בתום הצעדה שהתקיימה ביום חמישי האחרון הבטיח רבה של צפת, הרב שמואל אליהו "בפעם הבאה נגיע קרוב יותר".
למרות שאל חורבות ניסנית לא עלה בדידי הצועדים להגיע מעודד הרב אליהו ואומר: "זה טוב מאוד בשביל הפעם הראשונה. בפעם הבאה נגיע יותר, מתוחכם יותר, יותר אנשים, יותר זמן. נרגיל את הציבור למחשבה שבאמת הולכים להתיישב בניסנית".
"חזרנו לגוש קטיף!! לא לכולו. רק לניסנית. לא כולנו. לא להרבה זמן. אבל חזרנו. זהו, נפרץ המחסום. אפשר להגיע לניסנית. אפשר לשהות שם. צריך להתרגל לזה. אנחנו וכל עם ישראל נתרגל לזה פעם אחר פעם, עד שזה יהיה חלק מהחיים שלנו כמו המחשבה על החיים בחומש".
כשהוא מספר על חוויית הצעידה לישוב החרב מספר הרב אליהו: "זה היה קשה מאוד לראות את תושבי ניסנית אלי סיני ודוגית עומדים מול הבית ההרוס שלהם. אנשים טובים שרומו כמו כל עם ישראל. אנשים חיים, נושמים, רגילים שלקחו להם את הבית והרסו אותו בחמש דקות למען "מטרה לאומית נעלה". הבטיחו להם, כמו שהבטיחו לכל החיילים שהרסו את הבתים, הנה הנה מיד נותנים "לכל מתיישב פתרון". והיום מתברר שהרסו להם את החיים לחינם".
"לא יכולתי לעצור את הדמעות כשראיתי את השוטרים עומדים עם הסוסים מנסים למנוע מהאנשים להגיע לביתם. אולי הבית הרוס אבל יש כבישים ותשתיות. אפשר לבנות את הכול מחדש בקלות. למה לעצור אותם? אתם יודעים שבסופו של יום לא יהיה להם מקום לחזור אליו, חוץ מאשר לקראוון שנקרא בפי כל הספיניונרים של שרון "קראוילה". למה? שיזכיר לכם "וילה" וירגיע לכם את המצפון?"
מוסיף הרב אליהו ומזכיר: "גם לשיטתו של שרון אף אחד לא מבין בשביל מה היה צריך להרוס את שלושת הישובים בצפון הגוש. כל כך קרובים לגדר. אולי עשרה או עשרים מטר. במקום שלא היה אף פעם אזור שערבים שלטו עליו. בשביל מה להרוס?"
את דבריו מסיים הרב אליהו בדברי הצדעה לעקורים הצועדים: "אני רוצה להצדיע לכל אלה שעלו איתנו, נשים בהריון, ילדים קטנים, משפחות עם ילדיהם. הם הלכו בדרכי העפר, הם הלכו עם כל הציוד. הם הלכו ביום החם ביותר של השנה. הם הלכו כמו שהולכים הביתה. הביתה. הביתה".
למרות שאל חורבות ניסנית לא עלה בדידי הצועדים להגיע מעודד הרב אליהו ואומר: "זה טוב מאוד בשביל הפעם הראשונה. בפעם הבאה נגיע יותר, מתוחכם יותר, יותר אנשים, יותר זמן. נרגיל את הציבור למחשבה שבאמת הולכים להתיישב בניסנית".
"חזרנו לגוש קטיף!! לא לכולו. רק לניסנית. לא כולנו. לא להרבה זמן. אבל חזרנו. זהו, נפרץ המחסום. אפשר להגיע לניסנית. אפשר לשהות שם. צריך להתרגל לזה. אנחנו וכל עם ישראל נתרגל לזה פעם אחר פעם, עד שזה יהיה חלק מהחיים שלנו כמו המחשבה על החיים בחומש".
כשהוא מספר על חוויית הצעידה לישוב החרב מספר הרב אליהו: "זה היה קשה מאוד לראות את תושבי ניסנית אלי סיני ודוגית עומדים מול הבית ההרוס שלהם. אנשים טובים שרומו כמו כל עם ישראל. אנשים חיים, נושמים, רגילים שלקחו להם את הבית והרסו אותו בחמש דקות למען "מטרה לאומית נעלה". הבטיחו להם, כמו שהבטיחו לכל החיילים שהרסו את הבתים, הנה הנה מיד נותנים "לכל מתיישב פתרון". והיום מתברר שהרסו להם את החיים לחינם".
"לא יכולתי לעצור את הדמעות כשראיתי את השוטרים עומדים עם הסוסים מנסים למנוע מהאנשים להגיע לביתם. אולי הבית הרוס אבל יש כבישים ותשתיות. אפשר לבנות את הכול מחדש בקלות. למה לעצור אותם? אתם יודעים שבסופו של יום לא יהיה להם מקום לחזור אליו, חוץ מאשר לקראוון שנקרא בפי כל הספיניונרים של שרון "קראוילה". למה? שיזכיר לכם "וילה" וירגיע לכם את המצפון?"
מוסיף הרב אליהו ומזכיר: "גם לשיטתו של שרון אף אחד לא מבין בשביל מה היה צריך להרוס את שלושת הישובים בצפון הגוש. כל כך קרובים לגדר. אולי עשרה או עשרים מטר. במקום שלא היה אף פעם אזור שערבים שלטו עליו. בשביל מה להרוס?"
את דבריו מסיים הרב אליהו בדברי הצדעה לעקורים הצועדים: "אני רוצה להצדיע לכל אלה שעלו איתנו, נשים בהריון, ילדים קטנים, משפחות עם ילדיהם. הם הלכו בדרכי העפר, הם הלכו עם כל הציוד. הם הלכו ביום החם ביותר של השנה. הם הלכו כמו שהולכים הביתה. הביתה. הביתה".