60 אחוזים מהציבור הישראלי סבור שההתנתקות הייתה טעות. ד"ר אודי לבל ממכללת ספיר מציין שהמחקר בודק וקובע כי שלושת המהלכים הישראליים המשמעותיים ביותר של ישראל בשנים האחרונות - הנסיגה מלבנון, ההתנתקות ותהליך אוסלו פגעו בהרתעה הישראלית. לדבריו מדובר בהסכמה כלל ישראלית לקביעה זו ללא הבדלים פוליטיים.
עם זאת מציין ד"ר לבל, שלנוכח העובדה שהמהלכים באוסלו ובהתנתקות לא בוצעו מתוך שיקול דעת בטחוני, לא היה בנתונים אלה לשנות את ההחלטה לביצוע העקירה, לו היו נתונים אלה מתבררים לפני שנתיים. ד"ר לבל מביע הפתעה לנוכח העובדות המתבררות לו ולאנשי מחקרו, ולפיהם השיקול הביטחוני כלל לא עמד בפני ההנהגה בישראל טרם העקירה, אלא רק שיקולי הסרבנות, המחאות וכיוצא באלה.
לבל קובע עוד בדבריו כי הנתון שהופיע היום ב'מעריב' ולפיו 60 אחוזים מהעם סבורים שההתנתקות הייתה טעות, הינו נתון נמוך שכן מומחי כלכלה, או מומחי ביטחון, כל אלה מביעים התנגדות חריפה הרבה יותר להתנתקות לנוכח תוצאותיו הקשות של מהלך זה בפרמטרים אלה של בטחון, כלכלה ועוד.
פרט מפתיע נוסף אותו קובע ד"ר לבל הוא שמצבם החמור של העקורים והזנחתם לא מייצר אמפטיה בקרב הציבור הישראלי ולא הוא שעומד מול עיניהם כשהם מביעים התנגדות למהלך. "לצערי הם נתפסים ככאלה שלא הם יקבעו את היחס להתפנויות עתידיות. מדובר בהתפכחות מאשליה. מישהו הבטיח עולם טוב יותר וחדש יותר, תוך התעלמות מהעובדה שסביבנו מתגבש עולם אסלמי קיצוני, ושאם ניקח את גורלנו בידנו יהיה טוב יותר, והאשליה הזו התנפצה. אנחנו ממשיכים לספוג טרור, לרדוף אחרי אבו מאזן, לחפש פרטנר, ולראות את האסלאם הקיצוני ממשיך ומתחזק. יש כאן התעוררות ואכזבה גדולה מאוד והציבור מעניק להתנתקות משמעות רבה הרבה יותר מהתנתקות מעזה בלבד".
ד"ר לבל קובע כי העיתונות הישראלית כשלה בהתייחסה לעקירה שכן לא יצרה דיון אמיתי, והציבה את העקורים ותומכיהם כאויבי הדמוקרטיה מול השלטון כמגן הדמוקרטיה. לבל מקווה שהתקשורת תעשה חשבון נפש בטרם ינסה ראש ממשלה כלשהו למכור אשליות חדשות, כהגדרתו.
באשר לעתידו של אולמרט כראש ממשלה אומר לבל, כי לצערו הוא רואה את רה"מ שורד כל עוד הוא בתפקידו, אך לאחר מכן, הוא אינו רואה גוף ציבורי שימשיך ויתמוך בו לקראת הבאות. עם זאת הוא מזכיר את היחס לאריאל שרון בשנות השמונים, אז התייחסו אליו כסוס פוליטי מת אך הוא קם והיה לראש ממשלה. כיוון שכך מעדיף לבל שלא להתנבא.