ספר דברים, ספר משנה תורה, הוא החזרה של משה רבנו על דברי התורה בערבות מואב לפני כניסת בני ישראל לארץ. בפרשתנו מתואר שמשה רבנו, מזכיר לעם את החובה לרשת את הארץ, וכן מזהיר את העם ואת דייניו על קיום דין צדק. בהמשך הפרשה מספר משה רבנו על חטא המרגלים, חטא שחל בתשעה באב, שחל בשבוע זה. ואכן בכל שנה חלה פרשת דברים בשבת שלפני תשעה באב.
חטא המרגלים גרם לכך שעם ישראל שבמדבר לא נכנס לארץ, ורק הצעירים מתחת לגיל עשרים זכו להיכנס לארץ. עם ישראל הסתובב במדבר עוד ארבעים שנה עד אשר נפטר כל הדור של יוצאי מצרים אשר היו מעל גיל עשרים בעת החטא, ורק הדור החדש זכה להיכנס לארץ. רק יהושע וכלב היחידים מבין המרגלים שנשארו נאמנים לצו ה' והאמינו בו שיהיה אפשר לעלות לארץ ישראל ולרישתה, זכו להיכנס לארץ, יהושע כמנהיג ישראל אחרי משה רבנו, וכלב בן יפונה זכה לנחלה מיוחדת בעיר הקודש חברון.
בהמשך הפרשה מתוארת המלחמה בין ישראל לשני המלכים שעמדו בכניסה לארץ, סיחון מלך חשבון ועוג מלך הבשן, והניצחון עליהם קדם לכניסת ישראל לארץ. בחסידות (שפת אמת על פי סבו חידושי הרי"מ) מסבירים כי שני מלכים אלו רומזים לשתי כוחות, אשר על האדם להתגבר כדי לזכות לתורה וכן לזכות לארץ ישראל, סיחון מלך חשבון הוא כוח המחשבה, שאותו יש לתקן, ועוג מלך הבשן היושב בעשתרות באדרעי, אדרעי זה הזרוע הוא כנגד הכוח המעשי כתפילין של יד, כוח הלב והמעשה. כשמכוונים שתי כוחות אלו לעבודת ד', אז יכול האדם לזכות לתורה וכן לזכות לארץ ישראל.
בסוף הפרשה מוזכרת חלוקת עבר הירדן לשני השבטים וחצי של ראובן גד וחצי המנשה. וכן את התנאי שעשו עם משה רבנו, שהם יצאו כחלוצי הצבא של עם ישראל במלחמתו לכיבוש ארץ ישראל, עד אשר ינחל עם ישראל את ארצו, ורק אז ישובו לעריהם לנשיהם וטפם שבעבר הירדן.