בצהריים הותרה לפרסום עדותו של ראש הממשלה לשעבר ושר הבטחון, אהוד ברק בועדת וינוגרד החוקרת את כשלי מלחמת לבנון השנייה. ברק נשאל מדוע צה"ל יצא מלבנון בלי הסכם ובאישון לילה באופן פתאומי, "היה ברור מראש, וחזרתי על זה בהרבה הערכות מצב וישיבות סגורות, אי אפשר להגיד שאנחנו נצא בתאריך מסוים, כי אז בהתקרב התאריך הזה, ברור לכולם שאנחנו כבר נאלץ לצאת ואז כדאי להם לפתוח באלימות רחבה, כדי שביצוע ההחלטה ייראה כיציאה תחת הלחץ שלהם, תחת הפעילות שלהם", אמר ברק.
"היציאה הזאת בסופו של דבר נגמרה, אני מזכיר לנו, בלי אף חייל אחד הרוג. אנחנו הבנו שצריך לעשות את זה, כשאומרים צריך לעשות את זה עד התאריך הקובע, אי אפשר לעשות את זה ביום לפניו, כי ביום לפניו או בשלושה ימים לפניו זה כבר – מוכרחים לעשות את זה כמה שבועות קודם. מצד שני, רק במרץ, אני חושב, סיימנו את הבירור עד הסוף, האם ניתן או לא ניתן להגיע להסכם עם אסאד האב, והמסקנה שלילית. ואז כבר אז מסרתי לממשלה, לחלק מהאנשים, שאנחנו נצטרך לצאת בלי הסכם עם הסורים, שפירושו בהכרח בלי הסכם עם הלבנונים, או שבכוונתי לבצע את זה בתיאום עם האו"ם ובהתאם להחלטה 425 שהיתה החלטת מועצת הביטחון עתיקה, שקבעה מה צריך להיות כשצה"ל יוצא מלבנון. . . . היה הכרח . . . לעשות את זה, אם רוצים שזה יקרה בלי אבידות, לעשות את זה כפעולה ומעשה מאד מהיר", אמר ברק.
השופט וינוגרד שאל את ברק על הצהרתו לאחר היציאה שאם החיזבאללה לא ישמור על השקט, צה"ל יגיב במלוא העוצמה. בפועל, זה לא בוצע כל אותן שנים עד 2006, כל ההתגרויות של החזבאללה, גם החטיפה של שנת 2000 וגם הניסיונות של ראג'ר, לא הפעילו את ההצהרה שלך, אמר וינוגרד.
ברק ענה כי החשש היה מלפתוח חזית שניה או שלישית, "זה נכון שאני אמרתי שאנחנו נגיב בחומרה אם תהיה פעולה אחרי שיצאנו, אבל האמירה הזאת איננה פוטרת ראש ממשלה ושר ביטחון מלהעריך את המצב באופן קונקרטי, ולשאול מה מטרת הפעולה, האם היא טובה לישראל או לא טובה. הימים היו תחילת אוקטובר, זה ימים בודדים אחרי שהתפרצה בכל עוזה האינתיפאדה השנייה ביהודה, שומרון ועזה, וימים בודדים אחרי שבנוסף לה פרצו מה שהיו לימים מהומות אוקטובר שנחקרו אח"כ ע"י וועדת אור, בתוך ישראל. עם התפרעויות אלימות שלא ראינו כדוגמתן עד אותה העת, בוואדי ערה, בבקעת בית הכרם, בגליל המערבי. בעוד מקומות.
המחשבה שבמצב כזה, ביודעין אנחנו בהחלטה שלנו, מביאים למהלך שפירושו פתיחת חזית שלישית, תמיד אפשר לספור אותה, או שנייה, פשוט נראה לי דבר לא נכון. אז אני אומר, לשבחו, צה"ל לא המליץ לעשות דבר כזה, לפתוח במתקפה באיזה פעולה רחבת היקף, ואני גם מטיל ספק, אילו צה"ל היה ממליץ, אם אני הייתי מאשר את זה, פשוט נראה לי דבר לא הגיוני".
השופט וינוגרד שאל את ברק האם לאור הערכה שתהיה פעולה של חזבאללה במוקדם או במאוחר . מה נעשה כדי להגן על הצפון? " האיום של הקטיושות על הצפון לא נוצר כתוצאה מיציאתנו...הוא בסה"כ התקדם בכמה קילומטרים".
ברק הוסיף כי ישראל השקיעה הרבה מאד כסף, גם בביצורים, אגב, הביצורים לא היו – רוב הצפון, רוב האזור שהיה מכוסה בקטיושות, היה מכוסה במיגון שנצבר במשך השנים. "תוכנית של מאות מיליוני שקלים, לחיזוק כלכלי ותשתיתי בצפון, ותוכנית של מיליארדי שקלים לחיזוק של ביצורים, שהיו קשורים בעיקרם להיערכות מחדש של צה"ל על הביטחון, ובשלב יותר מאוחר גם להיערכות בעורף", אמר.
ברק אמר כי אירוע החטיפה בשנת 2000 היה כישלון מבצעי מביש, "היה ברור שחוות שבעא הן לא בקטגוריה הזאת, כי הן בעצם אזור שבו הוכרע שהוא סורי ולא לבנוני, והיות ואנחנו שם, זה מאפשר להם להמשיך לטעון שמשהו שם איננו שלם. עכשיו, החטיפה אותרה על-ידי, החטיפה עצמה היא כישלון מבצעי מביש שלנו. בלי קשר, היא לא כורח ולא דבר שהיה חייב לקרות, בטח לא בכמות ההתרעות והדריכות שהיתה צריכה ויכולה להיווצר עד דרג השטח".
באשר לתוצאות המלחמה, אמר ברק, אני חושב שהחזבאללה הוכה קשה והוא איבד לוחמים, תשתיות וכו'. . . . ה-good news שישראל היתה ונשארה המדינה הכי חזקה, 1500 ק"מ מסביב לירושלים וכולם מבינים את זה. . . . אני אומר, גם הצבא, בסה"כ יוצא מהדבר הזה כאילו עם דימוי יותר חלש מאשר יש, אבל זה אותו צבא עצמו, עם אותם אנשים עצמם, . . ., של הכנה קונקרטית לדבר הקונקרטי שהוא צריך לעשות שם, . . .".