מול הכנסת מקיימים חקלאים שנעקרו מרצועת עזה וטרם זכו לשקם את הריסות מפעל חייהם בשל כשלי הממשלה, מפגן מחאה. כמה מהם שוחחו ביומן הצהרים של ערוץ 7, שהועבר היום מאוהל המחאה, ותיארו את מצוקתם.
אליעזר יעקב שנעקר מגן אור מסכם ואומר: "למרות ההבטחות שלכל תושב יש פתרון, ובתוך שנה נקטוף מלפפונים ועגבניות, דבר לא קרה. למעלה משמונים אחוז יושבים בבית, מובטלים ואוכלים את הפיצויים".
יעקב מדגיש כי טענותיהם של החקלאים העקורים אינה מתמקדת בפיצוי אלא בדרישה הבסיסית להשיב להם את שהיה להם בעבר. "פיצוי לא קיבלנו שקל, כי פיצוי הוא תוספת על מה שהיה", הוא מדגיש. "אנחנו לא קיבלנו עדיין את מה שהיה לנו וזו הדרישה שלנו – לקחתם תחזירו. ראש הממשלה אמר לנו שכיוון שהוא מכיר את המצוקה של החקלאים הוא לוקח יועץ חיצוני כדי להיערך וללמוד את הסוגיה, אבל הממשלה ברחה גם מההסכמה הזו, ולכן נאלצנו לקחת בעצמנו יועץ חיצוני, אדם מהימן שעובד עם משרדי ממשלה, והוא קובע שחקלאי גוש קטיף קיבלו אחוז קטן מאוד ממה שהיה מגיע להם".
יעקב דוחה את הטענות של אנשי הממשלה בהן היא מטילה את האחריות למצב על העקורים עצמם שאינם ערוכים לקבל. לדבריו מדובר בספין שבו מאשימים את החטוף והנרצח באשמת הרצח והחטיפה שבוצעה בו עצמו. "אף קהילה עדיין לא חתמה על הסכם מגורי הקבע. זו הוכחה לכך שאין לממשלה פתרון רלוונטי. אי אפשר לטעון שאנחנו אשמים".
"כשאין קרקע אין מקום לבנות חממה. אם הייתי בונה חממה אולי הייתי מתחיל בשיקום אבל ללא מקום להקים חממה אני לא יכול לממש גם את 39 האחוזים שקיבלתי", הוא אומר.
במהלך היממה האחרונה ביקרו במאהל המחאה חברי כנסת ואף שרים כדוגמת השר אלי ישי והשרה לבני. לדבריו בביקורים אלה הם מגלים שהיו תמימים כשהאמינו לפקידות הבכירה כשדווח להם על פתרונות שניתנים לחקלאים.
יו"ר מטה המאבק של חקלאי רצועת עזה, אהרון חזות, אומר: "80% מהחקלאים לא חזרו לעבודה ופשוט מובטלים. ה-20% הנוספים לקחו מכספי הפיצוי שיועדו לבית והפכו אותו לעסק וקיים חשש גדול למצבם בעתיד".
גם חזות חוזר על העיקרון שהפך לסיסמת מפגן המחאה "לאור חוק פינוי פיצוי אנחנו דורשים - לקחתם תחזירו. אם אתם חושבים שעם הפיצוי הזה שנתתם לנו ניתן להקים את העסק מחדש תבנו אתם את התשתיות והחממות ואנחנו ניכנס לעבודה. היו יכולים לעשות את זה מזמן, אבל לא עשו כלום".
"התחושה שלנו שבלי להביא כספים מבחוץ לא ניתן יהיה להקים את העסק מחדש", אומר חזות ומספר על דברי בכיר במשרד האוצר שהבהיר לו שמי שלא יוכל להשתקם מכספי הפיצוי יצטרך לקבל כספים מהבנק. "הרסו לנו את העסק אחרי 25 שנות השקעה ועכשיו אומרים לנו קחו הלוואות מהבנק".
כשהוא ממשיך ומתאר את מצבם של החקלאים מתאר חזות מציאות קשה בה גם מהמעט שקיבלו החקלאים נלקחים להם אחוזים ניכרים בנגיסות חוזרות ונשנות על ידי שמאים, מומחים וכיוצא באלה. "זה חוק של סדום ועמורה שהמדינה צריכה למחוק מספר החוקים שלה".
"המדינה זרקה אותנו וכעת היא אדישה. פתחנו במאבק כדי להבהיר לציבור את השקר בדיווחים שיש פתרון. הקמנו כאן את המאהל ואם לא יהיה פתרון כל מהלך עתידי יהיה באחריותה של הממשלה. כל הדרכים פתוחות בפנינו להשגת המטרה הזו של החזרת מה שלקחו לנו. אם הממשלה לא תבין בדרכים דמוקרטיות הממשלה תהיה אחראית לתוצאות הדרכים האחרות", דברי חזות.
חקלאית נוספת מעקורי גדיד, לורנס בזיז, עולה מצרפת, מספרת גם היא על המשק של משפחתה, משק שחוסל בעקירה לאחר שנות הצלחה ארוכות של מכירת תוצרת לאירופה. "מאז אנחנו עוברים ועדה אחרי ועדה. נדרשים להציג מסמכים אינסופיים כדי להוכיח ש-19 שנה היינו חקלאים בגוש. עד היום לא קיבלנו זימון למנהלת כדי להציג את הנתונים. קיבלנו איזה סכום התחלתי לרכישת קרקע בזיקים שאנחנו לא יכולים לבנות חממות עליו כי לא קיבלנו עדיין כספים לרכישה הזו. עכשיו אנחנו מתמודדים עם בעיות חמורות של ניקוז מים ותנאים טופוגראפיים שרק עכשיו אנחנו מגלים".
"החלום הגדול שלנו הוא לחזור לגוש. יכול להיות שזה יהיה בתהליך רחוק, ואולי רק הילדים שלי יחזרו, אבל ברור לי שעם ישראל יחזרו לשם. בינתיים אני חולמת את החלום הקטן - לחזור לאותה נקודה של ה-15 באוגוסט 2005, להקים את החממות, את העסקים את הקהילות בדיוק כפי שהיה בגוש קטיף".
במאהל המחאה פוגש כתבנו עוזי ברוך גם את יו"ר מועצת בנימין פנחס וולרשטיין שאומר: "הגענו לא רק כדי להביע הזדהות אלא כדי לסייע בכל דרך. על כל עם ישראל מימין ומשמאל להבין שלהשאיר את האנשים האלה אחרי העקירה זה דבר בלתי נסבל. באנו לשאול אותם כעת במה אנחנו יכולים להגיש עזרה נוספת".
ממשיך וולרשטיין ואומר כי "עם כל הניסיון שיש לנו, זו הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים במציאות קשה כל כך של הרס בתים, גירוש והפקרה. הדרישה 'עקרתם תחזירו' היא אלמנטארית. עקרתם אותי? תחזירו לי את מה שהיה לי, תנו את מה שלקחתם. הייתם כל כך יעילים בהרס, אני מצפה שתהיו שותפים בבנייה מחדש".
באשר לסיכויי ההשפעה של מאהל המחאה על קובעי ההחלטות בממשלת ישראל אומר וולרשטיין כי הוא אמנן אינו חש אמון בהם, אבל מעריך שהמאהל גורם להפנמה ציבורית ואף תקשורתית של המצוקה ובעקבות לחץ ציבורי "תתעשת הממשלה ותחזק את מי שראוי לחיזוק והצדעה".