בג"ץ דחה הערב את עתירת ארגון נפגעי הטרור, אלמגור, לעצור את שחרור המחבלים מחר, יום שישי בבוקר.
"לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת המשיבים. במקרה זה, כמו במקרים קודמים ודומים, בהם החליטה הממשלה על שחרור אסירים טרם השלמת ריצוי עונשם, המדובר בהחלטה מדינית הנתונה לסמכות הממשלה, אשר פועלת במסגרת האחריות המוטלת עליה ומגבשת את עמדתה על פי מכלול השיקולים הבטחוניים והמדיניים הכרוכים בכך", כתב המשנה לנשיאה, אליעזר ריבלין.
"בית המשפט פסק וחזר ופסק, כי החלטה שעניינה שחרורם של אסירים פלסטינים מכלאם, במסגרת הסכמה בינלאומית או במסגרת החלטה אחרת במישור המדיני, היא מעשה מדינה מובהק ובית המשפט לא ידרש לה. הדבר נתון לשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות, ושיקול דעת זה כולל בחובו, בין השאר, גם מתן חנינה מטעמים מדיניים. החשש מפני הסיכון הכרוך בשחרור האסירים נבחן על ידי ועדה בין משרדית, שעמדה על עניינו של כל אסיר המיועד לשחרור".
"דאגתה של העותרת מובנת וכאבם של חבריה עמוק, אלא שאין בכוחנו לאמץ את הסעד שהיא עותרת לו. בנסיבות העניין, אין מנוס מאשר לדחות את העתירה".
השופט אלייקים רובינשטין התנגד לפסק הדין, "צר לי, אך אין בידי להסכים עם חברי, ולוא דעתי נשמעה, היינו מוציאים צו על תנאי. לדידי, בכל הכבוד למאמץ בלוח זמנים קצר שעשתה פרקליטות המדינה, לא קיבלנו את מלוא ההסברים הנחוצים בנושא רגיש זה, כדי לבדוק את הטעון בדיקה", אמר רובינשטיין.
"עיינתי באינטרנט ברשימת המועמדים לשחרור שפירסם משרד המשפטים, שאיני משער כי מרבית בני הציבור מעיינים בה. חלק ניכר מאוד מהם הורשע בעבירות מן הקשות והחמורות, כגון ירי לעבר אדם, ניסיון לגרימת מוות בכוונה ואף ניסיון לרצח, וזאת מעבר לעבירות בכלי יריה, התאגדות בלתי חוקית, או הנחת פצצה. אין המדובר ב"עסקנים" גרידא, או במי שנדונו על עישון בקולנוע. רבים מהם נדונו ל- 6, 7, או 8 (במקרה אחד מצאתי אף 10) שנות מאסר, ומועדי שחרורם של חלקם הוא בשנים 2011, 2013. יש גם קלים יותר, כמובן".
השופט רובינשטיין ציין את דעתו לפני כשנתיים וחצי אז שוחררו מחבלים כמחווה, ולמען התקווה שהנהגה הפלססטינית תילחם בטרור, "האם נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? האם פעלה ממשלת הרשות הפלסטינאית בשנתיים וחצי אלה נגד טרור, כך שהיה בדיעבד טעם בשחרור דאז? איננו יודעים".
"אחד המשוחררים נשא תפקיד בכיר בחזית העממית, נדון לשבע שנות מאסר ומשתחרר אחרי קצת יותר מארבע. נזכור, כי אסירים ביטחוניים בדרך כלל אינם נהנים מניכוי שליש, כשהמדובר בבכירי טרור, שגם נעצרים במעצרים מינהליים (והחזית העממית רצחה את השר זאבי ע"ה), ומשכנעים אותנו באותות ובמופתים בחשיבות הרחקתם מן השטח. האם נשקלו כל השיקולים והשיקולים שכנגד לשחרורו של אדם כזה? היה מקום לדעת זאת".
"סבורני כי כדי לקיים דיון בכל ההיבטים של משפטם וחוקתם, היה עלינו לקבל פרטים רבים יותר, והיה מקום לצו על תנאי. ער אני לעמדת חברי שההיבט המדיני הוא היסוד להכרעתם. היבט זה מוכר לי ומובן לי מקדמת דנא. אך כדי לקבל החלטה ראויה היה עלינו להשתכנע לגבי המשיבים, שקבלת ההחלטות על מידיהם היא עניין קריטי, שהדברים נעשו בסבירות הראויה ולא אחרת, ובראש וראשונה כי מופקים לקחים, שחרור אסירים קשים מול תועלת מדינית. מכאן הצעתי לצו על תנאי, שנותרה בדד".
השופט סאלים ג'ובראן תמך בדחיית העתירה, "לא ניתן שלא להבין את דבקותו של העותר, המייצג את קורבנות הטרור, אשר שב וקורא תיגר על החלטות דומות של הממשלות השונות לאורך השנים. אך יחד עם זאת, וכפי שקבע חברי המשנה לנשיאה, וכפי שנקבע בעבר בעתירות דומות, אין בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, מוסמך להתערב בשיקולים המדיניים והביטחוניים אותם שקלו הממשלה וועדת השרים".
"לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת המשיבים. במקרה זה, כמו במקרים קודמים ודומים, בהם החליטה הממשלה על שחרור אסירים טרם השלמת ריצוי עונשם, המדובר בהחלטה מדינית הנתונה לסמכות הממשלה, אשר פועלת במסגרת האחריות המוטלת עליה ומגבשת את עמדתה על פי מכלול השיקולים הבטחוניים והמדיניים הכרוכים בכך", כתב המשנה לנשיאה, אליעזר ריבלין.
"בית המשפט פסק וחזר ופסק, כי החלטה שעניינה שחרורם של אסירים פלסטינים מכלאם, במסגרת הסכמה בינלאומית או במסגרת החלטה אחרת במישור המדיני, היא מעשה מדינה מובהק ובית המשפט לא ידרש לה. הדבר נתון לשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות, ושיקול דעת זה כולל בחובו, בין השאר, גם מתן חנינה מטעמים מדיניים. החשש מפני הסיכון הכרוך בשחרור האסירים נבחן על ידי ועדה בין משרדית, שעמדה על עניינו של כל אסיר המיועד לשחרור".
"דאגתה של העותרת מובנת וכאבם של חבריה עמוק, אלא שאין בכוחנו לאמץ את הסעד שהיא עותרת לו. בנסיבות העניין, אין מנוס מאשר לדחות את העתירה".
השופט אלייקים רובינשטין התנגד לפסק הדין, "צר לי, אך אין בידי להסכים עם חברי, ולוא דעתי נשמעה, היינו מוציאים צו על תנאי. לדידי, בכל הכבוד למאמץ בלוח זמנים קצר שעשתה פרקליטות המדינה, לא קיבלנו את מלוא ההסברים הנחוצים בנושא רגיש זה, כדי לבדוק את הטעון בדיקה", אמר רובינשטיין.
"עיינתי באינטרנט ברשימת המועמדים לשחרור שפירסם משרד המשפטים, שאיני משער כי מרבית בני הציבור מעיינים בה. חלק ניכר מאוד מהם הורשע בעבירות מן הקשות והחמורות, כגון ירי לעבר אדם, ניסיון לגרימת מוות בכוונה ואף ניסיון לרצח, וזאת מעבר לעבירות בכלי יריה, התאגדות בלתי חוקית, או הנחת פצצה. אין המדובר ב"עסקנים" גרידא, או במי שנדונו על עישון בקולנוע. רבים מהם נדונו ל- 6, 7, או 8 (במקרה אחד מצאתי אף 10) שנות מאסר, ומועדי שחרורם של חלקם הוא בשנים 2011, 2013. יש גם קלים יותר, כמובן".
השופט רובינשטיין ציין את דעתו לפני כשנתיים וחצי אז שוחררו מחבלים כמחווה, ולמען התקווה שהנהגה הפלססטינית תילחם בטרור, "האם נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? האם פעלה ממשלת הרשות הפלסטינאית בשנתיים וחצי אלה נגד טרור, כך שהיה בדיעבד טעם בשחרור דאז? איננו יודעים".
"אחד המשוחררים נשא תפקיד בכיר בחזית העממית, נדון לשבע שנות מאסר ומשתחרר אחרי קצת יותר מארבע. נזכור, כי אסירים ביטחוניים בדרך כלל אינם נהנים מניכוי שליש, כשהמדובר בבכירי טרור, שגם נעצרים במעצרים מינהליים (והחזית העממית רצחה את השר זאבי ע"ה), ומשכנעים אותנו באותות ובמופתים בחשיבות הרחקתם מן השטח. האם נשקלו כל השיקולים והשיקולים שכנגד לשחרורו של אדם כזה? היה מקום לדעת זאת".
"סבורני כי כדי לקיים דיון בכל ההיבטים של משפטם וחוקתם, היה עלינו לקבל פרטים רבים יותר, והיה מקום לצו על תנאי. ער אני לעמדת חברי שההיבט המדיני הוא היסוד להכרעתם. היבט זה מוכר לי ומובן לי מקדמת דנא. אך כדי לקבל החלטה ראויה היה עלינו להשתכנע לגבי המשיבים, שקבלת ההחלטות על מידיהם היא עניין קריטי, שהדברים נעשו בסבירות הראויה ולא אחרת, ובראש וראשונה כי מופקים לקחים, שחרור אסירים קשים מול תועלת מדינית. מכאן הצעתי לצו על תנאי, שנותרה בדד".
השופט סאלים ג'ובראן תמך בדחיית העתירה, "לא ניתן שלא להבין את דבקותו של העותר, המייצג את קורבנות הטרור, אשר שב וקורא תיגר על החלטות דומות של הממשלות השונות לאורך השנים. אך יחד עם זאת, וכפי שקבע חברי המשנה לנשיאה, וכפי שנקבע בעבר בעתירות דומות, אין בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, מוסמך להתערב בשיקולים המדיניים והביטחוניים אותם שקלו הממשלה וועדת השרים".