עדותו של השר יצחק הרצוג בועדת וינוגרד פורסמה בצהריים. "התחושה בגדול היא שהצבא לא סיפק את הסחורה ולכל אורך התהליך. מתי התחילו לחלחל הדברים האלה? הייתי אומר 10 ימים אחרי ההתחלה התחילו כבר להגיע שמועות, הרבה מאד מהתקשורת אגב, עיתונאים שמטלפנים ואומרים: חי"א הפציץ את אותה נקודה המון פעמים ומשם עדיין נורות קטיושות ובלגן. עכשיו, התחושה הזאת, לדעתי, הכתה גם בדרג המדיני. הוא לא כל כך ציפה לה. כמו כולנו, חיינו במין תחושה שהצבא מתפקד טוב", אמר הרצוג.
הרצוג אמר כי לדעתו, עם כל הכאב, מזל שהמלחמה פרצה לפני שנה ולא יותר מאוחר, "אני חושב שבראייה היסטורית, אני כל הזמן טוען שאולי היה לנו מזל גדול עם כל הכאב שבדבר, שהמערכה הזאת התנהלה כרגע, כעת, ולא עוד שלוש שנים או ארבע שנים מהיום. דהיינו, אני חושב שעל ציר הזמן, בלי שאנחנו מודעים לחולשות הפנימיות שבתוכנו, לחולשות הארגוניות שנדבר עליהן, ותוך כדי תהליך של התפתחות נשק, גם נשק השמדה המונית ולנגישותו לארגוני טרור כמו החזבאללה, מזלנו שקרה לנו מה שקרה כרגע. כי בסופו של דבר מי יודע איפה היינו עוד שלוש או ארבע שנים בהקשר הזה. והמערכה הזאת גם חשפה את החולשות וגם אולי עשתה איזשהו תיקון, אולי כמו שאמרת , לא בנוק אאוט, אבל עשתה תיקון ואני גם מוכן להצדיק את ההישגים של המערכה הזאת".
"אני חושב שהתגלתה חולשה ישראלית של בינוניות בכל מיני מערכות חיוניות וזה כבר עניין גם סוציולוגי חברתי. לאן הלכו המוחות המבריקים, להן הם הולכים היום. יש בינוניות במערכת. והבינוניות היא ברמות של הגלגלים הכי קטנים, של איך לספק את האוכל, איך מפה לשם. . זה הכי העיק עלי. זה היה כבר ב-27, לא ראיתי תחושת ביטחון עצמי או תחושה של מקוריות בחשיבה. את שמה לב שאני כל הזמן שואל כל מיני שאלות. גם שאלתי את הרמטכ"ל בלילה הראשון: יש לכם משהו מקורי? צריך להיות פה מקוריות, אני כל הזמן חשבתי שצריך איזה צעדים מפתיעים, צעדים שיזעזעו, ישנו את המשוואה והצבא היה מאד שבלוני בהתייחסויות שלו", אמר הרצוג.
הרצוג מספר על הישיבה עם בכירי צה"ל במהלך הלחימה, "גדי אייזנקוט החל בסקירה מרתקת על התפישה . . . והיה רגע של שקט בחדר, והוא אמר: כן, יש פה כישלון, אנחנו מתחקרים אותו. פתאום הבנו שאפילו דבר יחסית שנתפש כאילו יותר קל, הוא זה – וזה מאד השפיע על המתח בתוך החדר. היה מתח גדול בישיבה הזאת. התנהלה שעות", אמר.
הרצוג נשאל על הפעולה הקרקעית והשיב, " היה כל הזמן לחץ ופאניקה הנה יש לנו 5000 חיילים בלבנון, וזו טראומה צרובה כזאת. מה שבלט זה שני דברים. ראשית, המטענים . . . יכול להיות שהיינו נתקעים עם שריון כבד, שגם ככה נחשף לנ"ט, תוך כדי כניסה לתוך לבנון והעלייה שם. זה דבר אחד. הדבר השני היה , האם אתה נכנס חזיתית עם שלוש אוגדות עד הליטני בפעולה קרקעית. אני חושב שאיבדנו שבוע, מה שקרה הוא דבר כזה, וזה אני בסנכרון על ציר הזמן, הוא דבר כזה: . . . כפר כנא שינה את המשוואה ופתח את הכול מחדש, ודי התעכבנו ובזבזנו כמעט שבוע עד שהצבא בא שוב עם הצעה הפעם לפעולה קרקעית. כלומר, איבדנו המון זמן ויכול להיות שפה היתה הבעיה שלנו. . . .
"לדעתי היתה קונצפציה שבפעילות אווירית אנחנו נחסל הרבה מאד. לדעתי, היתה תחושה של הצלחה אחרי ההתקפה בדאחייה, יומיים שלושה אחרי פתיחת המלחמה. כלומר, היתה תחושה שהתשתית הזאת תתנפץ, תתפזר לכל עבר, היא לא תהיה בעלת יכולת שליטה ותפקוד. ואז מה שקרה, שההצבר הכולל הוא של כל מיני כשלים. אני גם אתן לכם חומר על כמה הערות שקיבלתי גם אני, אתן לכם חומר שאוספי החומר יוכלו להתרשם ממנו, . . . יש פה לכל אורך השרשרת איזשהו חתך של כשל", אמר הרצוג.
הרצוג אמר כי החלטת האו"ם בסוף המלחמה הינה החלטה חשובה, "אני רואה בה בפירוש החלטה חשובה, שיצרה סיטואציה חדשה באזור, דהיינו היא מילאה חללים שהיו ריקים לחלוטין בהבנות הבין לאומיות, בעקבות 1559. היא נתנה לנו צידוקים משמעותיים מאד לעתיד. זה נכון שיש וויכוח על הפרשנות, אם אתה מפעיל את סעיף 7 ע"י התייחסות מתוך סעיף 6, יש שם אבל אלמנטים מאד חיוביים. הכוח הרב לאומי הוא מאד חשוב, פריסת צבא לבנון מאד חשובה. הרמזים וההתייחסות לשבעא כמו שהם מופיעים סבירים, וגם האמברגו על הכנסת הנשק. מה שכן, חולשות בהחלטה, שכנראה בסוף אתה צריך להתפשר, כי ככה זה במנהיגות. You cannot get it all זה מה שקרה. זה שנתנו את הכוח לממשלת לבנון להחליט מתי היא מפעילה את הסעיף של האכיפה וכמובן היישום בפועל בשטח, שיש לו הצלחות ויש לו גם חולשות. אבל 1701 אני עומד מאחוריה, כי ללא ספק היא החלטה סבירה וכסיום אפילו סביר כתוצאה של המערכה, ואני מבין שבימים שקדמו לה לא היה ברור אם נקבל את התוצאה הזאת.