אמש החל צום תשעה באב לציון 1939 שנים לחורבן ההיסטורי של בית המקדש, ולצאת עם ישראל לגלות. רבבות הגיעו לכותל המערבי לומר את הקינות.
לצפייה ברחבת הכותל בשידור חי - לחץ כאן
עם ישראל מתייחד היום עם החמור שבצרותיו, חורבן בית המקדש שהוביל לגלות הארוכה והקשה ולכל צרות עם ישראל שבכל הדורות.
צום תשעה באב הוא החמור שבצומות. האבל מתחיל משקיעת החמה בשעה 19:45 ויימשך עד מחר בצאת הכוכבים של יום שלישי בשעה 20:12. בצום זה אסורים בחמשת העינויים, איסור אכילה ושתיה, איסור רחיצה, איסור סיכה (בשמים), איסור נעילת הסנדל, ואיסור תשמיש המיטה. כן אסורים בלימוד התורה שהיא משמחת, ורק הותר לעסוק בנושאים הקשורים לאבל של תשעה באב, כאגדות החורבן במסכת גיטין. ונבואות הפרענות שבספר ירמיהו, וכן מגילת איכה, המגילה על החורבן.
בתשעה באב, קוראים את מגילת איכה אחר תפילת ערבית וממשיכים בקינות. בבוקר, אחרי תפילת שחרית וקריאה בתורה מרבים בקינות ומסיימים במגילת איכה. נוהגים גם שלא לשבת על כסא או ספסל, עד למחרת בצהרים. שאר התפילות הם כמו יום צום רגיל, כתפילת 'עננו', אלא שבתשעה באב מוסיפים בברכת בונה ירושלים, את תפילת 'נחם'.
תשעה באב, רקע היסטורי
בתשעה באב השנה יציין עם ישראל 1939 שנים לחורבן ההיסטורי של בית המקדש בירושלים. בית המקדש אשר היווה את סמל עצמאות העם וחיבורו לד' אלקיו, לנביאים, לכהנים, לחכמי הסנהדרין, היה למעשה המרכז הרוחני של חיי העם היהודי בארצו, ומאז החורבן, גלה עם ישראל מארצו, בטלו הנביאים, בטלה הסנהדרין, גלתה מלכות ישראל, ועם ישראל הפך להיות עם נודד בין העמים בארצות הנכר.
במשך אלפים שנות גלות קשה נדד עם ישראל בין העמים, וסבל רדיפות וצרות וגזירות שמד מצד העמים השולטים, פרעות והתנכלויות כמסעי הצלב, וכן גירוש ספרד שהיה בט' באב, וכן בפולין בשנות ת"ח ות"ט שהושמדו קהילות שלמות בידי הקוזאקים. אך הצרה הגדולה מכולן אירעה לפני כ-60 שנה בחורבן יהדות הגולה באירופה, כאשר הושמדו מליוני בני העם היהודי בידי הנאצים הגרמנים הארורים ימ"ש, בשואה הנוראה במחנות ההשמדה בפולין.
עם חזרת עם ישראל לארצו במאה שנים האחרונות, ובייחוד עם הכרזת המדינה לפני כשישים שנה, החל עם ישראל לבנות את עצמאותו בארצו, ולהקים מקלט מדיני וביטחוני לבני העם היהודי. לא עוד עם נרדף כעלה ברוח. אלא עם עצמאי אשר בונה את חירותו בארצו, סומך על צבאו, מפתח את כלכלתו, ומתחיל לשיר את שירת חייו מחדש. אך עדיין רחוקה הדרך מלהגיע אל מחוז חפצו, אל בית המקדש הבנוי בירושלים לתפארה, אשר יהווה מוקד משיכה רוחני לכל עם ישראל ולכל העולם כולו.
חז"ל אמרו: כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו חרב בימיו. אף עתה אין אנו זוכים למימוש החזון של בית המקדש, ועדיין עם ישראל מפוזר ומפורד ברובו בין העמים, בייחוד בגולת אמריקה. וגם בנמצאים בארץ, אין הדעות מאוחדות, ורבו הפלגים והשסעים בחברה, ומרבית העם לא קשור למסורת חייו מימי קדם.
אשר על כן, כל זמן שלא הגענו אל המנוחה, ורוב עמנו בגלות, ועדיין יש לנו אויבים המקיפים אותנו ומאיימים עלינו, יושבים אנו בתשעה באב מידי שנה בשנה, ומקוננים על חורבן בית מקדשנו. על הניתוק הגדול של עם ישראל מארצו, נחלתו השלמה, על הניתוק הגדול בין עם ישראל לד' אלקיו. לבית המקדש, לעיר האלקים.
מתוך הרגשת הכאב והחורבן, מצפה עם ישראל לבניין חדש, לגאולה חדשה שתאיר את כל העולם כולו, ותעלה אותו אל המסלול של התיקון הגדול.
מכון המקדש
בירושלים הוקם בשנים האחרונות מכון המקדש בראשות הרב ישראל אריאל. המכון עוסק בחיזוק התודעה הציבורית בקשר לנושא המקדש, בבניית כלי המקדש, בתערוכות לקהל הרחב. רבבות מבקרים מידי שנה במכון הנמצא בעיר העתיקה, ומתרשמים מהסברים מפי מדריכי המכון. ספרים פורסמו על ידי המכון, לגבי עבודת המקדש ואופן בנייתו. לדעת הרב ישראל אריאל, ראש מכון המקדש, מוטלת עלינו מצווה לבנות את בית המקדש, והיא מצווה ככל המצוות. והדבר אפשרי באופן מיידי. הדבר בידינו, ואין לנו להתמהמה. במקום לבכות ולקונן, עלינו לקום ולעשות מעשה. לעומתו סבורים רבנים אחרים, כי בית המקדש הוא עניין לאומי כללי, שדורש את רצונו של העם והשתוקקותו אליו, וכאשר יהיה שינוי רוחני פנימי בעם, ממילא נוכל לבנות את המקדש, אם כי גם רבנים אלו משבחים את פעולותיו של מכון המקדש בנוגע לחיזוק התודעה מסביב למקדש.
סיבובי השערים
ארגון נוסף שקם לאחרונה לחזק את התודעה הציבורית לירושלים ולמקום המקדש, הוא 'סיבובי השערים' המתקיימים בכל ראש חודש. מידי חודש בחדשו, מאות ואלפים משתתפים בסיבובי השערים מסביב להר הבית, ונושאים תפילה לשוב אל המקום המקודש ביותר לעם היהודי. הפעולה מאורגנת על ידי אגודת 'אל הר המור', שבראשה עומדים הרבנים, הרב יצחק שפירא, והרב יוסי פלאי.
לדעת הרב יוסי פלאי, צריך לסמן את המטרה כיעד לכיוון בית המקדש, אך ברור שקודם לכן יש לבנות כאן מלכות יהודית, כפי שחז"ל הציגו את הסדר הרצוי, מינוי מלך, מחיית עמלק, ובניית בית המקדש.
עוד על המקדש במקורות ובתפילה
כשמתפללים אנו על בניין ירושלים בתפילה, בעצם כוונתנו לבניין בית המקדש. כי עיקר בניין ירושלים הוא בניין המקדש בתוכה. בית המקדש היווה את לבו ומרכזו של עם ישראל בירושלים הבירה.
גם בברכת המזון נושאים את התפילה: 'ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו', וכן לפני כן 'רחם נא ד' אלקנו על ישראל עמך, ועל ירושלים עירך... ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו', היינו תפילה לבניין המקדש.
וכן מתפללים אנו בסוף כל תפילת שמונה עשרה, 'יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ותן חלקנו בתורתך'. וכן 'תחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים', שהשכינה תחזור לציון, והרי חזרת השכינה היא בבניין בית המקדש.
גם בחגים בתפילות המוסף מזכירים אנו את ערגת העם לחזור לימי בית המקדש. 'מפני חטאנו גלינו מארצנו והתרחקנו מעל אדמתנו ואין אנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחוות לפניך בבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו מפני היד שנשתלחה במקדשך... יהי רצון מלפניך שתשוב ותרחם עלינו ועל מקדשך ברחמיך הרבים ותבנהו מהרה ותגדל כבודו". וכן 'מלך רחמן רחם עלינו... שובה אלינו בהמון רחמיך, בנה ביתך כבתחילה, וכונן מקדשך על מכונו והראנו בבניינו ושמחנו בתיקונו והשב כהנים לעבודתם וכו'".
אכן בית המקדש הוא מרכז התפילות, המשא והגעגועים של עם ישראל בכל הדורות. אליו אנו שואפים ואליו עם ישראל תמיד כיוון את תפילותיו, וציפה לבניינו.
אין לנו אלא להתפלל שנזכה להתחזק בתורה בעבודה ובגמילות חסדים ובמעשים טובים, להשתפר בכל מערכות חיינו, ולהתקדם ולהגיע אל היעד של בניין המקדש בירושלים. נתפלל שעם ישראל יופיע עם כוחותיו בעולם כראוי, ויקדש את שם ה' בעולם. מתוך ארץ ישראל ומתוך ירושלים, ומתוך בית המקדש אשר יבנה על הר המוריה, ויהיה הבית מאיר השכינה, קדושה ואורה של תורה, לכל באי עולם.