נתונים עדכניים מורים על כך שרמת הידע של התלמידים במערכת החינוך במושגים בסיסיים בתולדות הציונות היא נמוכה ביותר, כך עולה מנתונים של מרכז מחקר ומידע של הכנסת.
הציון הממוצע בפרק הציונות בבחינת המיצ"ב "מאה המושגים במורשת, ציונות ודמוקרטיה", עמד בשנת תשס"ו על 63 (הן בחינוך היהודי הממלכתי והן בחינוך הממלכתי-דתי). ציון זה נמוך בהרבה מן הציונים שהושגו בתחומי המורשת והדמוקרטיה ומהציון הממוצע הכולל.
61% מהתלמידים שנבחנו בנוסח הראשון לא ידעו באיזו תקופה הוקמו יישובים בשיטת "חומה ומגדל" (התשובה הנכונה: בתקופת "המרד הערבי"); 71% מהתלמידים שנבחנו באותו נוסח לא ידעו להשיב נכון על השאלה מה היתה תפיסתו המדינית של דוד בן-גוריון (התשובה הנכונה: ממלכתית) ו- 43% מהתלמידים לא ידעו כי "ביל"ו" ו"אעלה בתמר" הם כינויים של שתי קבוצות עולים (מהם 20% שסימנו כי התשובה הנכונה הנה "שמות של שני מבצעים במלחמת תש"ח").
מבין התלמידים שנבחנו בנוסח המבחן השני, 36% לא ידעו איזו תנועה הקים זאב ז'בוטינסקי (התשובה הנכונה: בית"ר), 41% לא ידעו כי הרב ריינס הוא מייסדה של תנועת המזרח"י ו-32% לא ידעו שהכרזתה המרכזית של ממשלת בריטניה בהצהרת בלפור היתה כי היא מוכנה לסייע בהקמת בית לאומי יהודי בארץ-ישראל (מהם 14% שסימנו כי ממשלת בריטניה הכריזה שהיא מוכנה "לאפשר הקמת מדינה דו-לאומית בארץ-ישראל" ו-10% נוספים שסימנו כי היא מוכנה "לאפשר עלייה חופשית לארץ-ישראל ורכישת קרקעות בה").
מלבד ניתוח הממצאים בדבר הישגיהם הנמוכים של התלמידים בתחום הציונות ומשמעותם, הרי שסקירת השאלות בתחום זה מעלה גם תהיות על מהותן של השאלות במבחן ועל דרכי הלמידה והחשיבה שהן משקפות. מאחר שהתלמידים נבחנים על ידיעתם (משמע שינונם) של מושגים בתחום הציונות, הרי שרובן המכריע של השאלות (כ-90%) עוסק למעשה בהיסטוריה, דהיינו בידע על תולדות הציונות – תאריכים חשובים או אישים וארגונים שבלטו בפועלם בשנותיה המוקדמות של התנועה הציונית. מבלי להמעיט בערכו של הידע ההיסטורי, הרי שמיעוט קטן מאוד של השאלות עוסק במושגים בהיבט שאינו היסטורי בלבד, אלא משקף דיון רחב יותר במשמעויות ערכיות או עדכניות של הציונות (דוגמה לשתיים מהשאלות הבודדות שניתן לדון בהן בהיבט רחב יותר מזה ההיסטורי: "מה מנציח המוסד יד ושם?/מה מסמל היישוב תל-חי?").[1] מבנהו הסגור של המבחן, הכולל שאלות רב-ברירתיות בלבד ("מבחן אמריקאי"), תורם גם הוא לכך שהתלמידים אינם נדרשים לעסוק במחשבה הציונית ובמשמעויותיה העכשוויות.