פרשתנו, פרשת 'חקת' מספרת על פעליהם של שלושת הרועים משה, אהרון ומרים. אנחנו קוראים על הכאת הסלע והתוצאות הקשות שלה, על מות אהרון ועל פטירת מרים.
הגמרא במסכת סוטה מספרת לנו על מעמדם של שלושת המנהיגים הללו וקובעת ששלושה פרנסים היו להם לישראל, שלוש מתנות ניתנו לישראל בזכותם, המן, הענן ובאר המים. בזכות משה קיבלנו את המן, בזכות אהרון את ענני הכבוד ובזכות מרים את באר המים.
אנחנו מכירים היטב את מנהיגותו של משה. על מפעלותיו של אהרון שמענו רבות ועל הליכתם המשותפת אומרת הגמרא שהיו שקולים זה לזה. לעומת זאת על מרים אנחנו יודעים מעט מאוד ולכן נשאלת השאלה מדוע זוכה מרים להיחשב אחת משלושת הפרנסים, שוות ערך למשה ואהרון.
המונח 'שלושה' מזכיר לנו באופן מיידי שלושה יסודות. על שלושה דברים העולם עומד, שלושה אבות לאומה וכיוצא באלה. שלושה הם יסוד ובסיס. אם כן, אם אנחנו קובעים שמרים היא אחת משלושה מתחדדת השאלה - במה הצטיינה מרים? הרי אנחנו קוראים עליה בסך הכול כשלקחה את התוף במעמד נבואי שהיה לכאורה חד פעמי, אז במה זכתה להיות אחת משלושה?
ואם הייתה מרים מנהיגה כל כך דגולה, מדוע לא מזכירה התורה את מעלת מנהיגותה?
יסוד גדול אנחנו למדים מכך: אם בתורה שעליה אמון משה, ובעבודה שנודע בדקדוקה אהרון יש להקפיד בביצועם ולימודם, הרי שבתורת גמילות חסדים שבה היה עיקר מסירותה של מרים חשיבותה היא בהיעשותה בהיחבא, בסתר, כפי שלמדנו הרמב"ם על ערך הצדקה בסתר.
מעלתה של מרים הייתה שהייתה משקיעה בעם ישראל, מפרנסת אותם ושווה לאחיה, אבל בצניעות ובהיחבא. גם למתנה שקיבלו בזכותה, הבאר, נחשף עם ישראל רק אחר פטירתה, אז הפסיקו מי הבאר.
מכאן אנחנו למדים את מעלת גמילות החסד ואת גדולת חשיבות תפקידה של האישה, שמעלתו כמעלת מעשי אהרון ומשה, אבל יש בו ייחודיות: שהכול נעשה בו בצנעה, הכול בבחינת 'כל כבודה בת מלך פנימה', כפי שנאמר בשרה: "איה שרה? הנה באוהל".
הגמרא במסכת סוטה מספרת לנו על מעמדם של שלושת המנהיגים הללו וקובעת ששלושה פרנסים היו להם לישראל, שלוש מתנות ניתנו לישראל בזכותם, המן, הענן ובאר המים. בזכות משה קיבלנו את המן, בזכות אהרון את ענני הכבוד ובזכות מרים את באר המים.
אנחנו מכירים היטב את מנהיגותו של משה. על מפעלותיו של אהרון שמענו רבות ועל הליכתם המשותפת אומרת הגמרא שהיו שקולים זה לזה. לעומת זאת על מרים אנחנו יודעים מעט מאוד ולכן נשאלת השאלה מדוע זוכה מרים להיחשב אחת משלושת הפרנסים, שוות ערך למשה ואהרון.
המונח 'שלושה' מזכיר לנו באופן מיידי שלושה יסודות. על שלושה דברים העולם עומד, שלושה אבות לאומה וכיוצא באלה. שלושה הם יסוד ובסיס. אם כן, אם אנחנו קובעים שמרים היא אחת משלושה מתחדדת השאלה - במה הצטיינה מרים? הרי אנחנו קוראים עליה בסך הכול כשלקחה את התוף במעמד נבואי שהיה לכאורה חד פעמי, אז במה זכתה להיות אחת משלושה?
ואם הייתה מרים מנהיגה כל כך דגולה, מדוע לא מזכירה התורה את מעלת מנהיגותה?
יסוד גדול אנחנו למדים מכך: אם בתורה שעליה אמון משה, ובעבודה שנודע בדקדוקה אהרון יש להקפיד בביצועם ולימודם, הרי שבתורת גמילות חסדים שבה היה עיקר מסירותה של מרים חשיבותה היא בהיעשותה בהיחבא, בסתר, כפי שלמדנו הרמב"ם על ערך הצדקה בסתר.
מעלתה של מרים הייתה שהייתה משקיעה בעם ישראל, מפרנסת אותם ושווה לאחיה, אבל בצניעות ובהיחבא. גם למתנה שקיבלו בזכותה, הבאר, נחשף עם ישראל רק אחר פטירתה, אז הפסיקו מי הבאר.
מכאן אנחנו למדים את מעלת גמילות החסד ואת גדולת חשיבות תפקידה של האישה, שמעלתו כמעלת מעשי אהרון ומשה, אבל יש בו ייחודיות: שהכול נעשה בו בצנעה, הכול בבחינת 'כל כבודה בת מלך פנימה', כפי שנאמר בשרה: "איה שרה? הנה באוהל".