בצעד נועז משהו, ניגש תלמיד צעיר אל הגאון הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, ושאלו "מהי עבודתו הרוחנית של הרב?". התלמיד כמו ביקש לומר שמן הסתם הרב בגדלותו כבר 'מושלם' ואין לו צורך בעבודה רוחנית. הרב חייך אליו ואמר לו: "דע לך, כי למרות שחושבים כי התפילה הינה דבר קל שצריך לעבור אותו, בעצם התפילה הינה עבודה קשה. יום בו הצלחתי לכוון בכל המילים כולן הינו יום חג בשבילי!" .
מקורביו של הרב שמו לב כי לעת זקנותו הוא החל להתפלל באריכות יתרה. פעם שאלו על כך מישהו. ענה לו הרב: "היום אין לי את הכח שהיה לי פעם להתרכז בכל התפילה, ולכן אני נאלץ לעצור לפני כל ברכה לאגור כח על מנת שאוכל להתרכז ולכוון את הברכה שלפני, ולכן התפילה אורכת לי זמן כה רב".
"סבא," פנה נכדו של הרב ר' ברוך בר ליבוביץ' זצ"ל (בעל ה'ברכת שמואל') יום לפני הבר מצוה שלו. "תן לי בבקשה עצה איך אוכל לזכות לגדול ולהתפתח בלימוד התורה". הרב הביט בנכדו במבט אוהב וענה לו: "ידוע כי הגאון ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל (ראש ישיבת 'עץ חיים') אמר כי ביום שאינו מזיל דמעה בברכת אהבת רבה שבברכות קריאת שמע, אינו זוכה באותו יום לחדש חידושי תורה", וסיים הרב: "ואף לך אומר כן, אם תכוון בכל כוחך עד כדי בכי בברכת אתה חונן לאדם דעת אני משוכנע כי תצליח ותזכה לגדול בתורה".
ההתרגשות הרבה ניכרה על פניהם של כל אנשי העיירה מגדול ועד קטן שהרי היום אחר הצהריים יעבור בעיירה הבעל שם טוב הקדוש. כשהגיע הבעש"ט לעיירה לקחוהו התושבים אל בית הכנסת לתפילת מנחה. לאחר סיום התפילה נדחק הציבור כולו כדי לשמוע את דבריו של האורח החשוב. הבעש"ט סקר במבטו את פני הנוכחים, ואמר בחיוך קל: "אני יכול לומר כי בית הכנסת שלכם מלא וגדוש בתפילות". רחש של שביעות רצון עבר בקהל. המשיך הרב בחיוך: "התפילות שלכם שנאמרות ללא כוונה וללא רגש, הרי הם כל כך כבדות עד שאינם יכולות לעלות לשמים ונשארות פה בתוך בית הכנסת..." ואז החל הבעש"ט בשיחה ארוכה על חשיבות התפילה והכוונה בה.