פסטיבל הקולנוע ה-24 בירושלים נפתח אמש בטקס בבריכת הסולטן בעיר.
הפסטיבל יימשך עשרה ימים. הסרט שפתח את הפסטיבל הוא סרט הקולנוע החדש "רטטוי".
במהלך הטקס הוענקו חמישה אותות הוקרה: לבמאי אבי נשר, למפיק ולמנהל קרן הקולנוע הישראלי כתריאל שחורי ולמפיקי הסרטים מיכאל שווילי, אבי לרנר ודני דימבורט.
בשנת 1984 הסרט "הנשף" בבימויו של אטורה סקולה היה סרט הפתיחה הראשון של פסטיבל ירושלים. מאז ובמהלך שנות השמונים התגבשה צורתו של הפסטיבל עד שהתקבע בתבניתו הנוכחית: פסטיבל בן עשרה ימים, המקרין כ-150-200 סרטים במספר חטיבות עיקריות: "פנורמה" – מיטב הקולנוע העלילתי הבינלאומי, "קולנוע תיעודי" – המקודשת ליצירה הדוקומנטרית העולמית, "החוויה היהודית" העוסקת בשאלות של זהות והיסטוריה יהודית, "ברוח החופש" שעניינה שאלות של חרות וזכויות אדם, דרמות טלוויזיה, במאים חדשים וכמובן קולנוע ישראלי.
מעבר לתרומתו לקולנוע הישראלי פסטיבל ירושלים מימש מיומו הראשון את כוונתו להציג בפני הקהל המקומי את הכיוונים העכשווים בהם צועד הקולנוע העולמי. הפסטיבל היה ועודו אחת הבמות הבודדות שמציגות בישראל את מיטב הקולנוע העולמי החדש.
מאז ראשית שנות התשעים צמח הפסטיבל והרחיב את כנפיו. הוא פנה לקהלים רבים ומגוונים: החל מן ההקרנות הפתוחות בבריכת הסולטן, דרך הקרנות של יצירות אוונגרד וקולנוע פורץ דרך, ועד לאירועים מקצועיים המיועדים לתעשיית הקולנוע המקומית. מגוון אירועים אלו, הם שהפכו את הפסטיבל בהדרגה מאירוע אינטימי לאירוע הקולנועי החשוב בישראל.
השנה חוגג הפסטיבל את שנתו העשרים וארבע, ואגב כך מציין בסיפוק את סיום עבודות השיפוץ בבנין הסינמטק בגיא בן הינום, ואת המשך עבודות הבניה של האגף החדש. בשנה הבאה יחגוג הפסטיבל חצי יובל.
הפסטיבל יימשך עשרה ימים. הסרט שפתח את הפסטיבל הוא סרט הקולנוע החדש "רטטוי".
במהלך הטקס הוענקו חמישה אותות הוקרה: לבמאי אבי נשר, למפיק ולמנהל קרן הקולנוע הישראלי כתריאל שחורי ולמפיקי הסרטים מיכאל שווילי, אבי לרנר ודני דימבורט.
בשנת 1984 הסרט "הנשף" בבימויו של אטורה סקולה היה סרט הפתיחה הראשון של פסטיבל ירושלים. מאז ובמהלך שנות השמונים התגבשה צורתו של הפסטיבל עד שהתקבע בתבניתו הנוכחית: פסטיבל בן עשרה ימים, המקרין כ-150-200 סרטים במספר חטיבות עיקריות: "פנורמה" – מיטב הקולנוע העלילתי הבינלאומי, "קולנוע תיעודי" – המקודשת ליצירה הדוקומנטרית העולמית, "החוויה היהודית" העוסקת בשאלות של זהות והיסטוריה יהודית, "ברוח החופש" שעניינה שאלות של חרות וזכויות אדם, דרמות טלוויזיה, במאים חדשים וכמובן קולנוע ישראלי.
מעבר לתרומתו לקולנוע הישראלי פסטיבל ירושלים מימש מיומו הראשון את כוונתו להציג בפני הקהל המקומי את הכיוונים העכשווים בהם צועד הקולנוע העולמי. הפסטיבל היה ועודו אחת הבמות הבודדות שמציגות בישראל את מיטב הקולנוע העולמי החדש.
מאז ראשית שנות התשעים צמח הפסטיבל והרחיב את כנפיו. הוא פנה לקהלים רבים ומגוונים: החל מן ההקרנות הפתוחות בבריכת הסולטן, דרך הקרנות של יצירות אוונגרד וקולנוע פורץ דרך, ועד לאירועים מקצועיים המיועדים לתעשיית הקולנוע המקומית. מגוון אירועים אלו, הם שהפכו את הפסטיבל בהדרגה מאירוע אינטימי לאירוע הקולנועי החשוב בישראל.
השנה חוגג הפסטיבל את שנתו העשרים וארבע, ואגב כך מציין בסיפוק את סיום עבודות השיפוץ בבנין הסינמטק בגיא בן הינום, ואת המשך עבודות הבניה של האגף החדש. בשנה הבאה יחגוג הפסטיבל חצי יובל.