עשרות רבנים וראשי ישיבות בני עקיבא התכנסו ליום עיון מיוחד שעסק בתאונות הדרכים ובהערכות לשנת השמיטה. העיסוק בתאונות הדרכים עמד במוקד הדיונים על מסכת סוכה הנלמדת בישיבות בני עקיבא לקראת חידון הגמרא הארצי שיזם המרכז.
יום העיון שהתקיים בישיבת בני עקיבא נחלים אורגן בידי הרב יהודה פליקס המשמש כיועץ פדגוגי במרכז ישיבות בני עקיבא.
מנכ"ל מרכז ישיבות בני עקיבא, אלחנן גלט, אמר באירוע כי נוכח מחיר הדמים בכבישים ועל רקע העובדה שרבים מתלמידי ישיבות בני עקיבא הופכים לנהגים פעילים, מרכז ישיבות בנ"ע לקח על עצמו משימה חינוכית להתמקד בשנה הבאה בחינוך לזהירות בדרכים.
הרב אבי גיסר, רב הישוב עפרה, נשא דברים תקיפים בנושא הזלזול בחוקי התנועה. הרב גיסר אף מציע להקים בכל ישיבה בית דין שיאויש בידי ראשי הישיבות והרבנים. על פי הצעתו, כל תביעה ממונית בין אדם לחברו, החל משבירת המשקפיים וכדור שנלקח ברשות או שלא ברשות, ועד פגיעה ברכב חונה על ידי אופניים, ידונו בבית הדין הישיבתי. "צריך שכל התלמידים ידעו שבכל עניין, כולל חגירת חגורת בטיחות או מהירות מופרזת בית הדין ידון והתלמידים יראו שזה תורת חיים".
הרב גיסר סיפר לעשרות הרבנים וראשי הישיבות כי החליט להתמסר לנושא המאבק בתאונות הדרכים מן הזוית ההלכתית והמעשית, לאחר שהשתתף בלוויית בני זוג מהר חברון שנספו בתאונת דרכים. "ההחלטה הזאת גמלה בליבי כשעמדתי לפני כחודשים שלושה בהלוויות של צביקי סטיסקי ואשתו הדסה. הרב דרוקמן ספד שם מעומק לבו, כל דם ליבו. עמדתי שם שמעתי את ההספדים, אמרו דברים יקרים על זוג צעיר שאני ידיד המשפחה. זוג צעיר שששה שבועות קודם עמדו תחת חופתם, ושישה שבועות אח"כ נספו בתאונה איומה בכביש ליד קריית ארבע. חודש קודם לכן נספתה באותו כביש משפחת הרב כהן אור הוא ואשתו וביתו נספו, בלעה אותם האדמה. אנשים יוצאים בבוקר מביתם ונספים בלא משפט תרתי משמע".
"המשפחות כבר עייפות, שבורות מלמצות את הדין שאפשר למצות. גם במקרה של הזוג היקר צביקי והדסה זו גם הייתה בעיה של רשלנות. דהיינו עייפות. עסקו לילה שלם בדברי מצווה, כל הלילה. אבל גם כשאתה עוסק בענייני עם ישראל ועושה משמר תלמוד תורה כל הלילה, אתה לא רשאי להיכנס לאוטו ב 6 בבוקר. אתה פשוט לא רשאי. מי נתן לך היתר כזה בדיני שמים, לא רק בדיני בן אדם? מי נתן לאדם רשות לקפוץ מחלון גבוה סתם? עכשיו הוא לא מנמנם, אך בתוך דקה הוא ינמנם. עמדו שם הרבנים ואני חשתי מעומק ליבי, ואני מבין, אי אפשר באותו רגע ליד שתי מיטות לצעוק ולזעוק ולאמר "שומו שמיים" צעירים וזקנים תזהירו בתאונות דרכים. אל תנהגו לא בעייפות ולא בעצבנות וללא מידת גבולות, איפוק, ריסון. אי אפשר לצעוק את זה על יד שתי המיטות שמונחות לפניך. אבל עכשיו אפשר לצעוק! ולכן אין לדעתי חובה יותר גדולה מהרב המחנך והר"מ ש 30-40 התלמידים שהוא מוביל מנהיג יום יום בכיתה, יהיה חדורים בכל דרך שבעולם חדורים במידת האחריות שלהם, של הוריהם, של בני משפחתם, של כל מי שנוסע לצידם בדרכים".
אם אתה לוקח מימין או משמאל אתה פוסק את הנפשות אתה הפוסק הראשי בדיני נפשות המהירות הרגל על הדוושה אתה פוסק בדיני נפשות. זה עולם ומלאו לא יתכן שזה לא יהיה הנושא הראשי שכל תלמיד שלנו הוא ראש סנהדרין בדיני נפשות לא יכול להיות שלא נכשיר אותו לפסוק בדיני נפשות. הרב גיסר
הרב גיסר השמיע דברים נוקבים על הקשר בין יראת שמים לבין חובת הציות לחוקי התנועה. "רק אין יראת אלוקים והרגוני על פס לבן, והרגוני על עקיפה, והרגוני על רמזור, והרגוני על כניסה לא זהירה לצומת, והרגוני על מריבת נערים, והרגוני בתחרות מטופשת של צעירים בדרך. כי אם אין יראת אלוקים במקום הזה ובהגה הזה שאדם מחזיק, אין חיים. אז יש זלזול עמוק בחיים".
"כשפתחתי פעם שיעור בנושא הזה, אמרתי תיראו איזה אבסורד יש בעולם של התורה. במה רגילים לשאול רב שאלות? בשלושה תחומים עיקריים. בני הקהילה שואלים את הרב דיני בכשרות, בדיני שבת ובדיני אבלות. אלה שלושת האבות. כל אחד ישאל על הזזת מאורר בשבת, על פלטה, האם השניצל שמחממים יבש, או האורז שהיה מבושל במים. על חומרות, בכל פרט, ישראל קדושים. אח"כ הוא ישאל בכשרות, בודאי הוא ישאל, בכל טעם של מסטיק. הוא ישאל שאלות מורכבות ועמוקות. באבלות אין מה לדבר שאלות שאין לא דאורייתא ולא דרבנן, כידוע. אז במה לא שואלים? ביסודות דאורייתא, אדם נעשה בעצמו אב בית דין ראש סנהדרין. בחיים ובמוות הוא ראש סנהדרין לעצמו. כמו דוגמאות אחרות בדאורייתא, כמה שואלים בשאלה של כיבוד אב ואם: תגיד זה מספיק לבקר את ההורים פעם בשבוע או 3 פעמים בשבוע? זה שאני נותן להורים ככה זה בסדר, או שאני צריך אחרת? כמה שואלים שאלות בכיבוד הורים? מעט מאד. במקרים טרגיים על סף המוות שואלים קצת. אבל כמה שואלים ביום יום: דיברתי לאמא ככה, לאבא ככה, זה מותר? זה אסור? כמה שואלים בלימוד תורה? כבוד הרב אני לומד תורה רבע שעה ביום, זה מספיק או לא מספיק? אני לומד דף יומי או לומד משהו אחר זה החלטות אישיות שאדם לוקח זאת אומרת בדאורייתא גמור, אדם פוסק לעצמו. הסימן המובהק זה נהיגה בדרך אתה ראש סנהדרין בכל מטר ומטר שאתה נוסע".
"אתה פוסק עכשיו את הנפשות אם אתה לוקח מימין או משמאל אתה פוסק את הנפשות אתה הפוסק הראשי בדיני נפשות המהירות הרגל על הדוושה אתה פוסק בדיני נפשות. זה עולם ומלאו לא יתכן שזה לא יהיה הנושא הראשי שכל תלמיד שלנו הוא ראש סנהדרין בדיני נפשות לא יכול להיות שלא נכשיר אותו לפסוק בדיני נפשות", דברי הרב גיסר.
יום העיון שהתקיים בישיבת בני עקיבא נחלים אורגן בידי הרב יהודה פליקס המשמש כיועץ פדגוגי במרכז ישיבות בני עקיבא.
מנכ"ל מרכז ישיבות בני עקיבא, אלחנן גלט, אמר באירוע כי נוכח מחיר הדמים בכבישים ועל רקע העובדה שרבים מתלמידי ישיבות בני עקיבא הופכים לנהגים פעילים, מרכז ישיבות בנ"ע לקח על עצמו משימה חינוכית להתמקד בשנה הבאה בחינוך לזהירות בדרכים.
הרב אבי גיסר, רב הישוב עפרה, נשא דברים תקיפים בנושא הזלזול בחוקי התנועה. הרב גיסר אף מציע להקים בכל ישיבה בית דין שיאויש בידי ראשי הישיבות והרבנים. על פי הצעתו, כל תביעה ממונית בין אדם לחברו, החל משבירת המשקפיים וכדור שנלקח ברשות או שלא ברשות, ועד פגיעה ברכב חונה על ידי אופניים, ידונו בבית הדין הישיבתי. "צריך שכל התלמידים ידעו שבכל עניין, כולל חגירת חגורת בטיחות או מהירות מופרזת בית הדין ידון והתלמידים יראו שזה תורת חיים".
הרב גיסר סיפר לעשרות הרבנים וראשי הישיבות כי החליט להתמסר לנושא המאבק בתאונות הדרכים מן הזוית ההלכתית והמעשית, לאחר שהשתתף בלוויית בני זוג מהר חברון שנספו בתאונת דרכים. "ההחלטה הזאת גמלה בליבי כשעמדתי לפני כחודשים שלושה בהלוויות של צביקי סטיסקי ואשתו הדסה. הרב דרוקמן ספד שם מעומק לבו, כל דם ליבו. עמדתי שם שמעתי את ההספדים, אמרו דברים יקרים על זוג צעיר שאני ידיד המשפחה. זוג צעיר שששה שבועות קודם עמדו תחת חופתם, ושישה שבועות אח"כ נספו בתאונה איומה בכביש ליד קריית ארבע. חודש קודם לכן נספתה באותו כביש משפחת הרב כהן אור הוא ואשתו וביתו נספו, בלעה אותם האדמה. אנשים יוצאים בבוקר מביתם ונספים בלא משפט תרתי משמע".
"המשפחות כבר עייפות, שבורות מלמצות את הדין שאפשר למצות. גם במקרה של הזוג היקר צביקי והדסה זו גם הייתה בעיה של רשלנות. דהיינו עייפות. עסקו לילה שלם בדברי מצווה, כל הלילה. אבל גם כשאתה עוסק בענייני עם ישראל ועושה משמר תלמוד תורה כל הלילה, אתה לא רשאי להיכנס לאוטו ב 6 בבוקר. אתה פשוט לא רשאי. מי נתן לך היתר כזה בדיני שמים, לא רק בדיני בן אדם? מי נתן לאדם רשות לקפוץ מחלון גבוה סתם? עכשיו הוא לא מנמנם, אך בתוך דקה הוא ינמנם. עמדו שם הרבנים ואני חשתי מעומק ליבי, ואני מבין, אי אפשר באותו רגע ליד שתי מיטות לצעוק ולזעוק ולאמר "שומו שמיים" צעירים וזקנים תזהירו בתאונות דרכים. אל תנהגו לא בעייפות ולא בעצבנות וללא מידת גבולות, איפוק, ריסון. אי אפשר לצעוק את זה על יד שתי המיטות שמונחות לפניך. אבל עכשיו אפשר לצעוק! ולכן אין לדעתי חובה יותר גדולה מהרב המחנך והר"מ ש 30-40 התלמידים שהוא מוביל מנהיג יום יום בכיתה, יהיה חדורים בכל דרך שבעולם חדורים במידת האחריות שלהם, של הוריהם, של בני משפחתם, של כל מי שנוסע לצידם בדרכים".
אם אתה לוקח מימין או משמאל אתה פוסק את הנפשות אתה הפוסק הראשי בדיני נפשות המהירות הרגל על הדוושה אתה פוסק בדיני נפשות. זה עולם ומלאו לא יתכן שזה לא יהיה הנושא הראשי שכל תלמיד שלנו הוא ראש סנהדרין בדיני נפשות לא יכול להיות שלא נכשיר אותו לפסוק בדיני נפשות. הרב גיסר
הרב גיסר השמיע דברים נוקבים על הקשר בין יראת שמים לבין חובת הציות לחוקי התנועה. "רק אין יראת אלוקים והרגוני על פס לבן, והרגוני על עקיפה, והרגוני על רמזור, והרגוני על כניסה לא זהירה לצומת, והרגוני על מריבת נערים, והרגוני בתחרות מטופשת של צעירים בדרך. כי אם אין יראת אלוקים במקום הזה ובהגה הזה שאדם מחזיק, אין חיים. אז יש זלזול עמוק בחיים".
"כשפתחתי פעם שיעור בנושא הזה, אמרתי תיראו איזה אבסורד יש בעולם של התורה. במה רגילים לשאול רב שאלות? בשלושה תחומים עיקריים. בני הקהילה שואלים את הרב דיני בכשרות, בדיני שבת ובדיני אבלות. אלה שלושת האבות. כל אחד ישאל על הזזת מאורר בשבת, על פלטה, האם השניצל שמחממים יבש, או האורז שהיה מבושל במים. על חומרות, בכל פרט, ישראל קדושים. אח"כ הוא ישאל בכשרות, בודאי הוא ישאל, בכל טעם של מסטיק. הוא ישאל שאלות מורכבות ועמוקות. באבלות אין מה לדבר שאלות שאין לא דאורייתא ולא דרבנן, כידוע. אז במה לא שואלים? ביסודות דאורייתא, אדם נעשה בעצמו אב בית דין ראש סנהדרין. בחיים ובמוות הוא ראש סנהדרין לעצמו. כמו דוגמאות אחרות בדאורייתא, כמה שואלים בשאלה של כיבוד אב ואם: תגיד זה מספיק לבקר את ההורים פעם בשבוע או 3 פעמים בשבוע? זה שאני נותן להורים ככה זה בסדר, או שאני צריך אחרת? כמה שואלים שאלות בכיבוד הורים? מעט מאד. במקרים טרגיים על סף המוות שואלים קצת. אבל כמה שואלים ביום יום: דיברתי לאמא ככה, לאבא ככה, זה מותר? זה אסור? כמה שואלים בלימוד תורה? כבוד הרב אני לומד תורה רבע שעה ביום, זה מספיק או לא מספיק? אני לומד דף יומי או לומד משהו אחר זה החלטות אישיות שאדם לוקח זאת אומרת בדאורייתא גמור, אדם פוסק לעצמו. הסימן המובהק זה נהיגה בדרך אתה ראש סנהדרין בכל מטר ומטר שאתה נוסע".
"אתה פוסק עכשיו את הנפשות אם אתה לוקח מימין או משמאל אתה פוסק את הנפשות אתה הפוסק הראשי בדיני נפשות המהירות הרגל על הדוושה אתה פוסק בדיני נפשות. זה עולם ומלאו לא יתכן שזה לא יהיה הנושא הראשי שכל תלמיד שלנו הוא ראש סנהדרין בדיני נפשות לא יכול להיות שלא נכשיר אותו לפסוק בדיני נפשות", דברי הרב גיסר.