בית-משפט השלום בירושלים קבע בפסיקה תקדימית כי תלמידי ישיבה שלמדו בגוש-קטיף לפחות שלוש שנים לפני פינויום, זכאים לפיצוי ממינהלת ההתנתקות.
בית המשפט קיבל את תביעתו של מרדכי גרנביץ' מפתח-תקוה, שלמד בישיבת "תורת חיים" בנווה דקלים. גרנביץ' הסביר לבית המשפט שהעביר את מרכז חייו ליישוב, וגם דיווח למרשם האוכלוסין על שינוי כתובתו.
מנהלת סלע סירבה להכיר במרדכי גרנביץ תלמיד ישיבה שלמד במשך 4 שנים בישיבתו של הרב טל כמי שמרכז חייו היה בנווה דקלים והחליטה שמרכז חייו היה בבית הוריו בפתח תקווה. הוא ערער על ההחלטה באמצעות עו"ד יובל גנן מהפורום המשפטי למען ארץ ישראל, לבית המשפט ואחרי חודשים רבים של הדיינות משפטית זכה לסעד .
השופט קיבל את טענותיו של גרנביץ אשר אחרי שנות לימודיו בישיבה אף התחתן והתגורר בגוש קטיף , כי מרכז חייו היה בחבל עזה ועל כן הוא זכאי לפיצוי כחוק.
בפסק דין תקדימי כתב השופט משה סובל כי "ועדת הזכאות הניחה כי לימודיו של המערער בישיבה היו קצובים, משום שסברה כי "לימודים בישיבה ומגורים בה מטבעם הם ארעיים" (עמ' 3 להחלטה מיום 7.11.05). סברה זו נכונה לגבי ישיבה תיכונית או מקצועית, כמו גם לגבי ישיבת הסדר, אך לא לגבי ישיבה גבוהה, שתלמידיה נחשבים למי שתורתם אומנותם ומקבלים מידי שנה דחית שירות
ביטחון".
השופט קבע כי העובדה שגרנביץ שינה את כתובתו בתעודת הזהות לנווה דקלים עמדה גם היא לזכותו "שינוי הכתובת של המערער במרשם האוכלוסין מתיישב הן עם כוונתו להמשיך וללמוד בישיבה ללא הגבלת זמן, והן עם תחושת השייכות שלו לנווה דקלים המשתלבת באותה כוונה. לתחושת השייכות תרמו גם ריכוז פעילותו של המערער בנווה דקלים והימצאותו בתחומי היישוב רוב רובן של ימות השנה. בלשונו של המערער (בשימוע): "לכל דבר כתובתי היתה רק בישוב. לרופא הלכתי לרופא של הישוב...אם הייתי חולה לא חזרתי להורים שלי. זו המציאות... היו לוקחים אותי בטרמפים ושאלו אותי איפה אני גר ועניתי נווה דקלים. כששאלו אם אני נשוי, אמרתי שלא, שאני גר שם. זו היתה רגילות לשונית".
"במצב דברים זה, הכרה בזכותו של המערער למענק אישי בשל ותק על רקע קיום מרכז חיים ביישוב מפונה בשלוש השנים שקדמו ליום הקובע, תעלה בקנה אחד עם תכליתו של מענק זה. התכלית הנה "להעניק למפונים פיצוי בגין אותן 'השלכות אישיות' הכרוכות בתהליך הפינוי ובצורך לעקור למקום חדש ועיקרן בנזק הלא ממוני, קרי עוגמת הנפש, הכאב והסבל הנגרמים למפונים כתוצאה מן הפינוי... מדובר בתשלום המתמקד בפן האישי והאנושי, להבדיל מתשלומים אחרים הקבועים בחוק, והמיועדים לפצות את המפונים עבור נכסיהם ועבור הוצאות ישירות הנגרמות להם" (בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל, פ"ד נט(2) 481, 628, 642). מכלול העובדות שהוצגו בפני ועדת הזכאות ופורטו לעיל מבסס, במישור האישי והאנושי, קשר של שייכות שנרקם בין המערער לבין האזור המפונה עוד בשנות מגוריו בנווה דקלים קודם לנישואיו. הפינוי הכפוי אילץ את המערער להתנתק מהאזור ומהישיבה שפעלה בו. טיבו ועוצמתו של קשר זה מצדיקים לפצות גם את המערער על הסבל ועגמת הנפש שנגרמו לו כתוצאה מהפינוי."
ב"כ מנהלת סל"ע טענו כי אם יזכה גרנביץ בפיצוי יהיה בכך כדי לגזור גזירה שווה ולמנוע את המענק מתושבי גוש קטיף שלמדו במקומות אחרים בארץ, אך השופט דחה את ההקבלה.
עו"ד יובל גנן מהפורום המשפטי, שייצג את גרנביץ אמר כי "בית המשפט עשה צדק ותיקן את העוול שנעשה לבחורי הישיבה. אני מאמין כי יהיה בכך תקדים למי שמרכז חייהם היה באמת בגוש קטיף, בישיבה או במסגרות אחרות, לקבל פיצוי ולו מועט על
העוול שבגירוש, אנשי מנהלת סל"ע עלו על בריקדות וטוב שהשופט העמיד אותם על מקומם"