נגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר אמר היום בנאום שנשא בכנס קיסריה כי המשק הישראלי כבר תפס חלק בכלכלה הגלובאלית. "די שנביט על כמה נתונים שמציגים את הפתיחות של הכלכלה הישראלית לעולם: הייצוא הישראלי (ללא יהלומים), למשל, היה ב-2006 38.3% מהתמ"ג והייבוא לישראל 37.3% מהתמ"ג", אומר פישר ומוסיף, "בצד הפיננסי, בחשבון ההון של מאזן התשלומים, הגיעו ב-2006 ההשקעות של תושבי חוץ במשק הישראלי ל-16.1% מהתמ"ג – שיעור דומה להשקעותיהם של תושבי ישראל בחו"ל שהגיעו ל-15.9% מהתמ"ג. וכל יום מביא חדשות נוספות לגבי השקעות של חברות ויחידים ישראלים בחו"ל ושל השקעות מחו"ל בישראל".
המציאות הזו, של השתלבות מוצלחת בכלכלה העולמית מציבה בפנינו אתגרים והזדמנויות. כללי הגלובליזציה מספיק גמישים עבור מדינות שונות, בתחומי המדיניות הכלכלית. כך, מדינות כמו שוודיה, עם ממשלה גדולה, וגם ארצות הברית או אוסטרליה, עם ממשלות קטנות יותר, מצליחות בכלכלה העולמית.
"עם זאת", מזהיר פישר, "כללי הגלובליזציה מגבילים, במובן הטוב של המילה, את החופש של המדינות שבהן תנועות הון חופשיות השונות ביחס למדיניות המקרו-כלכלית. וכידוע, בישראל יש חופש בתנועות ההון. בשנים האחרונות גיבשנו בישראל מסגרת מקרו-כלכלית שמסוגלת לנצל את ההזדמנויות שהמשק העולמי מציב בפנינו, ולהתמודד עם האתגרים שהמשק העולמי לפעמי שם בפנינו. במרכזה ניצבות המשמעת התקציבית, המדיניות המוניטרית הפועלת לשמירה על יציבות המחירים ולתמיכה ביציבות הפיננסית, והרפורמות הכלכליות. המסגרת הזו תרמה רבות להתבססותה של הצמיחה הכלכלית שממנה נהנה המשק והיא מסוגלת לסייע לנו להפוך אותה לצמיחה מתמשכת".
פישר מסביר כי בנאומו יתמקד בעניין המדיניות התקציבית, זאת עקב בעיות שהוא מגלה בנושא בזמן האחרון. "הסיפור שאני רוצה לתאר בפניכם פשוט יחסית – אם המשק הישראלי רוצה להמשיך ולהצליח, עליו להמשיך ולקיים משמעת תקציבית", מדגיש פישר.
לדבריו, "מטרותיה העיקריות של המשמעת התקציבית הן להקטין את גודלה של הממשלה עד שנגיע לגודל הרצוי ולהגביל את שיעור הגירעון ועל-ידי כך להקטין את היחס חוב-תמ"ג – דבר שיאפשר לממשלה לחזור בהדרגה למצב שבו תוכל לנהל מדיניות תקציבית אנטי-מחזורית, לפי הצורך".
פישר התמקד בדבריו באסטרטגיה התקציבית הנדרשת לדעתו, ובחר להתייחס באופן ספציפי לתקציב שנת 2008 והשנים הבאות אחריה. לדברי פישר "בעיקרון, הגודל האופטימאלי של הממשלה נקבע בנקודה שבה התועלת החברתית מהוצאה ממשלתית של שקל נוסף שווה לעלות החברתית הנובעת מכך – בעיקר העלות במונחים של מיסים שיש לגבות מהציבור כדי לממן את ההוצאה הנוספת הזו. זה דבר שקל לתאר אבל קשר ליישם".
פישר טוען, כי "למרות הקושי לקבוע את הגודל האופטימלי של הממשלה – אשר בכל מקרה משתנה לפי הצרכים - ברור לכולם כי הממשלה בישראל עדיין גדולה מדי. עם זאת, בשנים האחרונות הלכה הממשלה דרך ארוכה בצמצום הגודל שלה".
כך לדבריו, "ההיקף של הוצאות הממשלה הרחבה (כלומר הממשלה, הרשויות המקומיות וגופים אחרים) בתמ"ג ירד מכ-52% ב-2002, לכ-47% ב-2006. זו ירידה גדולה והיא אחד הגורמים החשובים להצלחתו של המשק הישראלי בשנים האחרונות . אבל עוד לא הגענו לסוף הדרך וכדאי להמשיך בכיוון הזה".
"כחלק מהמדיניות הזו קבעה הממשלה, במסגרת היעדים התקציביים שלה, תקרה להוצאות שלה. הממשלה התחייבה כי ב-2008 תישאר התקרה של עליה בהוצאות בשיעור של 1.7% (במונחים ריאליים). חשוב מאוד, אם כן, כי היעד הזה יישאר בתוקף וזאת, מסיבות פשוטות: (א) הוצאות הממשלה עדיין גדולות מדי; (ב) על הממשלה לעמוד בהבטחות שלה. כאמור, אמינות הממשלה היא כלי יקר מדי בכדי לוותר עליו", הדגיש פישר.
"לקראת הכנת תקציב 2008", אומר פישר, "הצטברו החלטות חדשות – רובן של הממשלה ולא תוצאה של חקיקה פרטית – שיש להן השלכות משמעותיות על התקציב. רק לגבי 2008, מדובר בגידול בהוצאות ביותר מפי שלוש ממה שמאפשרת מגבלת תקרת ההוצאה. וכל זה עוד לפני שלוקחים בחשבון את התוספות שיידרשו, כמובן, מגידול בהוצאה הנדרשת בגלל גידול האוכלוסייה, מהסכמי שכר במגזר הציבורי, מתשלומי הפנסיה השוטפים ועוד".
"כדי להתמודד עם המצב הזה", מסביר הנגיד, "תידרש החלטה, מוקדמת ככל האפשר, לגבי קיצוץ בהוצאות הממשלה כבר בשנה הנוכחית. אחרת, המסגרת של תקרת ההוצאות והמדיניות להפחתת נטל החוב בתמ"ג יתרוקנו מתוכן ואמינותה של המדיניות התקציבית עלולה להיפגע באופן משמעותי".
"בלי צמיחה מתמשכת אנו עלולים להישאר בלי די מקורות כדי לקדם את המשק ולטפל בבעיות – בתחומי הביטחון, החינוך והחברה – של מדינת ישראל בעתיד", חתם פישר את נאומו.