ברוך סלומון תבע את חברת הביטוח 'הדר בע"מ' ואת בנק לאומי בסך של 77,095 ₪ לאחר שהבנק הפקיד שיק משורטט ל'מוטב בלבד' לחשבון שאינו של המוטב לשיק.
סלומון היה מבוטח אצל "חברת הביטוח" בפוליסת ביטוח חיים וחשבונו הפרטי התנהל בבנק לאומי. בשנת 2003, בהגיע התובע לגיל 65, פנה לחברת הביטוח בבקשה לפדות את הסכום שנצטבר בפוליסת ביטוח חיים הרשומה על שמו. חברת הביטוח הכינה שיק משורטט ע"ס 45,405 ₪ לפקודת סלומון בלבד. למרות שהשיק היה משורטט ונכתב עליו שהוא למוטב בלבד, הוא הופקד בחשבון של חברה בשם "מ.ש.י חסון בע"מ" המתנהל בבנק לאומי.
לטענת סלומון הסכום שנצטבר בפוליסת ביטוח חיים הרשומה על שמו ושעמד באותה עת ע"ס של 45,405 ₪. התובע הסתייע בסוכן הביטוח זוהר עופר שהוא שליח של חברת הביטוח, לצורך קידום הטיפול בעניינו לקבלת תשלומי פדיון גמר פוליסת ביטוח.
הוא פנה מעת לעת לסוכן לברר מדוע טרם קיבל לידיו את פדיון ביטוח החיים, וכל פעם קיבל תשובות מתחמקות ולפיהן העניין נמצא בטיפול, וכי מדובר בענין ביורוקרטי בחברת הביטוח.
סלומון טען כי נודע לו שהסוכן, הוא שנטל את ההמחאה מחברת הביטוח באמצעות יפוי כח מזויף, ובלא ליידע כלל את התובע. הסוכן ו/או מי מטעמו הפקידו את ההמחאה בחשבון ע"ש מ.ש.י חסון בע"מ שהוא קשור ו/או בעל זיקה כלשהי לסוכן, והמתנהל בבנק לאומי. על גב ההמחאה נרשם השם סלומון ברוך ומס' 31030003 וההמחאה הועברה ע"י בנק לאומי ששימש כבנק גובה לבנק הנמשך – בנק דיסקונט, שם מתנהל חשבון חברת הביטוח.
בנק דיסקונט, קיבל את ההמחאה אשר לכאורה נחזית וחתומה ע"י "ברוך סלומון", עם מס' שנחזה להיות מספר ת.ז. והבנק פרע את ההמחאה לחשבון הבנק, שנרשם ע"י בנק לאומי. לטענת בנק דיסקונט ופקידי הבנק, לא ידעו כלל מהמצויין על גב ההמחאה, כי ההמחאה הופקדה למעשה בחשבון שאינו ע"ש ברוך סלומון.
לטענת התובע, לימים התברר, כי הסוכן היה מעורב במעשי מרמה והסתבכויות כלכליות ופליליות, הסתבכויות אשר ככל הנראה, הביאו להתאבדותו. סלומון טען שהנתבעים ו/או מי מהם חייבים ביחד ולחוד לשלם לתובע את דמי פדיון פוליסת הביטוח, ולפצותו בגין נזקיו בעילות חוזיות ו/או נזיקיות.
עוד טען סלומון כי כתוצאה ממסכת הפרות החבות ומעשי העוולה נגרמו לתובע עוגמת נפש מרובה, טרחה התרוצצויות ואובדן הנאה, שהיתה גלומה בכספים שהיה זכאי לקבל. התובע מעמיד נזקיו בגין מכלול נזקיו אלה, כנזק גלובלי כללי בסך של 30,000 ₪. כמו כן זכאי התובע לקבל דמי הפדיון שהסתכמו בסכום ההמחאה בסך של 45,405 ₪ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מסתכם בסך של 47,095 ₪. על כן הועמד סכום התביעה על סך של 77,095 ₪.
בנק לאומי טען, כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת שיהוי. לעובדת המתנתו של התובע למעלה משנתיים ימים טרם הגשת תביעתו דנן, כאשר ה"סוכן" הנעלם כבר אינו בין החיים על מנת ליתן את עמדתו לטענות, המועלות נגדו בתביעה, משקל רב, ויש בכך כדי להצביע, לטענת הנתבע, על חוסר תום ליבו של התובע, כמו גם על מופרכות התביעה.
עוד טען הבנק כי רשלנות התובע, היא שגרמה להשתלשלות האירועים. עפ"י המידע המצוי ברשותו של הבנק , התובע קיבל תמורה מלאה מהחברה (באמצעות אבי חסון) תמורת השיק, ותביעתו דנן הינה שיקרית ומופרכת בעליל. לטענת הבנק מהווה תביעתו של התובע ניסיון "התעשרות שלא כדין", וקבלת כספים במירמה מהנתבעים.
השופט ד"ר אחיקם סטולר כתב בפסק הדין כי אין מחלוקת שהבנק התרשל בכך שפדה את השיק, שהיה רשום לפקודת התובע בלבד, לחשבונה של חברת מ.ש.י חסון בע"מ. "לכן על הבנק הרשלן מוטלת החובה להשיב לתובע, שהשיק היה רשום לפקודתו בלבד, את הסכום הנקוב בשיק. כדי להשתחרר מהחבות ולהטילה לחיקו של התובע היה על הבנק להציג ראיות מוצקות באופן שישחררו אותו מהחובה.
"קשה להשתחרר מהרושם שעקב מידע לא מבוסס שנמסר לו, על ידי בעלי עניין בתוצאות, ניצל הבנק את כוחו הכלכלי והחליט, ללא ראיות מוצקות כאמור, שלא לשלם לתובע את הסכום הנקוב בשיק. התנהגות זו היא סטיה ניכרת מסטנדרט התנהגות המוטל על בנק.
התובע שהעיד בפני, עשה רושם של אדם מבוגר שהעביר את עסק הנגריה שלו לבנו. כשהגיע לגיל 65 ביקש לקבל את הכספים שהצטברו בחברת הביטוח בגין פוליסת ביטוח חיים. כל עוונו שעשה זאת באמצעות סוכן ביטוח שקיבל את השיק לידיו ולא העבירו לידי התובע. השיק מצא דרכו לבנק והופקד בחשבון אחר בשל רשלנות של פקיד הבנק. התובע שכל חפצו היה לקבל דמים המגיעים לו מחברת הביטוח, הואשם על ידי הבנק בנסיון לקבל דבר במרמה בהטעיה ובהאשמות חמורות על גבול הפלילים, וזאת כאשר בידי הבנק אין כל ראיות משמעותיות המצדיקות המנעות מתשלום לתובע. אשר על כן, ראיתי לקבל את התביעה לרבות חלק מהתביעה בגין נזקים לא ממוניים. יחד עם זאת נראה לי שהתביעה בסך של 30,000 ₪ בגין נזק לא ממוני היא גבוהה מדי בנסיבות העניין ולכן ראיתי להעמידה על סך של ח"י אלפים שקלים בלבד".
סלומון היה מבוטח אצל "חברת הביטוח" בפוליסת ביטוח חיים וחשבונו הפרטי התנהל בבנק לאומי. בשנת 2003, בהגיע התובע לגיל 65, פנה לחברת הביטוח בבקשה לפדות את הסכום שנצטבר בפוליסת ביטוח חיים הרשומה על שמו. חברת הביטוח הכינה שיק משורטט ע"ס 45,405 ₪ לפקודת סלומון בלבד. למרות שהשיק היה משורטט ונכתב עליו שהוא למוטב בלבד, הוא הופקד בחשבון של חברה בשם "מ.ש.י חסון בע"מ" המתנהל בבנק לאומי.
לטענת סלומון הסכום שנצטבר בפוליסת ביטוח חיים הרשומה על שמו ושעמד באותה עת ע"ס של 45,405 ₪. התובע הסתייע בסוכן הביטוח זוהר עופר שהוא שליח של חברת הביטוח, לצורך קידום הטיפול בעניינו לקבלת תשלומי פדיון גמר פוליסת ביטוח.
הוא פנה מעת לעת לסוכן לברר מדוע טרם קיבל לידיו את פדיון ביטוח החיים, וכל פעם קיבל תשובות מתחמקות ולפיהן העניין נמצא בטיפול, וכי מדובר בענין ביורוקרטי בחברת הביטוח.
סלומון טען כי נודע לו שהסוכן, הוא שנטל את ההמחאה מחברת הביטוח באמצעות יפוי כח מזויף, ובלא ליידע כלל את התובע. הסוכן ו/או מי מטעמו הפקידו את ההמחאה בחשבון ע"ש מ.ש.י חסון בע"מ שהוא קשור ו/או בעל זיקה כלשהי לסוכן, והמתנהל בבנק לאומי. על גב ההמחאה נרשם השם סלומון ברוך ומס' 31030003 וההמחאה הועברה ע"י בנק לאומי ששימש כבנק גובה לבנק הנמשך – בנק דיסקונט, שם מתנהל חשבון חברת הביטוח.
בנק דיסקונט, קיבל את ההמחאה אשר לכאורה נחזית וחתומה ע"י "ברוך סלומון", עם מס' שנחזה להיות מספר ת.ז. והבנק פרע את ההמחאה לחשבון הבנק, שנרשם ע"י בנק לאומי. לטענת בנק דיסקונט ופקידי הבנק, לא ידעו כלל מהמצויין על גב ההמחאה, כי ההמחאה הופקדה למעשה בחשבון שאינו ע"ש ברוך סלומון.
לטענת התובע, לימים התברר, כי הסוכן היה מעורב במעשי מרמה והסתבכויות כלכליות ופליליות, הסתבכויות אשר ככל הנראה, הביאו להתאבדותו. סלומון טען שהנתבעים ו/או מי מהם חייבים ביחד ולחוד לשלם לתובע את דמי פדיון פוליסת הביטוח, ולפצותו בגין נזקיו בעילות חוזיות ו/או נזיקיות.
עוד טען סלומון כי כתוצאה ממסכת הפרות החבות ומעשי העוולה נגרמו לתובע עוגמת נפש מרובה, טרחה התרוצצויות ואובדן הנאה, שהיתה גלומה בכספים שהיה זכאי לקבל. התובע מעמיד נזקיו בגין מכלול נזקיו אלה, כנזק גלובלי כללי בסך של 30,000 ₪. כמו כן זכאי התובע לקבל דמי הפדיון שהסתכמו בסכום ההמחאה בסך של 45,405 ₪ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מסתכם בסך של 47,095 ₪. על כן הועמד סכום התביעה על סך של 77,095 ₪.
בנק לאומי טען, כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת שיהוי. לעובדת המתנתו של התובע למעלה משנתיים ימים טרם הגשת תביעתו דנן, כאשר ה"סוכן" הנעלם כבר אינו בין החיים על מנת ליתן את עמדתו לטענות, המועלות נגדו בתביעה, משקל רב, ויש בכך כדי להצביע, לטענת הנתבע, על חוסר תום ליבו של התובע, כמו גם על מופרכות התביעה.
עוד טען הבנק כי רשלנות התובע, היא שגרמה להשתלשלות האירועים. עפ"י המידע המצוי ברשותו של הבנק , התובע קיבל תמורה מלאה מהחברה (באמצעות אבי חסון) תמורת השיק, ותביעתו דנן הינה שיקרית ומופרכת בעליל. לטענת הבנק מהווה תביעתו של התובע ניסיון "התעשרות שלא כדין", וקבלת כספים במירמה מהנתבעים.
השופט ד"ר אחיקם סטולר כתב בפסק הדין כי אין מחלוקת שהבנק התרשל בכך שפדה את השיק, שהיה רשום לפקודת התובע בלבד, לחשבונה של חברת מ.ש.י חסון בע"מ. "לכן על הבנק הרשלן מוטלת החובה להשיב לתובע, שהשיק היה רשום לפקודתו בלבד, את הסכום הנקוב בשיק. כדי להשתחרר מהחבות ולהטילה לחיקו של התובע היה על הבנק להציג ראיות מוצקות באופן שישחררו אותו מהחובה.
"קשה להשתחרר מהרושם שעקב מידע לא מבוסס שנמסר לו, על ידי בעלי עניין בתוצאות, ניצל הבנק את כוחו הכלכלי והחליט, ללא ראיות מוצקות כאמור, שלא לשלם לתובע את הסכום הנקוב בשיק. התנהגות זו היא סטיה ניכרת מסטנדרט התנהגות המוטל על בנק.
התובע שהעיד בפני, עשה רושם של אדם מבוגר שהעביר את עסק הנגריה שלו לבנו. כשהגיע לגיל 65 ביקש לקבל את הכספים שהצטברו בחברת הביטוח בגין פוליסת ביטוח חיים. כל עוונו שעשה זאת באמצעות סוכן ביטוח שקיבל את השיק לידיו ולא העבירו לידי התובע. השיק מצא דרכו לבנק והופקד בחשבון אחר בשל רשלנות של פקיד הבנק. התובע שכל חפצו היה לקבל דמים המגיעים לו מחברת הביטוח, הואשם על ידי הבנק בנסיון לקבל דבר במרמה בהטעיה ובהאשמות חמורות על גבול הפלילים, וזאת כאשר בידי הבנק אין כל ראיות משמעותיות המצדיקות המנעות מתשלום לתובע. אשר על כן, ראיתי לקבל את התביעה לרבות חלק מהתביעה בגין נזקים לא ממוניים. יחד עם זאת נראה לי שהתביעה בסך של 30,000 ₪ בגין נזק לא ממוני היא גבוהה מדי בנסיבות העניין ולכן ראיתי להעמידה על סך של ח"י אלפים שקלים בלבד".