בג"ץ התיר היום את המשך ביצוע עבודות גדר ההפרדה בגוש עציון. הפלסטינים עתרו נגד הבנייה בטענה כי אדמתם המעובדת הופקעה לצורך בניית הגדר.



בעקבות הדיונים בעתירה הסכימה מנהלת הגדר לצמצם את רוחב התוואי, ממאה מטרים לחמישים מטרים בלבד. "נחה דעתנו כי בנסיבות העניין האיזון שערך המפקד הצבאי בין צורכי הביטחון, זכויות התושבים הישראלים וזכויות התושבים הפלסטינים, הוא מידתי. החלטותיו של המפקד הצבאי באו לאחר ששקל את מכלול הנסיבות הרלוונטיות, ולאחר שהנחה עצמו על-פי אמות המידה שנקבעו על-ידי בית משפט זה בפסקי הדין המנחים שניתנו ביחס לגדר הביטחון ולאחר שנערכה בדיקה מדוקדקת של החלופות השונות", כתבו השופטות דורית בייניש, איילה פרוקצ'יה ואסתר חיות.

השופטות ציינו כי הגדר אכן פוגעת בעותרים אך לשיקול הבטחוני יש משקל רב יותר, "אין חולק כי תוואי הגדר פוגע פגיעה ממשית בעותרים. הוא מביא לתפיסה של חלק ניכר מאדמת החלקות. מרבית האדמות הנותרות תימצאנה מעברה "הישראלי" של הגדר. ודאי, ניתן היה לצמצם את הפגיעה בעותרים לו עבר תוואי הגדר בסמיכות גדולה עוד יותר לבתי היישוב אפרת, ולו הותירה הגדר מצידה ה"פלסטיני" את הגבעה השולטת המצויה בלב חלקת העותרים. אולם, עמדתו של המפקד הצבאי היא שלא יהיה בתוואי מעין זה כדי לספק את צורכי הביטחון וכדי להגן על התושבים הישראלים. מדברי המשיבים ניכר כי במסגרת התוויית הגדר נעשה מאמץ ניכר לנסות לצמצם את הפגיעה בעותרים, מבלי לוותר על הגשמת תכליתה הביטחונית של הגדר. חרף מאמץ זה לא נמצא תוואי חלופי המקיים את דרישות הביטחון. המשיבים התחייבו, עם זאת, כי בחלקות העותרים העבודות להקמת המכשול יצטמצמו ל-50 המטרים המערביים של צו התפיסה".



השופטות כותבות, "על פי התשתית שהונחה לפנינו, אין אנו מוצאים עילה להתערב בקביעת המפקד הצבאי כי לא ניתן להשיג את התכלית הביטחונית במלואה באמצעות התוואי החלופי שמציעים העותרים. זאת ועוד, הסטת תוואי הגדר מערבה תגרור פגיעה באדמות פרטיות של תושבים פלסטינים אחרים. נמצא, כי כנגד הפגיעה בביטחון שבשינוי התוואי לא עומדת הפחתה של הפגיעה בזכויותיהם וברווחתם של בני האוכלוסייה המקומית בכללותם. אמת, זכותם של העותרים תיפגע פחות, אך במקביל ייפגעו זכויותיהם של תושבים מקומיים אחרים, שגם על זכויותיהם שלהם על המפקד הצבאי להגן. בנסיבות אלה, מסקנתנו היא שאין לפנינו אמצעי שפגיעתו פחותה ואשר יש בכוחו להגשים את התכלית הביטחונית".

"שוכנענו כי התוואי עומד גם במבחן המידתיות "במובן הצר". אין לומר כי חומרת הפגיעה בתושבים המקומיים מהקמת הגדר בתוואי שקבע המפקד הצבאי אינה עומדת ביחס סביר לתועלת הביטחונית הצומחת מהקמת הגדר באותו תוואי. אין חולק כי הגדר תופסת קרקע חקלאית בבעלות פרטית של העותרים ובכך פוגעת בקניינם ובפרנסתם. אך שיקול זה אינו עומד לבדו. מול שיקול זה ניצבים שיקולים ביטחוניים וכן שיקולים בדבר הפגיעה שתיגרם לתושבים פלסטיניים אחרים כתוצאה מתוואי חלופי. האיזון שערך המפקד הצבאי בין השיקולים המתנגשים נכלל בגדר "מתחם המידתיות" ואינו מצדיק התערבותנו. הקמת הגדר נובעת מקיומו של צורך ביטחוני חיוני. מטרתה - להגן על חייהם של אזרחי ישראל מפני פעולות טרור. תועלתה הצפויה היא רבה מאד. תוואי העובר סמוך לבתי אפרת מפחית במידה משמעותית את רמת הביטחון הנדרשת. מנגד, הפגיעה בעותרים אינה קשה וחמורה עד כדי כך שהיא אינה מידתית. תמורת האדמות הנתפסות מוכנים המשיבים לשלם פיצוי הולם. רוחב המכשול בפועל צומצם ל-50 מטרים. הובטח כי לא תיחסם גישתם של העותרים לאדמותיהם. יתאפשר מעבר ללא צורך בהיתר במעבר "אום סלמונה" ובשער חקלאי ליד ואדי ניס. בנסיבות אלה, לא מצאנו פגם המצדיק את התערבותנו בתוואי הגדר. הכרעתנו זו מבוססת על ההנחה כי לעותרים אכן תהיה נגישות סבירה לחלקות באמצעות הסדרי מעבר סבירים והולמים בגדר הביטחון".