פרופ' עוזי ארד מסכם ביומן ערוץ 7 את מסקנות המלחמה האחרונה בלבנון, שנה אחרי. לדבריו על עם ישראל לבטא את ההערכה, התודה והאהבה לאותם שהקריבו למען העם את חייהם וגופם. "אנחנו נמצאים בפרמידת הקרבה שלא חולף זמן שבו לא מתווספים עוד ועוד נדבכים לפרמידת ההקרבה הזו שלנו. אנחנו חייבים להם. אני מתגורר ליד בית החייל ורואה את הנפגעים מגיעים ואיני יכול שלא לבכות".
פרופ' ארד אינו מקבל את הטענות לפיהן הקורבן היה לשווא גם לנוכח התנהלות הממשלה והעומד בראשה. "אין הקרבה לשווא, כי בזכות הנופלים מתקיימים חייה של המדינה. תפקידנו לצמצם את הקרבן. הכאב שלנו הוא בשל הניהול המופקר של המלחמה. היו לנו הפסדים רבים. גם הפסד אנושי וגם הפסדים נוספים. הצורה "ההפסדית" של המלחמה לא הייתה צריכה להיות. הקרבן במלחמה היה אמור לבצר את ביטחונה של המדינה וכאן זה לא קרה".
לדברי ארד הציבור ער לכשלים הבולטים לעין של המלחמה האחרונה, כדוגמת הפקרת העורף והכשלים המדיניים והביטחוניים, אך עם זאת לטעמו הציבור מתעלם מהכשל העיקרי שהוא אבדן ההרתעה הישראלית. להערכתו גם האיומים הסוריים נובעים מאבדן הרתעה זו. כמו כן קובע ארד כי גם "רוסיה כבר לא סופרת את ישראל ומרגישה חירות לחמש את אויבי ישראל".
לטעמו של ארד המקור לכשל הגדול של המלחמה הוא חוסר תיאום בין מטרות המלחמה למשאבים שהוקצו להשגתם. "הוגדרו יעדים שאפתניים, אך עם זאת לא מורכבים יותר מאלה שהשגנו במלחמות קודמות. כדי להשיג את היעדים הללו היה צורך לקבוע שכל האמצעים וכל הפעולות יוכשרו למטרה הזו, אבל התברר שלא כך הוא. לא ניתנו האמצעים והמשאבים. או שיתנו את האמצעים או שיתאימו את היעדים למשאבים שהוקצו".
לשאלת יכולותיה של ישראל לתקן את כשלי המלחמה אומר פרופ' ארד כי לא ניתן לתקן ולהשיב את הדברים לקדמותם המוחלטת. "שיקום ההרתעה קשה שבעתיים. צריך לעשות את זה בהוכחה שיש לנו את כוח המחץ הצבאי. אם היריב היה רואה שיש בישראל תחושת חירום לשיקום הצבא ומוכנות לטרנספורמציה כוללת, לקדחתנות פעולה, אם היו רואים את שר הביטחון מתרוצץ כדי להביא תנופה לשיקום המערכות, זה היה מקרין ומסייע לשיקום ההרתעה".
להערכתו של ארד הרמטכ"ל הנוכחי, רב אלוף אשכנזי אכן עושה פעילות חשובה להשלמת החסר ואכן הוא "מטפל בדברים שהוזנחו, מתגבר את האימונים, אבל לא חשים ברוח חירום ותחושת דחיפות". לדבריו על המנהיגות הישראלית האזרחית הייתה אמורה לתגבר את המאמץ הנדרש. "אין אווירה של דריכות, יש למנוע את בריחת המוחות והכוחות מצה"ל, יש לתגבר תקציבים. לעומת כל אלה האווירה היא של עסקים כרגיל".
פרופ' ארד אינו מקבל את הטענות לפיהן הקורבן היה לשווא גם לנוכח התנהלות הממשלה והעומד בראשה. "אין הקרבה לשווא, כי בזכות הנופלים מתקיימים חייה של המדינה. תפקידנו לצמצם את הקרבן. הכאב שלנו הוא בשל הניהול המופקר של המלחמה. היו לנו הפסדים רבים. גם הפסד אנושי וגם הפסדים נוספים. הצורה "ההפסדית" של המלחמה לא הייתה צריכה להיות. הקרבן במלחמה היה אמור לבצר את ביטחונה של המדינה וכאן זה לא קרה".
לדברי ארד הציבור ער לכשלים הבולטים לעין של המלחמה האחרונה, כדוגמת הפקרת העורף והכשלים המדיניים והביטחוניים, אך עם זאת לטעמו הציבור מתעלם מהכשל העיקרי שהוא אבדן ההרתעה הישראלית. להערכתו גם האיומים הסוריים נובעים מאבדן הרתעה זו. כמו כן קובע ארד כי גם "רוסיה כבר לא סופרת את ישראל ומרגישה חירות לחמש את אויבי ישראל".
לטעמו של ארד המקור לכשל הגדול של המלחמה הוא חוסר תיאום בין מטרות המלחמה למשאבים שהוקצו להשגתם. "הוגדרו יעדים שאפתניים, אך עם זאת לא מורכבים יותר מאלה שהשגנו במלחמות קודמות. כדי להשיג את היעדים הללו היה צורך לקבוע שכל האמצעים וכל הפעולות יוכשרו למטרה הזו, אבל התברר שלא כך הוא. לא ניתנו האמצעים והמשאבים. או שיתנו את האמצעים או שיתאימו את היעדים למשאבים שהוקצו".
לשאלת יכולותיה של ישראל לתקן את כשלי המלחמה אומר פרופ' ארד כי לא ניתן לתקן ולהשיב את הדברים לקדמותם המוחלטת. "שיקום ההרתעה קשה שבעתיים. צריך לעשות את זה בהוכחה שיש לנו את כוח המחץ הצבאי. אם היריב היה רואה שיש בישראל תחושת חירום לשיקום הצבא ומוכנות לטרנספורמציה כוללת, לקדחתנות פעולה, אם היו רואים את שר הביטחון מתרוצץ כדי להביא תנופה לשיקום המערכות, זה היה מקרין ומסייע לשיקום ההרתעה".
להערכתו של ארד הרמטכ"ל הנוכחי, רב אלוף אשכנזי אכן עושה פעילות חשובה להשלמת החסר ואכן הוא "מטפל בדברים שהוזנחו, מתגבר את האימונים, אבל לא חשים ברוח חירום ותחושת דחיפות". לדבריו על המנהיגות הישראלית האזרחית הייתה אמורה לתגבר את המאמץ הנדרש. "אין אווירה של דריכות, יש למנוע את בריחת המוחות והכוחות מצה"ל, יש לתגבר תקציבים. לעומת כל אלה האווירה היא של עסקים כרגיל".