ימי בין המצרים, הם הימים שבין צום שבעה עשר בתמוז לבין צום תשעה באב, אלו ימי פורענות לישראל עליהם נאמר 'כל רודפיה השיגוה בין המיצרים'.
הצום הראשון הפותח ימים אלו, שבעה עשר בתמוז, נקבע על בקיעת חומות ירושלים, והצום השני שבסוף ימים אלו, צום תשעה באב, נקבע על חורבן בית המקדש. שני בתי המקדש חרבו ביום תשעה באב גם הראשון שעמד על תלו 410 שנים, וגם השני שעמד והתקיים במשך 420 שנה.
תשעה באב נחשב לצום החמור מכולם, שבו אירעו חמישה פרענויות הקשורות לחורבן הארץ, בהם חטא המרגלים והגזירה על אבותינו שלא יכנסו לארץ, חורבן העיר ביתר, וכן נחרשה העיר ירושלים.
בשלושת השבועות רבו מנהגי האבלות במשך הדורות על חורבן ירושלים והמקדש, עדה עדה כמנהגה. יש פער גדול בין מה שנהגו בזמן חכמי המשנה והתלמוד לבין מה שאנו נוהגים כיום. משום שבמשך הדורות בשל המרחק הרב מיום החורבן, וכן שתכפו צרותיהם של ישראל, הוסיפו חכמים מנהגי אבלות כדי שנתעורר ונרגיש את החסרון הגדול של בית מקדשנו, ונתעורר בתקווה חדשה לצפות ולפעול לבניינו, ולגאולת ישראל.
מראש חודש אב שיחול השבוע ביום שני, נכנסים מנהגי האבלות לחומרה גדולה יותר. על מנת לעמוד על ההבדלים השונים בין העדות השונות וכן על ההבדלים בין ימים אלו של תשעת הימים לימים הקודמים להם, נשתדל לפרט את הדברים על פי מקורותיהם בהלכה.
ישנם הבדלים במנהגים בין עדות האשכנזים לעדות המזרח, וכן בין שתי עדות אלו לעדת התימנים שנוהגת כעיקר הדין בגמרא.
אפשר לחלק זמנים אלו של שלושת השבועות לארבע דרגות של אבלות, כולל צום תשעה באב.
א. שלושת השבועות - מי"ז בתמוז ועד ראש חודש אב.
ב. תשעת הימים – היינו הימים שמראש חודש אב ועד צום תשעה באב.
ג. שבוע שחל בו – היינו הימים שמשבת שלפני תשעה באב ועד צום תשעה באב.
ד. צום תשעה באב עצמו – שאסור בכל חמשת העינויים.
אלו ארבעה דרגות בסולם האבלות, וככל שמתקרבים לתשעה באב, כן גדלה חומרת מנהגי האבלות, שכן על חודש אב אמרו חכמים 'משנכנס אב ממעטין בשמחה'. ועל שבוע שחל בו, חלים הדינים שהמשנה בתענית מפרטת כאיסור כיבוס. צום תשעה באב עצמו הרי הוא יתר בחומרתו על שאר הצומות.
ועתה נפרט:
שלושת השבועות
החל מצום שבעה עשר בתמוז מתחילים מנהגי האבלות הבאים:
אין מסתפרים (לאשכנזים וכן חלק מיוצאי מרוקו ומנהג המקובלים), ואין שומעים מוסיקה, ואין משתתפים באירועים של שמחות שאינם של מצווה, כהופעות וכדומה, וכן מומלץ בימים אלו שלא לצאת לטיולים בשעות הצהרים מכיוון שהם ימי סכנה ופורענות. וכן אין מברכים שהחיינו בימים אלו, לכן אין קונים בגד חדש או אוכלים פרי חדש שברכתו שהחיינו .
לפי האשכנזים גם אין נושאים נשים.
לפי הספרדים אמנם מותר להתחתן עד ראש חודש אב, ועם זאת בפועל כמעט שאין נוהגים היום לערוך חתונות בימים אלו. וכן יש הנוהגים להקל ולחדש דבר בברכת שהחיינו בשבתות שבימים אלו.
תשעת הימים
לפי מנהג האשכנזים – אין מכבסים בגדים, ואין לובשים בגדים מגוהצים, אין אוכלים בשר ואין שותים יין (כולל בראש חודש) ואין מתרחצים בחמין.
לפי מנהג הספרדים – עדיין יכולים לכבס בגדים וכן ללבוש בגדים המגוהצים, וכן מותרים ברחיצה בחמין, ורק מקפידים שלא לאכול בשר ולשתות יין. בראש חודש עצמו מותר לאכול בשר ולשתות יין.
לפי מנהג התימנים – מותר לאכול בשר ולשתות יין, וכן לכבס בגדים וללבוש בגדים המגוהצים. רק אין נושאים נשים ואין מסתפרים.
שבוע שחל בו
משבוע שחל בו נכנסים מנהגי האבלות לשלב יותר מתקדם. בנוסף לכל הדברים האמורים לעיל הספרדים וכן התימנים – מוסיפים את האיסור של כיבוס בגדים ולבישת בגדים המגוהצים, כפי מנהג האשכנזים מראש חודש אב. וכן אסורה הרחיצה בחמין כפי שנהגו האשכנזים מראש חודש, וכן נוהגים איסור בתספורת (מה שאצל האשכנזים וחלק מיוצאי ספרד החל מי"ז בתמוז).
ערב תשעה באב – ביום זה ממעטים גם על פי דין הגמרא ביין ובשר, לכן התימנים שעד כה נהגו לאכול בשר ולשתות יין, נמנעים בסעודה מפסקת, היינו הסעודה שלפני התחלת הצום, מאכילת בשר ושתיית יין.
יום תשעה באב
צום תשעה באב – ביום זה, החל משקיעת החמה של תחילת הצום ועד צאת הכוכבים שלמחרת בסיום הצום, אסורים בכל חמשת העינויים: שהם: איסור אכילה ושתיה, איסור רחיצה, איסור סיכה (בשמים וכדומה), איסור נעילת הסנדל, ואיסור תשמיש המיטה.
כל ארבעת האיסורים הנוספים לבד מאכילה ושתיה, אסורים גם על אבלים תוך שבעה, ואכן בתשעה באב כל עם ישראל הוא אבל על חורבן הבית.
צום תשעה באב חמור מכל שאר הצומות שבו גם עוברות ומניקות צמות. לעומת שאר הצומות שבהם הן פטורות. וכן שהוא נוהג מהערב לעומת שאר הצומות שמתחילים מעלות השחר. בצום תשעה באב גם אסורים לבד מאכילה ושתיה בכל האיסורים כמפורט לעיל.
לאחר צום תשעה באב ממשיכים חלק ממנהגי האבלות עד יום י' באב עד חצות. משום שעל פי המסורת שריפת בית המקדש שהחלה ביום תשעה באב לקראת ערב הלכה ונמשכה כל היום העשירי.
משמעות ימי בין המצרים
ימי בין המצרים, נועדו לעורר את האדם לצפות לבניין המקדש, להרגיש את החסרון של הבית שבו שרתה השכינה בישראל, ולהתעורר להתפלל ולצפות לישועת עם ישראל. מתוך הרגשת החסרון יכולים אחר כך לזכות להשלמתו. וכפי שאמרו חכמים שכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה". נזכה לראות בגאולת וישועת ישראל ובבניין אריאל במהרה בימינו אמן.