בחוות דעת של גורמי ביטחון המתנגדים לשחרור שהוגשה לוועדת השחרורים, נטען כי "קיים חשש ממשי כי המודיעין האיראני יגלה עניין בנחום מנבר אם ישוחרר, כדי לדלות ממנו מידע ולהפעילו כיעד לגיוס אטרקטיבי למטרותיהם". ההחלטה בבקשתו של מנבר תתקבל במועד מאוחר יותר.

מנבר הורשע בין היתר בביצוע עבירות של סיוע לאויב במלחמתו בישראל ומסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה והושת עליו עונש של 16 שנות מאסר.



מנבר היה בקשר עם ראש פרויקט הנשק הכימי באיראן ויועץ הנשיא באיראן. במסגרת קשרים אלה מכר האסיר תמורת 16 מליון דולר חומר גלם לייצור גז עצבים וגז חרדל, כמו גם ציוד חומרים וידע להקמת מפעל לייצור חומר הגלם של גז חרדל ושלושה סוגים של גז עצבים.



כזכור בפסק הדין קבע אז בית המשפט כי מקרה זה הוא אחד המקרים החמורים ביותר של עבירות ביטחוניות שנדונו במדינה ואשר בוצעו ע"י אזרח ישראלי. עוד נקבע כי מנבר הקריב את בטחון המדינה ושלומה על מזבח תאוות הבצע הבלתי מרוסנת שלו, כמו גם שביצע את העבירות על אף שהוזהר ע"י גורמי הביטחון ואף נדרש להפסיק פעילותו. עוד ציין ביהמ"ש כי המדובר בעבירות קיצוניות בחומרתן שבוצעו עם מדינת אויב קיצונית.



המדינה מתנגדת לשחרורו המוקדם של האסיר לאור האינטרס הציבורי, החשש לפגיעה באמון הציבור, בהרתעת הרבים ובכושר ההרתעה של מדינת ישראל הניצבת בפני אתגרים קיומיים, כמו גם בשל המסוכנות הנשקפת מן האסיר באם ישוחרר, 6 שנים לפני תום תקופת המאסר שנגזר עליו.



עמדת המדינה באשר למסוכנות הנשקפת מהאסיר מבוססת על חוות דעת של גורמי ביטחון מוסד ושב"כ, נסיבות ביצוע העבירה, התנהגותו המניפולטיבית ועברו הפלילי. חוות הדעת גם פרטו את הנזק העצום והבלתי הפיך שגרם האסיר לביטחון המדינה שכן הציוד והידע שמכר האסיר לאיראן עלול להיות מופנה נגד מדינת ישראל והודות לאסיר שודרגה באופן משמעותי ביותר יכולת הנשק הבלתי קונבנציונאלי האיראנית.



עוד קבעו גורמי הביטחון כי, לאור הידוע על התנהלות המודיעין האירני, קיים חשש ממשי כי המודיעין האירני יגלה עניין באסיר, אם ישוחרר, כדי לדלות ממנו מידע ולהפעילו כיעד לגיוס אטרקטיבי למטרותיהם. השילוב של הערכה זו בצירוף ההתרשמות כי אין לאסיר עכבות מוסריות או אחרות מלחזור ולבצע עבירות נוספות הופכות את האסיר ליעד נוח לגיוס מחדש של האויב.



המדינה מדגישה כי בהתאם לחוק שחרור על-תנאי ממאסר אין מקום לשחרר שחרור מוקדם אסיר ששחרורו עלול לפגוע במידה חמורה באמון הציבור במערכת המשפט, אכיפת החוק ובהרתעת הרבים. לדעת המדינה שחרורו של מנבר לאחר 10 שנים בלבד מתקופת המאסר שנגזר עליו , יצור פער גדול ובלתי סביר בין חומרת העבירות שביצע לבין העונש שישא בפועל ויוביל לפגיעה קשה באמון הציבור. "אם יש מקרה המתאים לאי שחרור מוקדם עקב פגיעה קשה זו באמון הציבור, זהו המקרה הנוכחי".