה שאמרתי, היתה החלטה אסטרטגית, אך ורק לרכז מאמץ ולרכז את כל הכוח אך ורק בנושא השטחים".



לדברי בן אליעזר כבר מהיום השלישי למלחמה ביקש מראש הממשלה לשנות את מתווה המלחמה אך רה"מ הבהיר שדעה זו אינה זוכה לגיבוי מהצבא וכמי אינו בא משורות הצבא הוא נאלץ להסתפק בהתוויית יעדי המלחמה ולקבל את המלצות הצבא באשר לאופן הביצוע. "אמרתי לראש הממשלה: אני חושב שאנחנו עובדים לא נכון. אני חוזר, אמרתי: אני חושב שהפצצות מהאוויר והביטול של השתתפות כוחות הקרקע, אנחנו נפתור את הבעיות מהאוויר – היא לא נכונה. אמרתי לו: צריך ללכת עוד פעם ללמוד את הלקחים למה יצאנו מלבנון לפני שש שנים. אנחנו יצאנו משם, בין היתר, בגלל שראינו שאין תוצאה ממאבקים פרונטליים. להזכיר לכם, שמונה פעמים הודיעו לנו שבינת ג'בל בידינו, עייתה-שאב, מרכבה, טייבה – נעזוב את זה, דבל, אז אני אומר עוד פעם: אמרתי לו: טעות. טעות. אתה חייב לגייס את הכוח... עוד אמרתי לו, ויש לי גם את זה פה וציירתי מה צריך לעשות... זה אחד הלקחים שאני חשבתי שהוא נכון. יתירה מזו, אני דיברתי על עוד מאמץ אחד, על עוד מאמץ אחד... עכשיו, כל בוקר אמרתי את זה, בכל ישיבות הממשלה. ראש הממשלה אמר לי: פואד, אתה צודק, אבל אין אף אחד שתומך בעמדה שלך. זה מה שאמר לי ראש הממשלה. ואני יש לי רק ראיון עם ראש הממשלה, אומר לי ראש הממשלה: אני לא המ"פ, בניגוד לקודמי שרון, ברק ורבין, אני לא המ"פ, לא המג"ד ולא המח"ט, וגם לא הגנרל. אני צריך לקבוע יעד. הצבא צריך להשיג דרכים להשיג אותו. כל הגנרלים שישבו אתי שם לא הציגו תוכנית. היחיד לזכותו ייאמר, שאמר מהיום הראשון זה פואד. כל האחרים התנגדו, כולל הרמטכ"ל, כולל האלופים".



על חוסר הניסיון של שלישיים אולמרט, פרץ וחלוץ אמר בן אליעזר: "אני לא יכול להשתחרר מהאווירה הזאת שנוצרה קונסטלציה בלתי אפשרית, שראש הממשלה שהתעורר יום אחד והוא ראש ממשלה, ואני מקבל אותו, אבל זו המציאות, כל נושא הביטחון זר לו, הוא לא התעסק בזה מעולם, שר ביטחון שבלית ברירה, הוא אמר אני רוצה את שר האוצר ואם אין, אז לקח את שר הביטחון. בסדר. ורמטכ"ל שלפי דעתי, מלכתחילה הוא לא היה בנוי לתפקיד הזה..."