שרי הממשלה, חברי כנסת ואישי ציבור מכל גוני הקשת הפוליטית מרבים להתבטא בימים האחרונים בסוגית שחרור מחבלים תמורת גלעד שליט. קלטת השמע שפרסם השבוע החיזבאללה, בה מבקש גלעד להיעתר לדרישות המחבלים, חידדה את השיח הציבורי בנושא.
באופן תמוה קולו של אדם אחד, מרכזי בעשייה הציבורית, אינו נשמע. דווקא המשנה לראש הממשלה, האיש בעל הניסיון הרב ביותר בממשלה, נשיא המדינה הנבחר, שמעון פרס, מעדיף, ויהיו שיאמרו - שלא כדרכו, לצמצם את התבטאויותיו בנושא זה.
פרס אולי מעדיף להתמקד בשטיחים האדומים והמרופדים שנפרסים לפניו בדרכו למשכן נשיאי ישראל, ולהותיר את הטיפול בסוגיה המורכבת לראש הממשלה ושריו, אולם ניסיונו ארוך השנים בציבוריות הישראלית הופך את ארכיון התבטאויותיו ומעשיו לרחב ביותר. ארכיון שמעניין לא פעם לעיין בו.
לנוכח ניסיונו כחבר בכיר בממשלת רבין בעת אירוע חטיפתו וניסיון חילוצו של נחשון וקסמן הי"ד, וכמי שכיהן כשר הביטחון בממשלת רבין הראשונה בעת חטיפת מטוס 'אייר פרנס' לאוגנדה, אנו מוצאים לנכון להביא כאן את דבריו בסוגית האפשרות לשחרור מחבלים. את הדברים אמר פרס בראיון רדיופוני לגלי צה"ל במלאת עשור למבצע שחרור החטופים, מבצע יונתן.
את האפשרות לשחרור מחבלים וקבלת תכתיבם של המחבלים מגדיר פרס כ"כניעה" שאותה לא היה מוכן לקבל בשום אופן.
אם ישראל נכנעת למי ישראל תוכל להגיד שלא להיכנע? (פרס)
כזכור, חמשת חוטפי מטוסי 'אייר פרנס' דרשו בתמורה ל-98 החטופים ארבעים מחבלים בישראל ועוד 13 בחו"ל. למרות הדרישה הנמוכה יחסית לדרישות החמאס היום, מעיד פרס כי "אני יכול לומר בלב שקט, למרות שזה קצת קשה, שבאף רגע אחד מהשבוע הארוך והמייגע הזה לא הייתי בשום אופן מוכן להחליף מחבלים ולכניעה. אני גם חשבתי שזה היה הורס את כל המלחמה נגד הטרור בעולם. מפני שאם ישראל נכנעת מי לא ייכנע? אם ישראל נכנעת, למי ישראל תוכל להגיד שלא להיכנע?".
בנוסף לדברים אלה, כשגולל פרס את המהלכים המדיניים והביטחוניים שהובילו ליציאה למבצע החילוץ ההרואי, סיפר כי "התחלנו לדון מהרגע הראשון מה ניתן לעשות כדי לשחרר את הנוסעים בכוחו של צה"ל".
אז אמנם פחות מעשור לאחר המבצע באוגנדה היה זה פרס עצמו שעמד בראש הממשלה שביצעה את עסקת ג'יבריל הזכורה, בה שוחררו 1,150 מחבלים תמורת שלושה חיילי צה"ל חטופים, אולם לנוכח שתיקתו של הנשיא הבא של ישראל, חשבנו שכדאי להיזכר גם בהתבטאויות אחרות שלו.
באופן תמוה קולו של אדם אחד, מרכזי בעשייה הציבורית, אינו נשמע. דווקא המשנה לראש הממשלה, האיש בעל הניסיון הרב ביותר בממשלה, נשיא המדינה הנבחר, שמעון פרס, מעדיף, ויהיו שיאמרו - שלא כדרכו, לצמצם את התבטאויותיו בנושא זה.
פרס אולי מעדיף להתמקד בשטיחים האדומים והמרופדים שנפרסים לפניו בדרכו למשכן נשיאי ישראל, ולהותיר את הטיפול בסוגיה המורכבת לראש הממשלה ושריו, אולם ניסיונו ארוך השנים בציבוריות הישראלית הופך את ארכיון התבטאויותיו ומעשיו לרחב ביותר. ארכיון שמעניין לא פעם לעיין בו.
לנוכח ניסיונו כחבר בכיר בממשלת רבין בעת אירוע חטיפתו וניסיון חילוצו של נחשון וקסמן הי"ד, וכמי שכיהן כשר הביטחון בממשלת רבין הראשונה בעת חטיפת מטוס 'אייר פרנס' לאוגנדה, אנו מוצאים לנכון להביא כאן את דבריו בסוגית האפשרות לשחרור מחבלים. את הדברים אמר פרס בראיון רדיופוני לגלי צה"ל במלאת עשור למבצע שחרור החטופים, מבצע יונתן.
את האפשרות לשחרור מחבלים וקבלת תכתיבם של המחבלים מגדיר פרס כ"כניעה" שאותה לא היה מוכן לקבל בשום אופן.
אם ישראל נכנעת למי ישראל תוכל להגיד שלא להיכנע? (פרס)
כזכור, חמשת חוטפי מטוסי 'אייר פרנס' דרשו בתמורה ל-98 החטופים ארבעים מחבלים בישראל ועוד 13 בחו"ל. למרות הדרישה הנמוכה יחסית לדרישות החמאס היום, מעיד פרס כי "אני יכול לומר בלב שקט, למרות שזה קצת קשה, שבאף רגע אחד מהשבוע הארוך והמייגע הזה לא הייתי בשום אופן מוכן להחליף מחבלים ולכניעה. אני גם חשבתי שזה היה הורס את כל המלחמה נגד הטרור בעולם. מפני שאם ישראל נכנעת מי לא ייכנע? אם ישראל נכנעת, למי ישראל תוכל להגיד שלא להיכנע?".
בנוסף לדברים אלה, כשגולל פרס את המהלכים המדיניים והביטחוניים שהובילו ליציאה למבצע החילוץ ההרואי, סיפר כי "התחלנו לדון מהרגע הראשון מה ניתן לעשות כדי לשחרר את הנוסעים בכוחו של צה"ל".
אז אמנם פחות מעשור לאחר המבצע באוגנדה היה זה פרס עצמו שעמד בראש הממשלה שביצעה את עסקת ג'יבריל הזכורה, בה שוחררו 1,150 מחבלים תמורת שלושה חיילי צה"ל חטופים, אולם לנוכח שתיקתו של הנשיא הבא של ישראל, חשבנו שכדאי להיזכר גם בהתבטאויות אחרות שלו.